עוללות אפרים שיח

הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה' כי אז יציץ ציץ ויוציא פרח צדיק וצמח צדקה ויגמול שקדים לשקוד על דלתות החכמה והתבונ' אחר שירגיל בה שלש שנים תחלה כדרך שנתבאר למעלה. תפט טעם ג' לבר מצוה וארז"ל עד י"ג שנה חייב אד' לטפל עם בנו הדרך השלישי הוא כנגד עמוד גמ"ח והוא ע"ד שמצינו במדרש ויגדלו הנערים וגו' כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ולאחר י"ג שנה זה הלך לבית הספר וזה. הלך לבית ע"ג אמר ר' אלעזר בר שמעון עד י"ג שנים חייב אדם לטפל עם בנו ולאחר י"ג שנה יאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה ע"כ. ויש לדקדק איך נקשרו דברי ר' אלעזר עם מה שנזכר למעלה ועוד קשה אחרי שהיה עשו מפרכס במעי אמו שהיתה אמו עוברת על פתחי ע"ג א"כ למה לא פירש מיד ולמה המתין עד י"ג שנה ועוד הרי היצר טוב בא אחר י"ג שנה ואם עשו הלך לבית הספר קודם י"ג שנה כאמור כ"ש שהיה לו לילך אחר י"ג שנה שאם שנת י"ג לא הועילה לפחות לא יזיק וכפי הנראה שרבי אלעזר בר שמעון בא לתרץ קושיות אלו ואמר לפי שעד י"ג שנה עונש הבן מוטל על האב לפיכך היה יצחק מוכרח לטפל עמו ולהוליכו לבית הספר ובסיבה זו לא פירש לרשעו מיד. אמנם אחר י"ג שנה אינו חייב לטפל לפיכך הלך בדרכי לבו ופירש לרשעו ולא רצה יצחק לטפל עמו עוד כי ידע שסופו לצאת לתרבות רעה כמ"ש גם במעלליו יתנכר נער וגו' אך כל זמן שהעונש מוטל עליו היה מוכרח לטפל עמו כאמור: וענין זה הוא הערה ולימוד על מדת החסד כד"א גומל נפשו איש חסד ועל דרך שבארנו בענין המילה חלק ג' עמוד ב' מאמר תע"ד ע"ש בפסוק ויגדל הילד ויגמל שעיקר הגמול הוא המכניס את זולתו תחת כנפי השכינה וזה גמילות חסד אל הנשמה כמבואר שם באר היטב ויצחק שהיה מטפל עם בנו כל י"ג שנים הרי שגמל חסד של אמת זה עמו כל י"ג שנים ולאחר י"ג שנים הרי הוא ברשות עצמו וחייב הוא להיות מזורז לגמול חסד עם האי נשמתא עלובתא שבו כמעשה של הילל שהיה הולך מתלמידיו בכל יום כו' ואמר שהלך למגמל חסד עם האי אכסנאי דאית לי בגו ביתאי דהיינו נשמתו כמבואר שם ולפי דרכינו יהיה אכסנאי זה היצ"ט המזדווג לאדם אחר י"ג שנה ובזמן ההוא הוא אכסנאי ממש וצריך לגמילות חסד מאיש חי רב פעלים העומד על נפשו להצילו מיד האויב הפנימי כי עד היום ההוא היה אביו מחוייב לטפל עמו ולגמול חסד זה ולאחר שיצא מרשות אביו חייב הוא בעצמו להשתדל במדה זו לגמול חסד עם נפשו כד"א גומל נפשו איש חסד וממדה זו יבא לאחוז במדת החסד לגמול עם זולתו ומתוך זה יהיה שלם בכל שלש עמודים שהבית הכללי והפרטי נכון עליהם ומספר י"ג יכלול כולם כאמור למעלה. ומטעם זה נקרא היצ"ט ילד מסכן וחכם כנגד ג' עמודים אלו כנגד עמוד התורה הוא נקרא חכם. כנגד עמוד העבודה הוא