עוללות אפרים שלח

וטעמים אלו מספיקין לכל איש חי רב פעלי' לבקר בחלי הנפשות שהם העבירות כד"א רפאה נפשי כי חטאתי לך והוא בא לידי התעוררות זה בזמן שהוא מבקר חולים זולתו והיה אם הוא זריז ויצא ונלחם ביצרו לאמר מה אני מבקר חולים אחרים ואני הייתי חולי זה ימים רבים בחלי הנפשות ולא נתתי לבי לדרוש ולתור בחלותי ובזה ישיב המשכיל אל לבו לשוב בתשובה. ענין הלוית המת וסוד חסרון למ"ד מספוד ורקוד וכן הלוית המת מלבד מה שהוא מצוה גדולה ליקרא דמותא יש בו התעוררות גדולה שהחי ישוב אל לבו דברים של מיתה כי זה סוף כל האדם ומטעם זה ארז"ל מבטלין תלמוד תורה להלוית המת ולהכנסת כלה ויש רמז בקהלת על זה שנאמר עת ספוד ועת רקוד בחסרון למד שהיה לו לומר עת לספוד ועת לרקוד אלא חסרון הלמד יורה על הלימוד התורני שנחסר ומבטלין אותו לספוד ולרקוד דהיינו להכנסת כלה והלוית המת או יורה על ל' יום שנותנים לחתנים ול' יום של אבל והם אינן זמן ספוד או רקוד. והטעם שמבטלין תורה לשני דברים אלו הוא מבואר לפי דרכינו שהכנסת כלה הוא דבר שקיום העולם תלוי בו לפרות ולרבות והלוית המת יש בו התעוררות גדולה לרבים שיזכרו סופם וישובו מעון ויזכו שירפא חולי עמו לעתיד כד"א ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ולא יהיה עוד לעתיד מות ומשכלת שנאמר בלע המות לנצח וגו' כי יהיו כולם דבוקים בה' ויתקיים בהם אומרו ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום אכי"ר

עמוד ה מדבר בהלוית המת ובגודל מעלת המצוה ההיא ובתוך זה נכללו כוונת גדולות על פטירת הצדיקים בלא זמנם ודרשות כוללות על הספד איזו אדם גדול שנפטר מן העולם הן בזמנו הן שלא בזמנו ויביא על זה דרושים חלוקים מן המאמרים ומן המקראות: תקל מעשה פטירת רבה בר נחמני

גרסינן בפ' השוכר את הפועלים כי קא ניחא נפשיה דרבה ב"נ יצאת בת קול ואמרה אשריך בר נחמני שגופך טהור ויצאת' נשמתך בטהור נפל פתקא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקי אביי ורבא לאיעסוקי ביה ולא הוו ידעי דוכתי' אזלו לאגמא חזו ציפרי דהוו קיימי ועבדי ליה טולא אמרי ש"מ התם הוא אזלו אשכחוהו תמן ספדוהו תלתא יומין ותלתא לילותא בעו למיפרש נפל פיתקא מן שמיא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי נפל פיתקא מרקיע לכו לבתיכ' לשלום. עכ"ל

הג"ה כי קא ניחא נפשיה נ"ל שלכך הזכיר לשון נח נפשיה בצדיקים להורות שלא ירדו בסוד הגלגול ומיד מצאה הנשמה מנוחה וכיון שעלתה שוב לא ירדה לטלטל מגוף לגוף וק"ל

זה הדבר הנמצא במאמר זה לא ידעי דוכתיה הוא בעצם הספק הנופל בלבות האנשים המהרהרים אחרי מדותיו ית' וכשרואין איזו צדיק ורע לו או נפטר בלא זמנו אז לא ידעי דוכתיה שאין יכולת בכח שכלם למצוא מקום לייסורין שלהם או לפטירתם. ובסיבה זו מצינו שתלונות צדיק ורע לו ורשע וטוב לו הלא היא ברבת בני עמי כי יש מהם מכחידים תחת לשונם הספק ההוא לא יספרו בו עם זולתם כדי שלא יהיו חשודים לאפיקורסים ואשר שת לבו לזאת יאמר בפה מלא יש לי מקום ללון מדוע נמצא סדר מעוקל זה ובאמת כבר קדמוהו שלימים וכן רבים בסיפור תלונה זו אסף המשורר אמר ואני כמעט נטיו רגלי וגו' שלום רשעים אראה וגו' וכל המזמור מיוסד על תלונת רשע וטוב לו וצדיק ורע לו וירמיה אמר מדוע דרך רשעים צלחה וגומר וחבקוק אמר רשע מכתיר הצדיק וגומר וכן בספר איוב והיתר ספיקות כאלו ראיתי בספר עקרים במאמר י"ב י"ג י"ד ובחובת הלבבות בשער הבטחון פ' ג' ובזולתם חיבורים רבים מכניסין ראשם להתיר הספק ההוא ולהסיר כל בדילי וסיגי ההרהורים הנמצאים בעיני כל בעלי תלונה אעפ"י שאנחנו עם ה' אלה מאמינים בני מאמינים אינן מהרהרים אחרי מידותיו ית' כלל וכלל ופשוט אצלינו שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד תקלא חייב האדם לברך על הרעה כי מטעם זה ארז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כו' בהיות שברי לנו שכל הרעות הם לטובתינו או להטיב אחריתו בעולם הנצחי או למרק חטאתו ומטעם זה נאמר לאדם הראשון מכל עץ הגן תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל כינה ההשגה בלשון אכילה כמו שמצינו במסכת חגיגה הציץ ונפגע ועליו נאמר אכול דבש דייך וגו' וביאר כאן שכל ההשגות והחקירות הותרו לאדם הראשון חוץ מידיעת צדיק ורע לו רשע וטוב לו השגה זו לא תשיג כלל כמ"ש אין בידינו לא משלות רשעים כו' גם הרעות והטובות בכלל נעלמים מן האדם כי אין האדם יודע לא בטובתו ולא ברעתו כי לפעמים נזדמן לאדם איזו טובה ויוכל להיות שהיא לרעתו כמ"ש עושר שמור לבעליו לרעתו וכן לפעמים נזדמן לו איזו ענין רע ויכול להיות שהוא לטובתו כמ"ש רז"ל אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו שנ' לעושה נפלאות גדולות לבדו משל לשנים שפרשו בספינה ישב לא' קוץ ברגלו היה יושב ומצטער שלא הלך בספינה לסוף שמע שהספינות נטבעו בים היה יושב ומשבח להקב"ה הה"ד לעושה נפלאות לבדו לכך נא' לאדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל שלא תדע בטיב הרעות והטובות הטובה היא אם רעה וזה"ש רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו ויש לדקדק הלא אנו רואין לפעמים בהפך זה אלא כך פירושו שהרשע אף אם יהיו בידו כל הצלחות הזמניות