עוללות אפרים שכז

יכנס אדם שיעור ב' פתחים ויתפלל. תקב יכנס שיעור שני פתחים ויתפלל ורבו הדעות בשני פתחים אלו מה טיבם ולפי דרכינו נוכל לומר שמדבר בפתיחת הפה ופתיחת האוזן כד"א ה' פתח לי אוזן ומזה אתה למד שלא ישמיע קולו לזולתו כי אם לאזניו או נוכל לומר שיש בכאן סמך למה שאמרו שנכון ליתן צדקה קודם התפילה שנאמר אני בצדק אחזה פניך וגו'. זה"ש ב' פתחים כד"א פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך וגומר דהיינו שידו תהיה פתוחה גם יהיה לו לב פתוח ולא סגור כי יש נותנים בידם ולבם לא נכון עמם לכך נאמר פתוח תפתח וזהו שאמר לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי שני פתחים במשמע והטעם שנותנים צדקה קודם התפילה הוא מבואר ע"ד שהזכרנו למעלה שהמתפלל על צרכיו לא יתלה במעשיו הטובים ולא יבקש כ"א מתנת חנם כמשה והוא שיבקש מהקב"ה שיעשה בקשתו על צד הצדקה והחסד לא על צד החיוב לכך ראוי לו לאדם שיעשה קודם תפלה צדקה וחסידות עם זולתו כדי שישלם לו הקב"ה מדה כנגד מדה ויעשה עמו צדקה ומטעם זה נרמז דרך הצדקה בפרשת תרומה וסדר נתינתה כמו שיתבאר בע"ה במאמר תקכ"ה ואחר זה הזכיר מעשה המשכן ומקום הקרבן במקום תפלה והמשכיל יבין. תקג אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא ובפ"ק דברכות דרשו רז"ל אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבא בבבל תמה כו' א"ל מאי עבידתייהו א"ל מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהנו להו דאמ' להו ריב"ל לבריה אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא כי היכא דתוריך חייכון א"ר אחא בר חנינא מאי קרא שנ' לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים ונראה ליתן טעם לפי שההולך ראשון לב"ה הרי אין שום אדם אצלו והרי רק ה' עמו והרי הוא קרוב יותר למקור חיים כד"א כי עמך מקור חיים וכל הקרב הקרב יותר ביותר הוא מקבל חלק מן החיים כי מטעם זה חשב ר' יוחנן שאין זקנים מצוים כ"א בא"י כי שם גילוי שכינתו יותר מבמקום אחר וא"כ כל הדרים עליה קרובים יותר אל מקום החיים ואח"כ ראה שבאקדומי ואחשוכי זוכין גם בח"ל כי הם הדבקים וקרובים אל השי"ת יותר מזולתם וק"ל וכפי הנראה שגם ד"ר אחא צריכין ביאור כי לא פירש מאי משמע דהאי קרא מדבר באקדומי ואחשוכי ונ"ל שר' אחא בא לתרץ שנוי הל' שבמקרא כי פעם אמר פתחי ופעם אמר דלתותי ואצל הדלת אמר לשקוד ואצל הפתח לשמור וזה מופת חותך שפסוק זה מדבר באקדומי ואחשוכי כי ידוע שדלת הוא הדף שפותחין ונועלין ופתח היינו הפתיחה כנודע ומי שרוצה להקדים עצמו לב"ה להיות מן הראשונים אז בוודאי הוא מוצא הדלת של ב"ה סגורה ועוד שהוא צריך למהר ולרוץ שלא יקדמנו אחר לכך נא' לשקוד על דלתותי. אמנם מי שהוא כבר בב"ה ורוצה להיות מן האחרונים אז בוודאי עדיין הדלת פתוחה ועוד שהוא מוכרח להמתין עד שיצאו כולם והוא ישאר עדיין לבדו בב"ה לכך נאמ' לשמור מזוזות פתחי ולשמור הוא לשון המתנה מלשון ואביו שמר את הדבר או מלשון רז"ל ושמר לי על הפתח. תקד שוא לכם משכימי קום יאמר על התפלה וזה"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבי' וגומר שלשה שוא שהזכיר בפסוקים אלו יורה על שלשה עמודים תורה ועבודה וג"ח ורצונו לבאר שהתכלית בכולם יהיה לשם שמים והיה אם יפנה לבבו לאיזו תכלית חיצוני הרי הוא מנחת שוא פיגול הוא לא ירצה. על הצדקה יאמר אם ה' לא יבנה בית כי הבונה בית לעניים כמו שעשה אברהם שנאמר בו ויטע אשל וארז"ל פונדק לעוברים ושבים וכמ"ש ועניים מרודים תביא בית וכמ"ש ויהיו עניים בני ביתך וכשהתכלית שלו בבנין בית לשם ה' הרי כאלו ה' בנה הבית ההוא כי על התכלית יאמר לשון עשייה כאלו התכלית ההוא עשה ופעל המעשה ההוא אחרי שהפועל עושה בעבורו זה"ש אם ה' לא יבנה בית שאינו מתכוין לשם ה' אז שוא עמלו בוניו כשהוא עושה להדר עצמו בפני זולתו. ועל התורה יאמר אם ה' לא ישמור עיר כי התורה היא שומרת העיר וכל הדרים עליה כמ"ש בשכבך תשמור עליך וכתיב אל תעזבה ותשמרך אהבה ותנצרך. וכן החכמים נקראו נטורי קרתא בלשון רז"ל ועל זה יאמר אם ה' לא ישמור שאין הכוונה בתורתם לשם ה' א"כ שוא שקד שומר על העבודה שבלב ואמר על המקדימים ומחשיכים לבי כנשתא שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת בב"ה. אוכלי לחם העצבים כי כבר ארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה כו' וזה ידוע שהמשמח בחלקו ואינו מבקש המותרות כ"א לכדי חייו שיהיה בריא אולם וחזק בעבודת השי"ת איש כזה אינו אוכל לחם עצבים כי תמיד לבו שמח במה שחננו הבורא ית' המעט הוא אם רב אמנם הלהוט אחר המותרות הוא בוודאי תמיד עצב ולעולם לא ישבע וזה הוראה שאין מעשיו לשם שמים ומאחר שהוא תמיד עצב לפיכך אין תפלתו נשמעת כי אין הקב"ה שומע בקול תלונת צעקת הפתאים המבקשים מלפניו ית' יותר מכדי צרכם כי אין הקב"ה חייב להזמין לאדם כ"א מה שהוא צריך לכדי חייו ועל זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא ותפלה כזו נשמעת כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף וגומר אמנם המתפלל על המותרות תפלה כזו אינה תפלה לעני זה שאמרו אוכלי לחם העצבים והוא משל נפלא על מי שאין כוונתו לשמים בדרך שנתבאר או יאמר לחם העצבים על מי שאין לו בטחון בה' שיוכל להפיק רצונו ולהזמין לו די מחסורו ואיך ישמע הקב"ה תפלתו אחרי שאין לו בטחון בו ית' והראיי' בזה שהוא מחוסר בטחון