עוללות אפרים שטז

בכורו ישראל. למולו שנאמר ומל ה' אלהיך את לבבך: ולפדותו היינו בה' סלעים התורניים שלח ה' פדות לעמו. וללמדו הורה שנאמר אני ה' מלמדך להועיל וגו' ולהשיאו אשה כמ"ש הקב"ה מזווג זיווגים ואומ' בת פלוני לפלוני כו' וכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה וגומר וכתיב ומה' אשה משכלת. או אשה התורני' המאורשה לקהילת יעקב. וללמדו אומנות תחת אשר לימד הקב"ה לישראל הלוחות שהיו מעשה ידי אומן הגדול או ע"ד שנאמר ואהיה אצלו אמון אומן כו' ולהשיטו בנהר בחכמה שנמשלה כמים לים מכסים מ"ט חיותיה היא כד"א כי היא חייך ואורך ימיך. או ללמדו להשיט במים הזידונים שהרשעים נמשלו בהם כמ"ש הוי המון עמים כהמות ימים יהמיון וכתיב כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו וגו' כי רוח ה' למדם להשיט נהר צר זה כמ"ש לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אזי המים שטפונו וגו' כי לולא למדת אותנו דרך ההשטה אזי בלי ספק המים הזידונים שטפונו. מ"ט חיותיה הוא כי בגלות החל הזה אנו נחשבים כמו חללים שוכבי קבר ובשעת הגאולה נאמר יחיינו אל מיומים ביום השלישי יקימנו לפניו ונחיה. זה"ש ופדויו מבן חודש תפדה קרי ביה תיפדה רמז לפדיון אחר והוא פדיון השכינה ופדיון הנפש המשכלת וכל מיני פדיון הללו תלויים בה' סלעים אלו כאמור תפה ג' פדית במסורת זהו שמצינו במסורת שלש פעמים אשר פדית. א ונפשי אשר פדית. ב בידך אפקיד רוחי פדית אותי וגו'. ג אשר פדית בגדלך אשר הוצאת מארץ מצרים. רמז לג' מיני פדיון. א פדיון הנפש זה"ש ונפשי אשר פדית. ב פדיון השכינה זה"ש בידך אפקיד רוחי פדית אותי ר"ל מאחר שרוחי בידך א"כ בטוח הוא שיהיה נגאל עמך כמ"ש לא למענכם אני עושה בית ישראל כ"א למען שמי וגו' וכתיב ומה תעשה לשמך הגדול וזש"ה בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך היינו שאזכור את שמי המחולל בין הגוים וזה סיבה שאבא אליך וברכתיך. ג פדיון ישראל מבין המצריים זה"ש אשר פדית בגדלך אשר הוצאת מארץ מצרים וכן לעתיד ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה. אכי"ר: לבר מצוה

עמוד כב מדבר בטעם היות האדם בר מצוה ונתחנך לי"ג שנה דווקא ולמה היצ"ט נזדווג לי"ג שנה דווקא ולא קודם לכן כמבואר בתור' ויתן אל הנער פי' רש"י זה ישמעאל לחנכו במצות כי בו ביום נעשה בן י"ג שנה ונימול: טוב ילד מסכן וחכם: עמוד כב מאמר תפו ילד מסכן זה יצר טוב

תניא בספרי והילקוט הבי' מדרש זה בס' קהלת מ"ד טוב ילד מסכן וחכם זה יצר טוב ולמה צווחין ליה חכם דהוא מכין לברייתא אורחא טבא. ולמה צווחין ליה מסכן דלית כל עמא שמעין ליה. ולמה צווחין ליה ילד דהוא מזדווג לבר נש מתלת עשר שנין ואילך ממלך זקן וכסיל זה יצה"ר ולמה צווחין ליה מלך דכל אברים שמעין ליה ולמה צווחין ליה זקן דהוא מזדווג לבר נש מטלייא ער סיבותא הה"ד כי יצר לב האדם רע מנעוריו משעה שננער לצאת ממעי אמו ולמה צווחין ליה כסיל דהוא מכין לברייתא אורחא בישא עכ"ל

אם העולם הכללי עומד על ג' עמודים המעמידים בנין הפרטי והם העמודים אשר הבית נכון עליהם הנה מזה יודע לנו טעם היות האדם בר מצוה לי"ג שנה דווקא

הקדמת ענין זה מבואר לכל משכיל שמספר י"ג כולל יסוד ג' עמודים אשר עליהם ארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל הג"ח. וכפי הנראה שמספר י"ג כולל את כולם. התורה נדרשת בי"ג מדות והעבודה דהיינו הקרבנות ומכללם המיל' שנמשל' לקרבן ונכרתו עליה י"ג בריתות והגמילות חסדים הם י"ג מדות של רחמים וחסד. או נאמר שהעבודה שבלב היא התפילה שאנו מתפללין ומזכירין לפניו ית' י"ג מדות של רחמים והג"ח ע"ד שמצינו במדרש תנחומא א"ר סימון לא תהיו סבורין שאתם גומלין עלי י"ג דברים שהתנדבו ישראל למשכן מהם כנגד י"ג דברים שהפרשתי לכם במצרים ואלו הן ואלבישך רקמה ואנעלך תחש וגומר ומנה שם י"ג דברים ומסיים שם במדרש אני גומל לכם לעתיד כנגד י"ג דברים אלו מה כתיב וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה וגומר וסוכה תהיה לצל וגומר ומנה שם בענין ההוא ג"כ י"ג דברים כו' בין כך ובין כך יצא החשבון מכוון מספר הג"ח בי"ג דברים שהקב"ה גומל לישראל וכן מצינו שדורשי רשומות אמרו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו זו בגי' י"ג רמז למנהג שהנערים מתפללין בבר מצוה שלהם תפז ג' פעמים עם זו במסורת ונראה שלזה מצינו במסורת שלש פעמים עם זו. א נחית בחסדך עם זו גאלת. ב עם זו קנית. ג עם זו יצרתי לי וגו': וכפי הנראה שג' פעמים זו שמספרם י"ג רמז לג' עמודים אלו אשר הבית הפרטי והכללי נכון עליהם והם תורה ועבודה וג"ח וכלם נכללו במספר י"ג כאמור כמספר זו. א התורה עם זו קנית ואין קנין אלא התור' שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ב העבודה דהיינו התפילה זה"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ג הגמילות חסדים זה"ש נחית בחסדך עם זו. ומאחר שמספר י"ג כולל שלשתן על כן מן הראוי והנכון שהאדם לא יהיה בר מצוה עד אחר מלאת לו י"ג שנה כי אז ג' עמודים אלו כלם נקבצו באו לו וזה יתבאר בשלשה דרכים טעם א' לבר מצוה הדרך הראשון כנגד עמוד ראשון דהיינו התורה היא הבאה לאדם בשנת י"ג דווקא ואז מזדווג אליו גם היצר טוב