עוללות אפרים שיט

ינוסו לעזרה אל הר גבוה שהוא משל לעזר השי"ת עד שארז"ל ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו זה"ש הרה נסו כד"א אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וגו' ואשר לא שת אל לבו לנוס לעזרת ה' אז יטבע בבארות החמרי כאמו' ויקחו כל רכושם כל טוב הגנוז לשמה יאכלו בעה"ז עד אשר בא אברהם וירק את חניכיו רמז לכל איש משכיל כאברהם שיחגור כלי זיינו והיא התורה שנמשלה לחצים ביד גבור וגו' וכמ"ש איש חרבו על ירכו דרשו רז"ל על התורה וכמ"ש חגור חרבך על ירך וגומר חציך שנונים וגו' ופירש"י כל הענין על לומדי התורה ובאומרו חניכיו רמז לבר מצוה זמן שאדם נתחנך בו למצוה. וירדוף עד דן שם תשש כחו רמז לארז"ל אי אזיל מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה כו' וזהו כשיזכור יום הדין של עתיד אז בודאי תש כחו של היצה"ר. עד חובה אשר משמאל לדמשק והוא שיזכור לו החובות שהחנוני הגדול מקיף לו והם העבירות שסופו שהקב"ה יפרע מן הרשעים הכסילים שהלכו לצד שמאל כי לב כסיל לשמאלו של הדולה ומשקה מתורתו זה"ש חובה אשר משמאל כמ"ש רז"ל אלו משמאילים לחובה כו' וכ"ז רמז שאיש שלם כאברהם ישיב כל הרכוש וירדוף וישיג ויציל מיד האויב הפנימי הזה עד שהכח השכלי הנרמז במלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין התורני כד"א לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי והכח השכלי מברך לאיש השלם הזה לאמר ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ע"ד אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו תן לי הנפש והרכוש וגומר שהנשמה תהיה שמח טוב לב בהצלתה ותאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך ר"ל שהשכל חושב יהיה לי נפשי לשלל והרכוש קח לך שכמעט לא יקפיד אף אם ישתמש במותרות בצרכי הגוף אך שבזמן שהוא עוסק בצרכי הנפש אז לפחות יהיה כוונתו לשמים וזה דרך פשרה חציו לה' וחציו לכם אמנם האיש השלם כאברהם מאן ימאן ויאמר אם אקח מחוט ועד שרוך נעל ויקבל עליו שלא להנות מטובות העולם הזה כלל וכלל בלעדי אשר אכלו הנערים וגומר ר"ל שלא ישתמש בהם כ"א במוכרחות מה שנערי השכל צריכין לקיום הגוף כמ"ש בכל דרכיך דעהו וכתיב נגדך ה' כל תאותי. תצא שלי שלי ושלך שלך כו' ולענין נפלא זה רמזו רז"ל במאמר שלי שלי כו' וזה שבזמן שהגוף יאמר אל הנשמה שלי שלי שבזמן שאעסוק בצרכי שימושי הגוף אכוין להנאתי ושלך שלך שבזמן שתעסוק בקניני התורה ומצוה אז תכוין להנאתך לזכות לרב טוב הצפון זו מדה בינונית דוגמת אומרו תן לי הנפש והרכוש קח לך כאמור וי"א זו מדת סדום שנאמר בהם יד עני ואביון לא החזיקה וגו' וככה הגוף אינו מבקש בשימושיו להחזיק יד המסכן דהיינו היצר טוב כאמור למעלה. שלי שלך ושלך שלי עם הארץ כי מדה זו מצויה בפתאים וחסידים שוטים שבאמת אפילו בזמן שהם עוסקים בצרכי הגוף