עוללות אפרים שכג

ואמר אין עמדי כי לא יתחברו שני הפכים לעולם שהתורה לא תושג כ"א מתוך המנוחה כמו שנאמר ביששכר וירא מנוחה כי טוב וגומר ויט שכמו לסבול ובדרך שנתבאר במאמר רס"ז ע"ש ואנו כים נגרש אשר השקט לא יוכל ואין לנו מנוחה כל הימים לפיכך אמרו אין עמדי לשון זה יורה על העדר ומניעה לחבר במאמר אחד שני הפכים הלך אצל תהום הם כת בעלי הגאוה שהמשיל בתהום זה שהוא בדיוטא תחתונה בתכלית השפלות כי אין לך מקום נמוך כמו התהום ואעפ"י כן המים התהומיים תמיד מטבעם לעלות ולנבוע כמ"ש בדוד כשכרה השיתין קפא תהומא ר"ל ביקש לעלות למעלה ולצוף העולם ולפיכך נידונו דור המבול בתהום רבה על שנתגאו כמ"ש רז"ל לא נתגאו דור המבול אלא בשביל רוב טובה שהשפיע להם הקב"ה כו' נמצא שמים התהומיים שמטבעם לעלות משפל מצבם הוא משל ודוגמא לאדם אשר בעפר יסודו וערכו בתכלית השפלות והוא חפץ לעלות ולנבוע ולילך בגדולות ונפלאות ממנו השיב ואמר לא בי היא ר"ל לא זו שלא תתחבר התורה עמדי מבחוץ אלא אפי' בי בעצמי הוא מן הנמנע שתתחבר אלי התורה כי אין התורה מתקיימת כ"א בענוים ועל המתיהר ארז"ל אם חכם הוא חכמתו מסתלקת כו' נמצא אע"פ שכבר היתה בו אם אח"כ עבר עליו רוח שטות וגאוה אז היא מסתלקת לפיכך אמר לא בי היא והשטן חשב אולי אמר נתתיה לארץ לבעלי הגאוה כארץ זו שהכל דשין עליה ולסוף היא העולה על כולם כי הכל שב אל העפר ונמצא היא גבוה יותר מכולם ע"ד שנאמר מלך לשדה נעבד א"כ אפילו המלך עבד הוא לשדה כי בודאי הוא גבוה ביתר שאת יותר מכל נמצא מטה לפיכך הלך השטן לכת זו ולא מצאה כאמור. אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה רמז לרודפים אחר התאוה כי חשב השטן אולי אמר נתתיה לארץ לבעלי החמדה והתאוה שמן הארץ מוצאם כנודע שכל חמדות העה"ז גידולי קרקע הם וקראם אבדון ומות כמו שכתוב תאות רשעים תאבד וכתיב תאות עצל תמיתנו. כי באמת ריבוי התאות והמותרות הם דבר האבד וסופו לבית הכסא ולרימה ותולעה ועוד שהם סיבת המות כריבוי המשגל וריבוי המשתאות והמאכלות כנודע לפיכך קראם אבדון ומות וכארז"ל התאוה מוציאה את האדם מן העולם. והשיבו באזנינו שמענו שמעה כי בעל התאוה יש לו אוזן שומעת אך שתאות עצל תמיתנו וגורם לו שהוא בעצמו אינו יכול לטרוח על התורה והעבודה או יאמר באזנינו שמענו שמעה על כלל האומות שלא בקשו לקבל התורה בשביל לא תרצח ולא תגנוב ולא תנאף הנאמר בתורה לפי שהם שטופי התאות לכך אמרו שמענו מרחוק ולא קבלנום. ובפסח עמוד ז' מאמר ס"ח ביארנו ד' מיני העדר שהאומות לא רצו לקבל התורה ושם בארנו מציאת הגאוה נרמז במה שאמר חזר על כל האומות כו' ומציאות התאוה כנגד בני עמון שלא רצו לקבל התורה בשביל לא תנאף ורדיפת העושר כנגד בני ישמעאל שלא רצו לקבל התורה בשביל לא תגנוב. אך לא תרצח בארנו שם על מציאת המצה