עוללות אפרים שכד

המדברים בנתינה לשכנו תדרשו ובאת שמה וה' ינחנו בדרך אמת ויראינו נפלאות מתורתו אכי"ר. וסדר הלימוד הוא שיקבע עתים לתורה ע"ד ארז"ל עשה תורתך קבע ואל יאמר לכשאפנה אשנה ע"ד שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך כי האומר עדיין יש שהות ועת ללמוד לה' הוא מפיר תורת ה' כי שמא לא יפנה. כי בעון ביטול התורה מזון הנפש נעצרים הגשמים מזון הגוף וכמ"ש כל עמה נאנחים מבקשים לחם בהווה לפי שכבר נתנו כל מחמדיהם דהיינו התורה באוכל להשיב נפש כי המירו לחם התור' בסתם לחם לפיכך רעבו ממנו. ואף בזמן שהוא הולך בצרכיו יהרהר בדברי תורה כמ"ש תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו אע"פ שפשוטו של מקרא זה יובן על ארז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מ"מ נרמז בו גם ענין זה ויהיה זהיר בשני חלקים שבתורה בנסתר ובנגלה כמ"ש כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה קרא הנסתר תורת ה' כי אלהים הבין דרכו שהרי שער הנ' סגור הוא ובאותו חלק יהיה חפצו וחשקו להבינו ויכסוף אליו אבל לא יטריד בו עיונו יום ולילה כי לא רבים יחכמו כרשב"י וסיעתו. אמנם בנגלה דהיינו הדינין אמר ובתורתו כי זה החלק שלו הוא ובו יהגה יומם ולילה כדי שידע להבין ולהורות וע"ד שנאמר כי לקח טוב היינו הנגלה נתתי לכם ומ"מ תורתי דהיינו הנסתר אל תעזובו וכבר אמרנו בחג השבועות שהמלאכים בקשו התורה מצד הנסתר שבה ותשובתו הרמתה של משה היתה שמצד הנגלה האדם ראוי אליה וזה הויכוח שמעתי אומרים כי דוד ע"ה רמזו בד' פסוקים מן לעולם ה' וגו' וזה שהמלאכים אמרו לעולם ה' דברך נצב בשמים ולמה תורידה עכשיו לארץ אם כדי לזכות גם התחתונים די להם באמונה שהרי מיום ברוא אדם על הארץ ועד עתה נתקיים העולם בזכות האמונה לבד זה"ש לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד ואח"כ עמדו העליונים בדין עם התחתונים זהו שאמר למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך ואח"כ אמר לולא תורתך שעשועי ר"ל שיש בה שעשוע בני האדם כגון כלום למצרים ירדתם כו' כלום יש ניאוף ורציחה ביניכם כו' אז אבדתי בעניי ר"ל היו המלאכים מנצחים אותי אמנם באמת יש בה צורך האדם להשיב נפשו מיני שחת ולהשלים במצות התורה רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבאדם הרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כמ"ש את האלהים ירא היינו לא תעשה ר"ל ירא מלעבור ציויו ואת מצותיו שמור זהו מצות עשה כי זה כל האדם שכלל איבריו וגידיו כמספר הלאוין והעשין ובזה יושלם צורת האדם ותכלית בריאתו ורצון האל ית'. ובזה נשלם דרוש זה בסייעתא דשמיא: סדר תפלה עמוד ב מאמר תצז מחנה אנו למדין הלכות תפלה

גרסינן בפרק אין עומדין אמר רב המנונא כמה הילכתא רבוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל שיכוין לבו. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו וקולה לא ישמע מכאן שלא ישמיע קולו בתפלתו. ע"כ. אך רז"ל אמרו צריך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו אך לזולתו לא ישמיע בחוץ כו'

הלא זה הדבר אשר דברנו במאמר רט"ו שהתפלה עיקר מקומה בפה ולב ואוזן וזה שאמרו הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום מקום בגימטריא פי לב אוזן רמז שהיה שלם בתפלתו בשלשתן וכן התורה מקומה בפה לב אוזן ולכך נאמר אצלה אלהים הבין דרכה והוא ידע מקומה

הקדמת ענין זה כבר ידוע שעמוד העבודה שעליו אמרו רז"ל שהעולם עומד על העבודה דהיינו הקרבנות וזה דווקא בזמן שבית המקדש קיים אמנם בשעת החורבן התפילה עומדת במקומם כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו ואפילו בזמן שבית המקדש היה קיים היתה התפלה יותר מרוצה לפני המקום ב"ה מן הקרבנות כמ"ש ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך וארז"ל עבודה זו היא התפלה ולפי שתפלת הרבים מקובלת יותר מן תפלת היחיד לכך אמר ועבדתם לשון רבים ואח"כ אמר לחמך בלשון יחיד להורות שאין הקב"ה מחוייב לשמוע בקול צעקת הפתאים המבקשים על המותרות יותר מכדי אכילתם ההכרחית כי הם עוזבים לאחרים חילם לכך אמר לחמך כדי אכילתך לבד יזמין לך ולא אסיפת הממון יותר מכדי אכילתך. וי"א שבענין הלחם הזכיר לשון יחיד שלעולם לא ימשך שום דבר טוב מן הקיבוץ של האכילה כי יותר טוב שיאכל כל אחד מפתו לבדו. ורז"ל למדו סמך לתפלה מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מן התורה ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא זו תפלה. מן הנביאים שנאמר קחו עמכם דברים וגו' מן הכתובים שנאמר אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך וכי יש פולחן בבבל אלא זו תפלה. ואמרו עוד שהאבות תקנו התפלות אברהם שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית ונתנו סי' לדבר אותיות שניות של האבות בצע ר"ת בוקר צהרים ערב ב' מאברהם צ' מיצחק עי"ן מיעקב. ובפרק אין עומדין א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנ' למה לי רוב זבחיכם וגו' ובפרשכם כפיכם אעלים עיני וגומר ר"ל לא זו אף זו קתני ואמר אעלים עיני ידיכם דמים מלאו נמצא שההורג נפש אין הקב"ה שומע תפלתו לכך אמרו אחי יוסף מה בצע כי נהרוג אחינו ר"ל בצע ר"ח בוקר צהרים ערב שהאדם מתפלל ג' פעמים י"ח וברכת המינים ג' פעמים י"ט הרי מספר נ"ז. ועל זה אמר דוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כמספר ואהמה. והם אמרו מה בצע ר"ל מה תועיל לנו תפלת בוקר צהרים ערב כי נהרוג את אחינו שהרי כבר נאמר ובפרישכם