עוללות אפרים לג

הם מכירים בפחיתות העבודה ההיא ויתברר להם והולכין ומתמעטין בטעותם כל עוד שארכו להם הימים כי יקרה להם לפעמי' מקרה בלתי טהור מפאת המערכה והגלגל אשר יסבב עליהם איזו פגע רע והם צועקים ליראתם ואינן נענין כמ"ש יקומו נא ויושיעוך וגו' א"כ בודאי תמיד הם מתמעטין והולכין מטעותם לפיכך ראוי שיאריך להם הקב"ה אפו כדי שמעצמם יראו ההעדר הכרוך בה וכמו כן האלילים העשויים מעץ ואבן כל עוד שיזקינו תפחת צורתם וצלמם תבזה ואז מעצמם יראו ההעדר שבם ויחזרו מטעותם. אמנם טבע המריבה הוא בהפך זה שכל עוד שתמשך המריבה היא מתחזקת והולכת כי תצא אש המחלוקת ובערה ואין מכבה כמ"ש פוטר מים ראשית מדון כי כך הוא טבע המריבה שאם יונח כמות שהוא אזי הוא הולך ומתגבר לפיכך למלך ה' צבאות אין שוה להניחם במחלוקותם לכך נאמר עתה יאשמו כי לא יתכן להאריך להם כאמור: דרך שלישי הדרך השלישי הוא שיאמר בזמן שהם עובדין ע"ז ושלום ביניהם היינו שהם שוגגין וטועין וחושבין שרצון הקב"ה עמהם כאותן העובדין לאמצעיים שחושבים ששלום ביניהם ובין יוצר הכל וזה"ש חבור עצבים שהם חושבים להתחבר לבורא הכל ע"י עצבים אלו אזי הנח לו בדין הוא שיאריך להם הקב"ה אפו. אמנם כשחלק לבם מן הקב"ה ועובדים ע"ג להכעיסו כמ"ש העם המכעיסים על פני תמיד כמ"ש במנשה שהעמיד בהיכל צלם בעל ד' צורות ואמר שבכל צד שתפנה השכינה תכעוס וא"כ גם המה ידעו שחלק לבם מהם ולהם ראוי שלא להמתין כלל כי אם עתה יאשמו וזה מצינו שבארץ מצרים היו ישראל עובדים לאלילים כמ"ש ואודע להם בארץ מצרים ואומר להם איש גילולי עיניו השליכו וגו' ואעפ"כ לפי שהיה השלום מתווך ביניהם האריך להם הקב"ה אפו ובסיבת השלום לסוף חזרו מעצמם אך בהיותם על אדמת ישראל שחלק לבם זה מזה ועבדו ע"ג כמ"ש ותזנח משלום נפשי וגו' לפיכך היה הדין נותן שילכו בראש גולים ולא יכלה אותם הארץ לשבת שמה ואסף ה' את שלומו מן העם הזה כמ"ש אספתי שלומי מן העם הזה וכו'. וזה ברור לכל משכיל שמצד דברי ריבות שבשערינו נוטל הכבוד מבית חיינו כי שלימות אומה זו תלוי בזמן ששלום ביניהם כי שנים עשר שבטי יה מתדמים לשנים עשר מזלות שברקיע שהשלום מתווך ביניהם כמרז"ל מעולם לא ראתה החמה פגימתה של הלבנה מפני השלום וכן מהלך י"ב מזלות הוא כהולך בסולם לאחוריו באופן שכל אחד חושב כי הוא ראשון וכמרז"ל נראין הקרסין שבמשכן ככוכבים ברקיע כי פעולת הקרסים היה לחבר המשכן כמ"ש והיה המשכן אחד וכן הכוכבים ברקיע השלום והתאחדות מצוי בהם כמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד הם רודפי השלום בין איש לרעהו באופן שכולם יחדיו יצדקו ויתהללו. וכמו כן הארץ הקדושה השלום מצויה בה מצד התאחדות ההפכי' והיותה ממוצעת בין קור לחום כי היא מרכז העולם ואקלים או נוף האמצעי שבשבעה