עוללות אפרים שכב

במושכלות רדיפת העושר היינו עני שלעולם לא ישבע הון כמ"ש אין האדם נפטר מן העולם וחצי תאותו בידו כו' וכן אמרו אבר קטן באדם משביעו רעב ופי' בעקידה פרשת תולדות שזה יוצדק על הלב מציאת הגאוה שנאמר ובחזקתו גבה לבו וגומר וכתיב מיד והצרעת זרחה לו במצחו אצל עוזיהו בדברי הימים. מציאת התאוה זהו שאמר מי שאין לו בנים כי הלהוט בבולמוס שילוח רסן התאוה אף כל בעילותיו הם לשם זנות ולא לשם קיום המין וזהו שמביא שם בגמרא ראייה מפסוק הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי לפי שיהיו כל בעילותיו לשם מילוי התאוה וכבר ארז"ל שהתאוה מוציאה את האדם מן העולם. נמצא אתה אומר להצעה זו שאין התורה מתקיימת בארבעה כיתות אלו כלל תצו ד' לא בפ' נצבים ונראה שעליהם נא' בפ' נצבים כי המצוה אשר אנכי מצוך לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא ולא מעבר לים היא. א כנגד מה שאמרנו שמצד החומר הכרוך באדם לא יוכל להשיג המושכלות ע"כ צריך האדם להיות עמל בתורה תמיד עד אשר יהיה שכלו זך וצלול אך אם אמר יאמר העבד ה' מה תועיל לי כל עמלי הרי אף אם מצד קוצר דעת המשיג אוכל להשיג מ"מ מצד עומק המושג הוא מן הנמנע ועמוק עמוק היא החכמה האמיתית מי ימצאנה. ע"כ אמר לא נפלאת היא ממך וא"כ אין כאן רק קוצר דעת המשיג ותיקון דבר זה תלוי בך כאמור. ב כנגד שילוח רסן התאוה אמר ולא רחוקה היא כ"א אמר יאמר העבד ה' הלא טוב לי כי אלך אחרי תאות הגוף שתועלתם מורגש ומוחש וקרוב לשעתו משא"כ אם תהיה כל עמלי בתורה ואני יושב ומצפה על השכר הרוחני הרחוק ועין לא ראתה אלהים זולתיך ואם כן טוב שכן קרוב מאח רחוק כי בטענה זו נתפתתה חוה אמנו לנחש הקדמוני שאמרה וכי תאוה הוא לעינים ר"ל שתאות הגוף מוחשות לעין הגשמי לאפוקי טובות העה"ב עין לא ראתה ואיך אדחה התועלת הקרוב מפני הרחוק לכך אמר ולא רחוקה היא ואדרבה שאפילו לטובות העה"ז אינו זוכה כ"א מצד התורה א"כ התועלת קרוב מאוד ועל כזה נאמר רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו לפי שהתשועה הנפשית רחוקה בדעתיהם ע"כ חקיך התורניים לא דרשו אך באמת קרובה ישועתי לבא וכמ"ש ממרחק תביא לחמה וק"ל. אך אם תלחצהו התאוה לומר שבקשת התאות המוחשות הם סיבת קיום הגוף והתורה נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם וא"כ מי נדחה מפני מי כנגד זה אמר דוד ע"ה כ"א בתורת ה' חפצו וגומר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וכאן שואל הבן מאי רבותיה אם יהיה כעץ שתול על פלגי מים הרי עינינו רואות שהעץ השתול על פלגי מים חלוש כח יניקתו גם עצו גם פריו לא יצלח כמו סתם עץ. ועל כן נראה לפרש שרצה בזה לומר אף אם התורה נקראת תושיה על שם שמתשת כחו מ"ת ה' לא יעזבנו ויתן פריו בעתו כאחד מן האמיצי כח. והמשילו לעץ שתול כו' ר"ל אעפ"י שהוא שתול על פלגי מים וכחו חלוש מ"מ יתן פריו בעתו ככה הוא הלומד תורה אף אם היא מתשת כח החומר מ"מ אינו חסר מאומה ויתן פריו יותר מהרודף אחר התאות המוחשות המוציאות בעליהן מן העולם שארז"ל הקנאה והתאוה כו'. ג כנגד מציאת הגאוה אמר לא בשמים היא לא תמצא התורה במי שמגביה דעתו עליה עד לשמים. ד מציאת בקשת העושר המדומי זהו שאמר ולא מעבר לים היא לא תמצא התורה בסוחרים ובתגרים הפורשים מעבר לים כאמור. וסמך לזה מיד כי קרוב אליך הדבר וגו' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות וגו' היינו ד' חשובים כמתים שהזכרנו וארבע מיני חיים שהזכרנו ואחר הצעה זו יהיה מפורש לעינינו המאמר שהתחלנו כי יש לדקדק בשינוי לשון הנמצא בתשובתם של ארץ ותהום כו' ולמה לא אמר לו הקב"ה מיד נתתיה לבן עמרם ויתר הויכוח הנופל במאמר זה ע"כ לבי אומר וגומר שהצעת הענין כך הוא שהשטן ביקש לידע במי התורה מתקיימת כי בוודאי לא היה נבער מדעת כל כך שלא הרגיש ביום מתן תורה שהיה רעש גדול בכל העולם עד שכל מלכי מזרח ומערב הלכו אצל בלעם כו' והשטן לא ירגיש זה מן הנמנע. אך שחפץ לידע במי התור' מצויה ורצה לידע איה מקומ' המיוחד משני טעמים כי ידוע שהוא שטן הוא יצר הרע וכבר ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש א"כ אין לו מקום בבהמ"ד במקום שהתור' מצויה ולפיכך רצה לידע איה מקומה. או נוכל לומר בהפך זה ע"ד שארז"ל שהיצה"ר מתגרה בת"ח יותר מבזולתם ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וכמ"ש כי רעת האדם רבה עליו ר"ל היצה"ר שנקרא רע רבה עליו ומתגבר עליו בכל יום לפיכך חפץ לידע מקומה. והשיב לו הקב"ה נתתיה לארץ ר"ל לענוים המשפילים עצמם עד לארץ שם מקומה כדאמר וענוים ירשו ארץ וכתיב והארץ לעולם עומדת פי' רש"י אלו הצדיקים המשפילי' עצמם עד לארץ והשטן לא הבין כוונת השם יתברך ותשובתו הרמתה על זה האופן והלך לד' כיתות אלו. א כת הבהמיים. ב כת בעלי העושר. ג כת בעלי הגאוה. ד כת בעלי התאוה. וטעה במלת ארץ וחשב אולי אמר נתתיה לארץ לכת הבהמיים בעלי החומר העפרורי הארצי לכך הלך לארץ לאותה כת לראות אם התורה מצויה בהם והשיבו אלהים הבין דרכה הורו בתשובתם שמצד שהם מחוסרי בינה הם נעדרים מן התורה כי חשבו שהוא מן הנמנע שאדם הכרוך בחומר זה יבין וידע דרכי החכמה לכך אמרו אלהים לבד הבין דרכה ואין אתנו יודע מה הלך אצל ים הם כת בעלי העושר הפורשים מעבר לים והם כים נגרש אשר השקט לא יוכל כי חשב השטן אולי אמר נתתיה לארץ לבעלי מאספי הממון שמן הארץ מוצאו כמ"ש ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד השיב