עוללות אפרים שכט

על כל מעשי ולמה זה אתהלך קדורנית מפני ה' אלהים. תשובה צא ולמד ממי שלוקח סחורה בהקפה שאם הוא משלם החוב הראשון חוזרין ונותנין לו בהקפה ואם אינו משלם החוב הראשון שוב אין מקיפין לו כך היא המדה בחנוני הגדול המקיף הוא הקב"ה שהפורע הקפותיו חוזר הקב"ה ונותן לו בהקפה. ומהצעה זו למדו השלמים שלא לבקש מאת השי"ת כ"א מתנת חנם כמו שפי' רש"י בפר' ואתחנן שהצדיקים אינן תולין השאלה בזכות מעשיהם הטובים ע"ד שחושבים שכל המעשים הם דרך תשלומין על הטובות שכבר עשה הקב"ה עמהם וזה שארז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ב"ה ואח"כ יבקש צרכיו וראייה ממשה שאמר אתה החילות להראות וגו' אעברה נא וגו' הורו רז"ל בזה שבראש כל יתלה השאלה בשבחו של מקום ב"ה לומר שיעשה עמו מרוב חסדו לא על צד החיוב שהרי אינו חייב לו הקב"ה מאומה וראייה ממשה שאמר אתה החילות להראות וגו' יאמר שכל הטובות הקב"ה מתחיל לעשות ומעשי שאני עושה הם דרך תשלומין וא"כ אין לי עליו שום חוב ואני מבקש מתנת חנם לכך נאמר לשון ואתחנן המורה על מתנת חנם ונראה שזה היתה תלונת האספסוף לומר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וארז"ל חנם מן המצות שטענו לומר אע"פ שהיו במצרים ערום ועריה מכל תורה ומצות מ"מ הזמין הקב"ה לידם כל הטובות בחנם ועתה אחר קבלת התורה אינו חנם שהרי יש בידינו מעשים טובים וכ"ש שהיה לו ליתן לנו דרך מתן שכר לא בחנם ואנו רואין בהפך זה שנפשנו יבישה אין כל כו' הרי שתבעו שכר המצות כדבריהם וטענותם וזה (אינו) דומה למי שרוצה לגבות שטר פרוע כי תמיד הקב"ה מקדים השכר לפעולה כמ"ש ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשו בעבור ישמרו חקיו וגו' לכך ארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כו' ר"ל כי כבר קבלתם הפרס הראוי לכם ואיך תבקשו ב' פעמים זה"ש שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו שלעולם חסד של הקב"ה גובר והוא המתחיל. אף אם יתעקש איזו אדם ויאמר שהוא קדמון להקב"ה במעשיו ואם עשה עמו מנעוריו טובות יתלה בזכות אבותיו עד אדם הראשון וזה אינו שהרי כבר נאמר עולם חסד יבנה א"כ בנין העולם הוא החסד הראשון ועדיין לא נולד אדם הה"ד כי גבר עלינו חסדו. תקו היום לעשותם ולא למחר והי' עקב המצו' קלות כו' ונראה שענין נפלא זה נרמז במה שנאמר היום לעשותם והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' לך את החסד וגו' וע"ד שדרשו רז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם היום לעשותם ולא למחר לעשותם והיה עקב אם המצות קלות שאדם דש בעקב תשמעון כו'. וע"ד שנאמר לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וע"ד שנאמר מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום ודבר זה יתבאר בשני דרכים. א שאמר ולך ה' החסד כי הצדקה או חסד שאדם עושה עם חבירו אין ראוי לייחס המעשה ההוא אל האדם העושה החסד ההוא בזמן שהוא עושה המעשה מחמת קיבול פרס א"כ ראוי לייחס החסד ההוא אל השי"ת שהרי בעד פרוטה ופרוטה שהוא מוציא יוסיף לו הקב"ה כהנה וכהנה כמ"ש יש מפזר ונוסף עוד וא"כ החסד של הקב"ה הוא ולא שלו לכך נאמר ולך ה' החסד שראוי לייחס החסד לך לפי שאתה סופך לשלם לאיש כמעשהו נמצא שהעושה לא עשה מאומה כ"א מה שהוציא ממונו על ריוח גדול וזהו שאומרים בסליחות לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כי הנתינה עצמה היא של הקב"ה כאמור אך לנו יש שכר על שאנו נותנין לעני בצנעה שלא לביישו וזהו ולנו בושת הפנים אבל צדקה עצמה שלך היא וא"כ מה נתאונן כו' ר"ל אין לנו מעתה להתאונן עליך כלום והוא מבואר ולכך נאמר היום לעשותם ולמחר לקבל כשהוא עושה לא לשם קיבול שכר בעה"ז והקב"ה לא ישלם כי אם לעה"ב אז נמשכו מזה לאדם שני מיני טובות א' והיה עקב תשמעון שבסיבה זו תשמע גם המצות קלות כחמורות כי בשכר העה"ב שכר כולם שוה לאפוקי בשכר עה"ז הנגלה יש חילוק בין קלות לחמורות. או מאחר שאינו מצפה לתשלום גמול כלל א"כ אין חילוק בין קלות לחמורות. ב ושמר ה' לך החסד תחת שנ' ולך ה' החסד היינו בזמן שאתה מצפה לתשלום גמול אמנם בזמן שאין אתה מצפה לתשלום אז ושמר ה' לך החסד שלך הוא ובהפכו נא' מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום ר"ל שאם אתה רואה ברעת איזו גיבור במעשים טובים עד שהוא נצרך לך ובזה תתהלל לומר שאתה גמלת עמו החסד וגו'. ג שאמר ולך ה' החסד ר"ל בזמן שאתה תשלם לו כמעשהו הרי אתה עושה עמו חסד גדול שהרי אינך חייב לו מאומה ואדרבה כל מה שהוא עושה הוא דרך תשלומין וכשיבחן האדם שכל מעשיו הם בדרך תשלומין נמשך מזה אמרו היום לעשותם ולא למחר לעשותם כמ"ש במי שלווה מחבירו אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך כי אין ראוי לדחות המלוה ליום המחרת כך הוא בתשלומין אלו שאתה עושה להקב"ה אם תבא איזה מצוה לידך אל תחמיצנה לדחות אותה ליום המחרת ולומר ליוצרך לך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות ובסיבה זו והיה עקב תשמעון גם המצות קלות תעשה כחמורות אחרי שלא תעשה לשם קיבול פרס מכאן ולהבא לפיכך ושמר ה' לך את החסד שאם תשלם ההקפה הראשונה יחזור החנוני הגדול ויתן לך בהקפה על צד החסד כאמור וכל זה שאמרנו הוא דווקא בייעוד שכר הגשמי בעה"ז אמנם בשכר העה"ב בוודאי אין לנו תלונה על השי"ת שלא נתן שכרו ביומו כדין השכיר שנא' בו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש והרי כבר שקעה עליו השמש כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו' וזה לפי שהשכר הגופני כבר נאכל פה קודם למעשה והשכר הרוחני עדיין אין לו פה לאכלו והוא דומה לאדון המייעד לעבדו ליתן לו נחלת שדה וכרם חלף עבודתו בעבר הירדן ורב הדרך ביניהם