אקלימים או נופים שנאמר יפה נוף משוש כל הארץ ומיזוג הקור והחום מתייחס למדת השלום כמ"ש עושה שלום במרומיו דהיינו בין הנמצאים של אש ושל מים לפיכך נקרא א"י נוה שלום שנאמר ושכן עמי בנוה שלום וגו' וכתיב וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ובמדרש חביב השלום שניתן לציון שנאמר יהי שלום בחילך וגו' לפיכך בזמן שתזנח משלום נפשם לא נשא אותם הארץ לשבת כאמור. זה"ש בזכות ד' דברים נגאלו אבותינו ממצרים ואחד מהם שלא שינו את שמם והוא רמז למידת השלום כאמור עוד מצינו זולת השלום ג' מידות שבזכותם נגאלו ובין הכל ד' מדות כאמור. א מידת השלום כדרך שנתבאר. ב בזכות הענוה זה"ש שהיו גדורין מעריות וע"ד ארז"ל כל המתגאה כאילו בא על כל העריות כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב בפרשת עריות כי את התועבות האל וגו'. ג בזכות שלא היה בהם לשון הרע כפשוטו. ד בזכות שלא היה בהם חנפים שפיהם ולבן אינן שוין זה"ש ולא שינו את לשונם שלא היה שינוי בין דיבור חיצוני זה לדיבור הפנימי הלבבי כי הלשון קולמוס הלב כמ"ש לשוני עט סופר מהיר. וד' מידות אלו השכל מחייב שבזמן היות ישראל שלימים בהם אזי יזכו לשבת על אדמתם בטח ובהפך זה כאשר הם חוטאים בהם הדין נותן להיות הבנים גולים מעל שלחן אביהם ונראה להביא ראיה על כל אחד מארבע אלו מן המושכל ומן המקרא וממאמרי חז"ל. הראשון מציאת השלום כבר הוכחנו מתוך המושכל שבמציאותו ישבו לבטח על הארץ ובהעדר השלום יגלו ממנה ומתוך המקראות כמ"ש ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה וכה"א מלאכי שלום מר יבכיון וכן פסוקים רבים המורים על זה ומאמרי רז"ל כמ"ש בזמן שחלק לבם כו' והכל נזכר למעלה מלבד מה שהעדר השלום ומציאת המצה ומריבה מסבבים הקנאה והשנאה ועין הרע המצויין בינינו אשר בעבורם נחרב הבית בשנייה כי בלי ספק שלא היה מצד האפשר שיהיו בהסכמה אחת במינוי השרים והשופטים מצד קנאת איש מרעהו ואיש את רעהו חיים בלעו וכן אמר המשורר כי קנאת ביתך אכלתני וגו' וכן בעתיד נאמר אפרים לא יקנא את יהודה וגו' מכלל שעד הנה היה סמל הקנאה מצויה ביניהם ועוד היום לא סרה מבינינו ואם כן איך ישיב ה' אותנו על אדמת הקדושה אם בעבורה גלו ק"ו שלא ישובו שמה עד אשר יוסר מקרבינו מידה רעה זו בצירוף שאר המידות התלוין בה וריעותיה המובאות אחריה כנודע. כה סוד המקלות של יעקב וסוד זה נרמז במקלות של יעקב' שנאמר והיה בכל עת יחם הצאן המקושרות רמז לשה פזורה ישראל בכל עת יחם לבב כל אחד על זולתו ויקשרו קשרים זה על זה כמנהג בעלי המחלוקת ושם יעקב המקלות רמז להם הגלות שהמשיל במקל חובלים כד"א הוי אשור שבט אפי ומטה הוא וגו' ובהעטיף הצאן שהם מעוטפים באגודה אחת לא ישים המקלות וכל זה רמז אל השלום שבו תלוי קיום אומה הישראלית