והמריבה והעדר השלום. ולפי דרכינו נוכל לומר שהוא מורה על העדר החכמה מצד היות עשו איש שדה דהיינו ארצי ובהמי ולבו טח מהבין במושכלות עד אשר יהיה האדם נמשל כבהמות נדמו ובטל אצלו הצלם והדמות אלהי ובסיבה זו הרציחה היתר רצועה אצלו והוא מבואר למבין לפי שנ' שופך דם האדם באדם ר"ל בעוד היותו בצורת אדם דהיינו הדמות הפנימי ובימי חורפי שמעתי שדבר זה נרמז במה ששלח ישראל אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל וגומר והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך ר"ל נתקדשנו בהר סיני שהוא עיר קצה גבולך כי שומרי משמרת ה' עיקר ממשלתם לעה"ב סוף ממשלת עשו לפיכך נשתתף יחד ודרך המלך העליון נלך יחד וגו' והשיב אדום לא תעבור בי ר"ל תמחק תחילה מן התורה תיבת לא תרצח פן בחרב אצא לקראתך ר"ל אשיב לך שלא אוכל לקבל התורה בעבור שכתוב בה לא תרצח וק"ל. וכשראה השטן שאין התורה מצויה אצל ד' כיתות אלו א"כ לא הבין מהו זה"ש הקב"ה נתתיה לארץ. עד שפירש לו הקב"ה ואמר לך אצל בן עמרם ר"ל נתתיה למשה איש עניו מכל האדם ומשפיל עצמו עד לארץ יותר מכל האדם זהו שאמרתי לך נתתיה לארץ הורה שאין התורה מצויה כ"א במקום שהענוה מצויה. הלך אצל בן עמרם כו' אמר ליה וכי מה אני כו' גם משה חשב שאין התורה ראוי כ"א לאנשים ספונים וחשובים כי שם מקומה לפי שמשה ידע שיש בתורה פירוש נגלה ונסתר הנסתר דהיינו שמותיו של הקב"ה חשב משה שאין מקומה כ"א אצל חכמים הנמשלים למלאך ה' כמ"ש יבקשו תורה מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא שהרי מצד זה בקשו המלאכים את התורה מצד הנסתר שבה כמבואר בחלק ב' עמוד ט"ז מאמר קט"ז אם כן חשב משה שחלק הנסתר אינו ראוי כ"א לאנשים הנמשלים למלאכים ולפיכך השיב ואמר מה אני שפל אנשים שנתן לי הקב"ה תורה בודאי לא לי ולכל דכוותי היא נתונה אלא לאנשים יקרי הערך ואני איני כ"א שליח בעלמא אמנם מקומה המיוחד אינו אצלי א"ל הקב"ה משה בדאי אתה שהרי כבר ארז"ל נו"ן שערי בינה נבראו וכולם נמסרו למשה חסר אחת כו' א"ל רבש"ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום וזה יאמר בוודאי הנסתר שקראו חמדה גנוזה והקב"ה משתעשע בו ואיך אחזיק טובה לעצמי לומר שמקומה המיוחד אצלי ואצל בני גילי. א"ל הקב"ה למשה אדרבה היא הנותנת הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך סוף המאמר קשור בתחילתו שאמר נתתיה לארץ כו' והורה שכל התורה בכללה הן הנגלה הן הנסתר מקומה המיוחד הוא אצלך ואצל ענוי ארץ דכוותך כי מצד שמעטת את עצמך יותר מזולתך היא נקראת על שמך ולא בזולת זה כי בזה תגלה ותראה כוונתו ית' ביצירה בדרך שנתבאר בהקדמת ההצעה למאמר זה ובזה נשלם ביאור מאמר זה בס"ד ויתר המאמרים המדברים בשבח התורה נתבאר בחג השבועות יום מתן תורה שם נתבארו כל המאמרים