עוללות אפרים שלד

החנוני הגדול המקיף. ונתן לה עצה שבזכות הצדקה תהיה ניצלת היא ובניה ממות ומשכלת וזה רמז לה ביציקה על כלים רקים כי העני דומה לכלי ריק ע"ד שנמצא בסליחות וככלי ריק הצגנו כו' ורמז לה שכל זמן שהיתה יוצקת על הכלים רקים דהיינו העניים אז שפע הברכה מוסיף והולך וכשפסקה כתיב ויעמוד השמן וזה רמז נפלא שבזמן שאין האדם נותן ממונו לעניים אז הוא גורם הפסקת השפע ממקור הברכות. ולסוף אמר לה ושלמי את נשייכי הם החובות שהאדם חייב אל החנוני המקיף ואת ובניך תחיי בנותר כד"א ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם ורמז עוד שבזכות הצדקה יזכו לבנים כמו שמצינו באשה הגדולה אשר בשונם שעשתה מעשה הצדקה שנאמר נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' וזכתה לבנים שנאמר לה כעת חיה את חובקת בן וכן באברהם כשישב על פתח אהלו להכניס אורחים מיד נתבשר אשיב אליך כעת חיה ולשרה בן וכל זה ראייה עצומה למה שאמר מונבז ואני גנזתי לעצמי לפי שאברהם חשש שיעזוב לאחרים חילו שנאמר מה תתן לי והנה בן ביתי יורש אותי וגו' עד שנתבשר בזרע וכשהוא מניח ממונו לבניו אין זה נקרא גונז לאחרים וזהו שנאמר ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם וכשהוא מניח יתרו לבניו אז הוא כאלו גנז לעצמו וכבר אמרנו שבזכות הצדקה יזכה לבנים ואז הוא נקרא גונז לעצמו זה"ש ואת ובניך תחיי בנותר הה"ד ולך תהיה צדקה: ה אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות: תקכ בצדקה הוא גונז נפשות

לפי פשוטו הוא מדבר באותן עניים שהחיה בעולם הזה מממונו יליצו בעדו לעולם הבא כי הממון לא יליץ בעדו להיות לו לסניגור כנזכר באותו משל שבפרקי ר"א אך הנפשות שהחיה בעה"ז המה יבואו לעה"ב ויגידו צדקתו אשר עשה ויגינו ויליצו בעדו. תקכא רהיטי ביתו מעידין עליו וע"ד זה ארז"ל במסכת חגיגה פרק אין דורשין וש"ת מי מעיד בי לעתיד אבני ביתו וקורות ביתו ורהיטי ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. לפי שהצדקה באה בג' דרכים. א הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים כמ"ש רז"ל עושה צדקה בכל עת וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת אלא זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים כו'. ב הנותן צדקה ללומדי תורה כמו שלמדו מפסוק אשריכם זורעי על כל מים וגו'. ג הנותן צדקה לסתם עניים כההוא שאמר לר' פרנסני ככלב וכעורב כו'. ושלשה כיתות אלו מעידין לעתיד על האדם כמ"ש והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. א הבנים המשיל באבני ביתו כמ"ש תשתפכנה אבני קודש פי' הבנים שנמשלו לאבני יקר. ב החכמים המשיל לקורות כמו הקורה המגין על הבית כך החכמים מגינים על בני דורם. ג סתם עניים הרצים מבית לבית זה"ש ורהיטי ביתו הם העניים רהיטי רהיט בתוך ביתו על המחיה ועל הכלכלה והם מעידין עליו לעתיד. תקכב הכשילם בבני אדם שאינן הגונים אך על כל פנים צריך לדקדק באופני הנתינה שלא יתן לבני אדם שאינן הגונים כדאיתא בפ"ק דבבא קמא דרש רבא מ"ד יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שכובשים את יצרם לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינן הגונים שלא יקבלו עליהם שכר ונראה לפרש לפי שנאמר מתן בסתר יכפה אף נמצא בזמן שהיא נתונה כדין וכהלכה יכפה אף ובהפך זה אין האף נכפה לכך אמר בעת אפיך עשה בהם. וזהו שנאמר בפרשת אבידה וכן תעשה לכל אבידת אחיך וגו' עד דרוש אחיך אותו כו' וארז"ל דרשוהו אם הוא רמאי או לא ולפי פשוטו אומרו לכל אבידת אחיך מיותר ונוכל לומר שמדבר בנתינת הצדקה כמ"ש רז"ל משפיל אף מרומם באף שמביא לזה מרומם את זה עיין מדרש זה בחיבור זה חלק א' מאמר י"ב נמצא שהממון שבידו הוא אבידת אחיו שנאבד מזה ונמצא לזה ובא להורות שידרוש תחילה אם רמאי הוא או לא וכן אמר ר' אבהו בשם ר' אלעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאים שמכיון שאחד מהם תובע מן האדם והוא מחזירו ריקן מיד הוא נענש שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא ר"ל שמה שאנו מעלימים עין מן העניים לפי שאנו מסופקים שמא רמאי הוא וכל זה ראייה שיש לדרוש תחלה אם הוא הגון ואינו רמאי ואם יתנה להגונים הרי הוא גונז באוצרות תהומות נפשות שסופם להליץ בעדו כאמור ולוקח נפשות חכם: ו אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא: תקכג הצדקה גנזתי לעולם הבא

הוא ע"ד שארז"ל כתיב שני פעמים וצדקה תציל ממות אחת שמצילתו ממיתה משונה בעוה"ז ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם ובדבר זה גמילות חסדים גדולה מן הצדקה תקכד בג' דברים גדולה ג"ח מן הצדקה כמ"ש גדולה ג"ח מן הצדקה בג' דברים צדקה אינה אלא בממונו וג"ח בין בגופו בין בממונו צדקה אינה אלא לעניים ג"ח בין לעניים בין לעשירים צדקה אינה אלא לחיים ג"ח בין לחיים בין למתים. הורה במאמר זה ששכר הצדקה הוא שיזכה לעושר ויזכה לרפואה בגופו כמ"ש בישעיה ותפק לרעב נפשך וסמיך ליה וארוכתך מהרה תצמיח ועצמותיך יחליץ ויזכה לעה"ב להיות ניצול מדינה של גיהנם אך בשיצרף לה מדת הג"ח. וזה ההפרש שבין צדקה לג"ח כי סתם צדקה עשויה בממונו וסתם ג"ח עשוי בגופו כמ"ש רז"ל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א לפי שהפיוס הוא