עוללות אפרים שיז

וזה יתבאר על פי הצעה זו כי כבר הוא מן הידוע מה שארז"ל בן חמש למקרא בן עשר למשנה כו' וכבר אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה במשנה מדה שנותנין עליה שכר כו'. נמצא אתה אומר שהיצר טוב אינו מזדווג לאדם כ"א אחר י"ג שנה א שאמרו רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש נמצא שהתורה סיבה לבטל היצר הרע ואז ממילא יזדווג אליו היצר טוב וזה לא תקום ולא תהיה עד אשר יתחיל ללמוד המשניות ביאור הדברים הסתומים שבמקרא כי זולתם לא ידע ולא יבין. תפה ביאור פרשת ג' שני ערלה ודבר זה אנו למדין ממה שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו שלש שנים וגו' במלת כל עץ ריבה הבנים כד"א אשר בנינו כנטיעים מגודלים וגומר. כי האדם עץ השדה הוא ובניו כשתילי זיתים סביב לשלחנו עושים פרי צדיק וצמח צדקה שהתורה נמשלה בהם. וערלתם ערלתו שלש שנים לפי שעשרה שנים הראשונים שלא התחיל ללמוד המשנה עדיין אינו בכלל ימי חייו ומטעם זה אמרו דורשי רשומות תבא בכלח אלי קבר. בכלח בגי' ששים וקשה למה חסרו עשר שנה הקצובים לסתם אדם שהרי כבר נאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה אלא לפי שעשרה שנים הראשונים אינן בכלל ימי חייו והרי זה דומה ממש למה שארז"ל במחשכי' הושיבני כמתי עול' זו תלמודו של בבל והיינו לפי שמצד עומקו לא יוכל חיש לבא עד תכונתו לפיכך הלומדי' נחשבי' כמתים כך הוא בעשר' שנים הראשוני' שלא למד כ"א המקראות הסתומים והחתומים א"כ עדיין לא הגיע למידת האחיזה בסנסני עץ חיים התורני עד אשר יתחיל ללמוד המשנה אחרי מלאת לו עשר שנים ואז התחלת ימי חייו כד"א כי היא חייך וגומר נמצא שנטיעות עץ חיים התורני ונטיעות הבנים אין למנות כ"א משנת עשרה והלאה אמנם מ"מ עדיין לא הבשילו אשכלותיה ענבים עד אחר שלש עשרה שנים ודבר זה אנו למדין מפרק חזקת הבתים שאין לאדם חזקה בבית עד אשר יאכל ג' שני חזקה בלא מחאה כך היצר טוב הבא לאדם אחר שנת עשר' אינו שורר בבית האנושי עד אחר ג' שנים והנה עד עשר שנים היה היצר הרע הבעל של הבית האנושי ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא מפני האויב הפנימי אשר בקרבו שם ארבו אמנם מקץ עשר שנים לשבת האדם בארץ מאפליה זו שהוא בא לכלל משנה ואז מזדווג היצר טוב אליו ויתחיל רוח ה' לפעמו להיות הולך וגדל בתורה וחכמה ויאכל ג' שני חזקה ואז ישאר היצר טוב לבדו ויוציא פעולותיו אור נר אחר י"ג שנה ואז יהיה כל פרי האילן ההוא שהבנים והתורה נמשל בו קודש הילולים לה' זה"ש ובשנה הרביעי יהיה כל פריו קודש הילולים לה' וזה אור לארבעה עשר שנבדק החמץ ושאור שבעיסה שהיצה"ר נמשל בו אז היצר טוב לבדד ישאר. כחתן יכהן פאר ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם על תבואתו וזה בשנת ט"ו שאז הוא זמן התחלת התלמוד כמ"ש בן חמש עשרה לתלמוד וארז"ל בתלמוד אין לך מדה טובה ממנה ואז אוהביה יאכלו פריה להוסיף על תבואת התורה כד"א ותבואתה נבחר מכסף וארז"ל הכל צריכין למריה דחיטי וזה טעם אחד לקוח משני חזקה על היות האדם בר מצוה לי"ג שנה והוא כנגד עמוד התורה בדרך שנתבאר ומצינו עוד סמך לזה מן התורה שמצינו בשני מצות שהקפיד הכתוב שיהיו דווקא לאחר כיבוש וחילוק. א מצות שימת המלך. ב מצות הביכורים כי בשניהם כתוב וירשתם וישבתם בה וזה רמז על הזמן שנעשה האדם בר מצוה ואז הוא משים עליו מלך דהיינו היצר טוב הבא לאחר י"ג שנה והוא לאחר כיבוש שנכבשה העיר קטנה לפניו כמ"ש עיר קטנה זה האדם כו' ומצא בה א יש מסכן זה היצר טוב כו' והוא זמן החיזוק שיתחיל רוח ה' לפעמו לעשות כל מעשיו חציו לה' וחציו לכם וחלק כחלק יאכלון הגוף והנפש והוא זמן הביכורים כי אז נתבכר האדם הבשילו אשכלותיו ענבים לעשות כסף אמרות ה' כסף וזהב צרוף והוא זמן התחלת התורה שנקראת ראשית דרכו ונמשלה לביכורים כי מטעם זה נתנה ביום הביכורים זה"ש אדם יורד לתוך שדהו רואה תאינה שבכרה כורך עליה גמי הזכיר דווקא גמי ראשי תיבות י"ג מצוה ואומר הרי זו ביכורים זו גי' י"ג כי בזמן ההוא האדם נמשל לביכורים בדרך שנתבאר והוא ג"כ לאחר כיבוש וחילוק כאמור. טעם ב' לבר מצוה הדרך השני הוא כנגד עמוד העבודה דהיינו המעשים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם חי' נצחיים והם עבודת הקודש מלאכת ה' והם עיקר הפרי ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וא"כ ראוי ללמד ענין זה מתולדות סתם אשה שאינה ראויה להריון כ"א אחרי י"ג שנה וכבר מרגלא בפומיה דאינשי לומר שהתורה נמשלה לאשה יפה והיא הנערה המאורשה לקהילת יעקב שצעקה בעיר אליכם אישים אקרא כו' ואין מושיע לה כנודע ואם כן יש לה דמיון האשה גם בתולדותיה כי כמ"ש שהנושא אשה ודר עמה ו' שנים ואין לו בנים ממנה צריך לישא אחרת כמו שלמדו רז"ל מפסוק מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגומר כך האדם מיום הולדו נזדווגה אליו האשה זרה שהיצה"ר נמשל בה וכיון שהגיע לעשר שנים התחלת לימוד המשנה אז יעור משנת תרדימתו ויפקח עין שכלו ויראה שהאשה זרה עקרה היא מרחם משחר ואינה מולדת תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים אז מיד ישתדל בדיבוק המשכלת שנזדווגה אליו בעודו במעי אמו שארז"ל שמלמדין אותו כל התורה כולה ובצאתו לאויר העולם המלאך משכחה ממנו כדי שישתדל להיות עמל בתורה שלא יסמוך על מה שלמד כבר נמצא שהאשה התורנית כבר נזדווגה אליו אך אינה ראויה להריון ולהוליד תולדות מ"ט עבודת הש"י עד אחר י"ג שנה כדין הריון סתם אשה או שמעשר שנים והלאה ימתין שלש שנים שתהא ראויה לביאה לבא על עיון השכלי התוריי כדרך כל הארץ ואז יוליד תולדותיהן של צדיקים מ"ט כאמור זה"ש ובשנה