עוללות אפרים של

בוודאי אינו נקרא מלין שכר שכיר אם יאחר מלקבלו עבור איחור הדרך כך היא המדה ממש בשכר העה"ב א"כ מכל צד אין לאדם שום תביעה על בוראו ית' וכל מה שהקב"ה עושה עם האדם נקרא חסד גמור. ונראה שעל ענין זה אמרו במסכת אבות איזו דרך רעה שיתרחק ממנו האדם ומסיק שם הלוה ואינו משלם אחד לוה מן המקום כו' וזה יצדק לפי דברינו על כל הטובות שהאדם מקבל מן הקב"ה בדרך הלוואה וחסד כאמור וע"כ הוא צריך לשלם בעשיית המצות לעשותן בדרך תשלומים וכן מצינו מפורש ע"י דוד שאמר מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי רצה לומר כל מה שאני עושה מן המצות הוא בדרך השבה ופירעון חובי ואף על פי כן אינו מספיק כי תמיד תגמולוהי עלי כי יש לו חוב עלי ממה שגמלני מן הטובות יתר על מה שאני משיב לו וכן אמר במקום אחר פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך ר"ל שעל עצמו בקש בלשון חנינה לומר שאין לי עליך שום חוב אמנם לשאר אוהבי שמך תתן כמשפט כי ראויים המה לכך אחר שהם פורעים חובותם אם כן מן הראוי לחזור וליתן להם בהקפה וכמ"ש נבזה בעיניו נמאס וגומר. אעפ"י שהוא עצמו נבזה בעיניו לומר שאין לו דין ודברים על השי"ת מ"מ שאר יראי ה' יכבד לומר שהם ראוים לשכר טוב וזה"ש רז"ל התורה תחילתה ג"ח ואמצעיתה ג"ח וסופה ג"ח. תחילתה ג"ח שנא' ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וגומר ואמצעיתה ג"ח שנאמר וירא ה' אליו באלוני ממרא וסופה ג"ח שנאמר ויקבור אותו בגיא וזהו אמרם חותמו אמת כי החסד שהקב"ה עושה עם החיים דומה כאלו מצפה לתשלום גמול כביכו"ל ר"ל שיחזור האדם וישלם חובו במעשים טובים שיעשה אמנם חותמו דהיינו גמר החתימה שבתורה שקבר את משה הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול כי חסד כזה לא ישלם לו האדם כלל וכלל כי לא למחר לעשותם. זהו שדרשו רז"ל במאמר שהתחלנו אחרי ה' תלכו כו' הלך אחרי מדותיו רצו בזה שכל הפעולות שאנו עושין הכל נקרא אחרי ה' כי הוא המתחיל בעשיית החסד כאמור והולך בעל המאמר ומסדר אופני החסדים שראוי לכל אדם לגמול עם זולתו והם הלבשת ערומים. ובקור חולים. ולקבור מתים ותנחומי אבלים בכן ראיתי לסדר כולם איש על דגלו ועל מקומו הראוי לו ולפרש תחילה סדר הצדקה להלביש ערומים ולהאכילם ולהשקם ולתת להם די מחסורם. ואח"כ סדר הביקור חולים ואח"כ סדר קבורת מתים. ואח"כ תנחומי אבלים ונתחיל בצדקה ממש: תקז בזה ידבר בצדק' ממש ע"ד מאמר של מונבז

ת"ר מעש' במונבז המלך שבזבז אוצרותיו בשני בצורת כו' אמר אבותי גנזו למטה ואני למעלה כו' אבותי גנזו במקום שהיד שולטת כו' כל המאמר תמצא הובא כצורתו בהתחלת חבור זה חלק א' עמוד א' מאמר א' ע"ש ושם בארנוהו בדרך אחר אמנם לפי שאינו יוצא מידי פשוטו שהוא מדבר בסתם צדקה שעשה עם עניים בשני בצורת על כן ראה ראיתי להעמיד על יסוד מאמר זה כל המעלות הנתלין בעשיית החסד והצדקה וסדר נתינתה ומעלת נתינתה ומתן שכרה כמבואר מפשוטו של המאמר: א אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה: תקח ענין הגניזה למעלה

זה מבואר ע"ד הצעה זו בשכבר ידוע ומפורסם שכל הנמצאי' עליוני' ותחתוני' כולם קשורין ותלויין זה בזה וכל נמצא מקבל ומשפיע כאחד וזה"ש כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקיבה בראם כו' וזה שכל הנמצאות נקראו זכר ונקיבה כאחד דהיינו משפיע ומושפע כיצד העולם העליון מקבל השפע בעצם וראשונה מסיבה ראשונה ית' ומשפיע מה שקבל אל העולם התיכון נמצא שמצד קבלת השפע הרי הוא כנקיבה המקבלת השפע ומצד ההשפעה לזולתו הרי הוא כזכר המשפיע וכן התיכון מקבל השפע מן העליון וחוזר ומשפיע לתחתון נמצא שגם התיכון זכר ונקיבה וכן התחתון מקבל מן התיכון וחוזר ומשפיע לעליון ונמצא הדבר חוזר בסיבוב לעולם וכיצד התחתון משפיע לעליון הוא ע"ד שאז"ל כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה היום לוה מן הלילה כו' ואין מדיינין זה עם זה ובני אדם לווין זה מזה ומבקש לבלעו בריבי' ע"כ. הורה שכל הנתינות שבין העליונים לתחתונים הם דרך הלוואה שכל נותן חוזר ומקבל. ואעפ"י שעל דרך האמת כלפי מעלה אין מקום לומר שהקב"ה מקבל איזו קבלה מזולתו כביכול שהרי הכל צריכין אליו והוא יתב' אינו צריך לזולתו כלל ועל זה הדרך מצינו בכל מקום במדרשים אין איש אלא הקב"ה כי תואר האיש להיות משפיע ובלתי מושפע כלל אין לייחס בלתי לה' לבדו. מ"מ כבר ויתר הקב"ה על כבודו והכתיב נתינה לעצמו כאלו הוא מקבל איזו קבלה שנאמר הבו לה' משפחות עמים וגומר ונתינה זו אי אפשר לציירה כי אם בשני דרכים הדרך הא' הוא ע"ד שאז"ל גדול כחן של צדיקים שמוסיפין כח בגבורה של מעלה שנא' ועתה יגדל נא כח ה' כו' וזה מצד שהם מסבבים במעשיהם הטובים שהקב"ה מוריד השפע דרך השתלשלות הסיבות אל התחתונים בזה ניכר ונראה לכל גבורתו ית' והרשעים מפסיקין כח השפע ובזה נראה כאלו תש כח של מעלה חלילה שנ' צור ילדך תשי ובאמת שתשות זה אינו מצד עצמו חלילה כ"א מצד המקבלים כשאינן ראויין לקבלת השפע נראה כאלו תש כו'. ומטעם זה נאמר ואם ככה את עושה לי וארז"ל שתשש כחו כנקיבה וכי בשביל שכחו של משה תשש הזכיר לשון נקיבה כלפי מעלה כביכו"ל אלא לפי שתשש כחו של משה מצד עונותיהם נראה תשות זה בכח של מעלה כביכו"ל והוא מבואר היטב בדרך זה הדרך השני הוא ע"ד שנאמר מלוה ה'