נקרא ילד כי סתם ימי הבחרות והילדות מיוחדים לעבוד ולמשא לישא במשא דבר ה' בעודו בתוקפו ואיבריו חזקים אף בריאים לעבוד עבודת ה' לאפוקי לעת זקנתו שכבר תש כחו וזה"ש טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו כנגד עמוד גמילות חסדים הוא נקרא מסכן ועני הנצרך לגמילות חסד מזולתו כנודע מגדר המסכן זה"ש במאמר שהתחלנו בו שנקרא חכם שהוא מכין לברייתא אורחא טבא והיינו התורה המדרכת את האדם בדרך טוב כמ"ש במשלי למען תלך בדרך טובים וגו' ונקרא מסכן דלית כל עמא שמעין ליה ולפיכך הוא צריך סעד וסמך ועזר מהאיש הנלבב שיגמול אתו חסד זה ויהיה לו למגן ולסעד נגד האויב הפנימי. ונקרא ילד שהוא מזדווג לבר נש כו' ורצה בזה שהימים האלו הם המובחרים לעבודת השי"ת יותר מזולתם כמ"ש וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו' וכל ג' מדות תמצא הפכם ביצה"ר והוא מבואר מעצמו. תצ י"ב שנה עבדו וי"ג שנה מרדו וכפי הנראה שמלחמת האדם עם יצרו וההצלה ממנו בשנת י"ג נרמז במלחמת ארבע מלכים עם החמשה ואע"פ שמצינו שהרשב"א לעג על הדורשי' בתור' ד' מלכים הם הד' יסודות כו' מ"מ אומר אני חלילה מלומר שהכוונה בתורה לא היתה כ"א למלחמה פנימית זו אך מיתור הלשון שהזכיר ארבע עם החמשה נוכל ללמוד שיש כפשוטו רמז עוד ענין מלחמה מסותרת כי על זה הדרך הלך בעל העקידה בפ' שופטים וביאר כל הכרזות שנזכרו בפ' על מלחמת האדם עם יצרו כך יהיה הענין בפרשה זו שזולת פשוטו יש בו רמז למלחמה הכחות הגופניי' שהם ארבע מלכים ר"ל ארבע יסודות עם הנפשיים שהם חמשה כנגד חמשה דברים שבהם הנשמ' דומה לבורא וחמשה שמות שיש לה נפש רוח נשמה יחידה חיה וזהו בעצם מלחמת היצר עם הנשמה כאמור ואני לא שמעתי בבירור מהות הדרוש הנזכר בתשובת הרשב"א כי לא נכתב שם המשך ביאור הפרשה ולדעתי שהדרוש היה באופן שהנחנו וראו לדרוש כי כמו ששתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר דהיינו שהחמשה מלכים היו משועבדים תחת הארבע כמו כן האדם בשתים עשרה שנים הראשונים היצ"ט משועבד אל כחות הגוף ורב יעבוד צעיר כמו שכתב המליץ באיגרת בחינת עולם וז"ל ברוממו חלקי נפשות העבדים. אמנם בשלש עשרה מרדו בהגיעו לשנת שלש עשר שאז האדם מתחיל להתחנך בקצת מצות באותה שנה כתעניות והנחת תפילין ואז ימרוד הכח השכלי ביצר הרע. ובי"ד בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו ר"ל שבשנת י"ד היצר הרע מתגרה יותר באדם מבשנים הקודמים ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. וע"ד המשל שהנחנו בנשואין עמוד א' חלק ג' מאמר שי"ב ע"ש וינס מלך סדום כו' שכמעט אין תקומה ליצר טוב מפניו ועמק השידים בארות בארות חמר שכמעט נטבעו בטיט החומר הטבעי והנשארים הרה נסו כד"א שארית ישראל לא יעשו עולה והם