הם מכוונים לשם שמים אמנם לעמת זה כשימלאו כריסם מתורה ומצוה הם מבקשים להתגדל עטרה על זולתם ושינהגו בהם כבוד או יתנו להם מתנות ועושים מן התורה קורדום לאכול ממנו וזה ממש דוגמת שלך שלי ושלי שלך וזה עם הארץ גמור לא ידע ולא יבין איזו דרך ישכון אור האמת אמנם שלי ושלך שלך הוא בודאי חסיד גמור שמכוין בכל מעשיו לשמים והפכו רשע גמור לכך נאמר באברם אם אקח מחוט ועד שרוך נעל כי הוא אחז במדת שלי ושלך שלך. זה מה שרצינו לדרוש סמך על יום חנוכת האדם לתורה ועבודה וג"ח בשנת י"ג והוא זמן חינוכו למצות וזמן התפלה להנחת תפילין שנאמר בהם שמע ישראל וגו' ה' אחד כי אחד עולה י"ג וכן ארז"ל תפילין דמריה דקודשא בריך הוא כתיב בהם ומי כעמך ישראל גוי אחד כו' וסמכו זה למקרא את ה' האמרת היום וה' האמירך היום כי כמו שהאדם עושה חטיבה להקב"ה כשיבא לכלל י"ג שנה ואז יקבל עליו אחדותו ית' כך הב"ה מתמלא על בניו י"ג מדות של רחמים כמספר אחד וזהו טעם הנחת תפילין לשנת י"ג כמנין אחד וכפי הנראה שעל חינוך יום זה אמר דוד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי וזה יאמר על יום חנוכת הבית האנושי שהיצר טוב מזדווג לאדם ובעצם היום הוא קודש הילולים לה' להלל לפניו ית' ולהתפלל בב"ה ולדרוש בד"ת ברבים והם סיבות חזקות להכניע היצר הרע אויב הפנימי זה"ש ולא שמחת אויבי לי וגו' זמרו לה' חסידיו וגומר ומטעם זה עושין יום זה יום משתה ושמחה וגיל יגיל אבי צדיק וזמן זה בביטול היצר הרע דומה לביטול היצר הרע לעתיד כי כמו שכל זמן שאינו בר מצוה תולה הקלקול באביו עד שהוא חייב לטפל עמו כל י"ג שנה כך בעולם הזה מצד שהיצה"ר מצוי אנו תולין הקלקול באבינו שבשמים שנאמר ואשר הרעותי ודרשו רז"ל אמר הקב"ה אני בראתי היצה"ר וגרמתי להם שחטאו כו' כך האב מזריע לובן ואמו האודם שבאדם והם הם כחות היצר הרע אשר על פיהם יהיה כל חטאת וכל עון לפיכך בדין הוא שהם חייבים לטפל עמו י"ג שנה אך כאשר נזדווג אליו היצר טוב אחר י"ג שנה שהוא הכח השלישי הבא מאתו ית' כמ"ש רז"ל שלש שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה כו' אז אביו ואמו פטורים מעונשו של זה הראוי לחול מצד המעשים הנעשים מפאת החומר שאביו ואמו מולידים כי כבר נתן בו הקב"ה כח נפש המשכלת והיצר טוב ומצידו יכול האדם בעצמו לעמוד על נפשו ולהיות מאוס ברע ובחור בטוב ואם יטה מן הדרך הישר הרי הוא מצד בחירתו בחר ברע ולפיכך חל עונשו עליו ואין לאביו ואמו חלק בו ולפי שביום החינוך נקבצו באו לו שלש עמודים שהנחנו שמספרם ל"ט כי מספר ג' פעמים י"ג כולל שלשתן כאמור על כן ראוי שהחוטא ילקה מ' חסר אחת. וכל זה הערה וראייה ומופת למה שאמרנו שבגלות זה מצד שאבינו שבשמים נתן בנו היצר הרע על כן אנו תולין הקלקול בזה ועל דרך שנאמר כי אתה עשית רצה לומר אתה גרמת לנו לחטוא מצד היצר הרע שנתת בנו וכמ"ש ואשר הרעותי. או על דרך