עוללות אפרים שכא

מספר כבר הזכרנום בחיבורינו עיר גבורים בשער המדות ע"ש א"כ זה מופת חותך שכל עיקר כוונתו ית' היתה בבריאת עולמו שגדלו ותפארתו יהיה ניכר לזולתו וכי אליו ית' הגאוה והגדולה והרוממות והוא ית' גאות לבש ואין זולתו לפיכך כל עוד שיוסיפו ברואיו להתנהג עצמם בענוה ושפלות בזה יש תוספות הוראה על מלכותו ית' ורוממותו ובהפך זה המתנהג עצמו בגאוה ובגודל לבב עליו אמרו רז"ל שהוא כאלו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו והרי הוא כאלו דוחק רגלי השכינה וגורם חורבן העולם בביטול כוונתו ית'. וענין נפלא זה הראה לנו הקדוש ברוך הוא בנתינת התורה שנתנה על הר סיני הנמוך שבהרים וע"י משה הנמוך שבבריות כמו שכתוב והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה הורה שלא היה עניו כמותו בעולם ואם היה בעולם בנמצא איזו אדם עניו יותר ממנו היה הקב"ה נותן התורה על ידו אך שלא היה כמותו בעולם לפיכך זכה שתינתן התורה על ידו כי הענוה משלמת כוונתו ית' ביצירה כאמור וזה"ש הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך כו' ורצה לומר שמה שמיעטת את עצמך סיבה זו מחייבת שתקרא התורה על שמך ולא על זולתך כלל כדי שמכאן ילמדו הדורות שאין התורה מתקיימת כ"א בענוים וילמדו כוונתו ית' ביצירה ויבואו למלאות אחרי הכוונה ההיא כל אשר יבחר ויקרב לידבק בה' ית' ועל פי הצעה קטנה זו יתבאר לנו המאמר שהתחלנו בו וזה כי הוא מהידוע שארבע כיתות הם שאין התורה מתקיימת בהם כלל. א כת הטפשים הבהמיים עובדי האדמה כי האדם מיום הולדו טפש כחלב לבו מהבין ומהשכיל מצד החומר הכרוך בו וחלק הארצי שבו אשר עליו התפלל המשורר ואמר דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך לפי שהנפש המשכלת עובר' בעומק עכור והיא דביקה לכח עפרורי זה שהוא מסך מבדיל בינו לבין השגת החכמה לפיכך ביקש ואמר חייני כדבריך בעץ חיים התורני להמית ולבטל כח החומרי עד אשר תשאר הנפש המשכלת חיה וקיימא. אך שהאדם צריך להיות זהיר וזריז ומהיר מיום בואו בימים להרגיל עצמו בעיון החכמה עד אשר יתגבר שכלו על טבעו אמנם כת עצלים אשר מאנה ידם לעשות ישארו בטבעם מימי נערותם גם כי יזקין לא יסורו ממנו הגשמיות ונשאר בטבעו בהמי ואיש אדמה ואין לו חלק ונתלה במושכלות לא ידע ולא יבין. ב הם הסוחרים הפורשים בספינה מעבר לים ומבלין ימיהם בהבל ושנותם בבהלות המטרידות את בעליהם מלעסוק בתורה גם כי ישב בביתו אין דעתו צלולה לעיין במושכלות כי תמיד אין לו מנוחה והרי הוא כים נגרש אשר השקט לא יוכל כי לעולם עינו לא תשבע עושר וכל מגמתו לאסוף ולכנוס לאחרים והוא נשאר ריקם מכל ובטל מעסק התורה כנודע מדרכיהם ומגדרם. ג הם בעלי הגאוה כבר אמרנו שאין להם חלק ונחלה בתורת ה' וכמ"ש רז"ל כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו כו'. ד הם בעלי התאוה שהורגלו כל ימיהם למשוך ביין ובשר וביתר התענוגים חומד ומתאוה להם וכבר ארז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'. תצג אין הנבוא' שורה אלא על גבור חכם עשיר ועניו וכנגד ד' דברים אלו ארז"ל אין הנבואה שורה אלא על גבור חכם עשיר ועניו וכלם ממשה כו' הזכירו במאמר זה שמשה זכה לתורה מצד ארבע דברים הללו שהיו בו. א שלא היה מכת הבהמיים כאמור לזה אמר שהיה חכם בעיון המושכלות. ב שלא היה מכת הרודפים אחר חמדת הממון מצד שעינם לא תשבע עושר לזה אמר שהיה עשיר ושמח בחלקו. ג שלא היה שטוף בתאות יצרו לזה אמר שהיה גבור ע"ד איזהו גיבור הכובש את יצרו החומד ומתאוה לתאו' הגוף. ד העדר הגסות זה"ש ועניו. תצד ד' דברים נקראו חיים הורה שמצד ד' מדות אלו שהיו במשה זכה משה לתורה יותר מזולתו ולפיכך נקראת התורה עץ חיים למחזיקים ע"ד שאמרו במדרש תהילים בפסוק תודיעני אורח חיים אמר הקב"ה לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר. צפה למצות שנא' שמור מצותי וחיה ע"כ. ונראה שכל ד' אלו שהזכרנו נרמזו במדרש זה שדוד היה מבקש לידע אורחות התור' שנקראת עץ חיים זה"ש תודיעני אורח חיים וגומר ובאה התשובה אליו שיחזיק בד' עניינים אלו שנקראו חיים כי חיים ר"ת חכמה יסורין יראה מצוה והם ד' דברים שהזכרנו. א העדר הטפשות זה"ש צפה לחכמה ר"ל לעיין תמיד במושכלות. ב העדר הגאוה זה"ש צפה ליראה שנאמר עקב ענוה יראת ה'. ג העדר התאוה זה"ש צפה ליסורים כי המורגל ביסורים אינו רודף אחר התאוה מאחר אשר הורגל לייסר את חומרו ולהביאו בכפל רסן הרחקת התאוות. ד העדר רדיפת הממון זה שאמרו שמור מצותי וחיה כי מהידוע שהלהוט אחר הממון לא יבקר בין טוב לרע בין אסור למותר שאם לא ישיגו בהיתר יבקשו באיסור כריבית ואונאות ודוגמתם ואם כן אינו יכול לשמור מצות ה' כי היצר הרע מוריש ומעני אותו מן המצות ע"ד ההלצה פסוק אמר אויב ארדוף וגו' רמז לתחבולות אויב פנימי זה שיאמר בלבו ארדוף אחרי האדם ואשיגו. ובמה אשיגו אחלק לו שלל למלאות ביתו הון ושלל וכאשר תמלאמו נפשי מן השלל ההוא אז מיד אריק חרבי ואזדיין כנגדו תורישמו ידי מן המצות כי אז אמשול בו ככל אות נפשי לכך נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע היינו רדיפת העושר שנאמר בו עושר שמור לבעליו לרעתו. תצה ד' חשובים כמתים נמצא שהחיים האמתיים תלויים בד' אלו ובהפכם ארז"ל ד' חשובים כמתים עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים: העדר החכמה היינו סומא מעין השכלי שאינו רואה