עוללות אפרים שטו

וחירות זה היינו שיאכל כל ימיו בחולין שנעשו על טהרת הקודש והוא שיתכוין בכל עסק גופני לשם שמים כדי שיהיו כל איבריו חזקים אף בריאים בעבודת השי"ת ע"ד בכל דרכיך דעהו וע"ד נגדך ה' כל תאותי והאוכל על כוונה זו אף השימוש הגופני עבודה הקודש תחשב לו ודרך זה הישירה אותנו זאת התורה אשר מסר ה' לעמו והורה לנו הדרך אשר נלך בו באופן שהותרה הרצועה לכל אדם להתעסק בכל מיני עסקים גופניים וישאר על כל פנים בקדושתו ובבכורתו ולא יצא לעולם ממנה ומן הקדושה אשר קידש הקב"ה ידיד מבטן וזה"ש חירות על הלחות ומי שאינו אוכל על כוונה זו את קודש ה' חילל ומועל בקדושתו כאמור וזהו הפדיון הנפשי שאמרנו שפדה ה' את נפש עבדיו בה' סלעים התוריים באופן שנשארו בקדושתם וזהו בעצם טעם פדיון הבכור ה' סלעים דהיינו הפדיון הגופני כדי שהמשכיל יקח לימוד ומשל על הגאולה ועל התמורה של הבכורה אשר קידש השי"ת בה את בנו בכורו ישראל שאין לו פדיון אחר לצאת ידי שניהם כאחד אם לא בה' סלעים התוריים כאמור ועוד שה' סלעים דהיינו עשרים דינרים הם פדיון גופיי כנגד חלקי הגוף והנפש שנכללו במספר עשרים כמבואר בעקידה פרשת כי תשא על פסוק עשרים גרה השקל הם כנגד עשרה כחות גופניות ועשרה נפשיות ומטעם זה צוה הב"ה לתת כופר על נפשו בעשרים דינרין כנגד עשרים כחות אלו כאמור וזולת זה יש בה' סלעים אלו סוד הגאולה שיפדה הקדוש ב"ה את ישראל מכל צרותיו בזכות ה' כסף התוריים בסוד אומרו ואכרה לי בחמשה עשר כסף רמז לג' בכורים שיהיו נפדין כא'. א הב"ה נקרא בכור לכל נמצא כמבואר בנוה שלום מאמר ראשון פ' ט"ו שלכך היתה העבודה בבכורות לומר לפי שהוא ית' בכור וראשון לכל הנמצאות ראוי שיעבוד מן הבכור שבאדם עכ"ל וזה ידוע שכל זמן שישראל בגלות השכינה עמהם שכן הכתיב הב"ה גאולה לעצמו כמ"ש ושב ה' אלהיך את שבותך וארז"ל ישיב לא נאמר כ"א ושב וכתיב ושנת גאולי באה. ב ישראל שנקראו בכורים למקום ב"ה. ג מלכות בית דוד שנקרא בכור שנא' אף אני בכור אתנהו. וג' בכורים אלו נפדין כאחד בזמן הגאולה. ולג' פדויים אלו מצינו במסורת שלשה פעמים פדות. תפג ג' פעמים פדות במסורת א ושמתי פדות בין עמי וגו'. ב פדות שלח לעמו. ג והרבה עמו פדות. א פדיון בנו בכורו ישראל זה"ש ושמתי פדות בין עמי. ב פדיון מלכות בית דוד זה"ש פדות שלח לעמו כי לשון שלח מורה על הגואל שישלח להם כי על עצם הגאולה לא יפול ל' שלח. ג פדיון השכינה זה"ש והרבה עמו פדות היינו עמו ממש וכל ענין הזה נרמז במאמר שהתחלנו בו שיש לדקדק בו למה תבעו ממנו ה' סלעים דוקא ומה היה ענין האצבע. והנראה בזה שרבי חנינא ראה את בני דורו שהיו מתפללין על בנין בית הבחירה ועל ירושלים שלא יהיו לחרבה וזה"ש שהיו מעלים נדרים ונדבות לירושלים כד"א אשר נדר לאביר יעקב עד אמצא מקים לה' וגומר ואמר שהיו מעלים במחשבתם להתנדב ולידור נדר לה' לירושלים בשביל העיר הקודש אמר הכל מעלין ואני איני מעלה ראה אבן אחת כו' רמז לכנסת ישראל שנקראו אבני נזר כמ"ש כי אבני נזר המה מתנוססות על אדמתו. ורמז בהעלאת אבן זה לכנסת ישראל ופתחה פיתוחי חותם קודש לה' כד"א שימני כחותם וגו'. נזדווגו לו ה' מלאכים ובקשו ממנו ה' סלעים כו' רמזו לו שבזכות ה' סלעים של פדיון בכורות יזכה בנו בכורו ישראל על גאולתינו ועל פדות נפשינו אך בתנאי זה שיתן אצבעו לתוכו והוא בשיתערב בכוונה זו הפדיון הנפש בה' סלעים שהתורה נמשלת בהם והתורה רמוזה באצבע כמו שנאמר כתובים באצבע אלהים וכתיב קשרם על אצבעותיך ר"ל ה' אצבעות כנגד ה' חומשי תורה דהיינו ה' כסף או ה' סלעי' כאמו' נתן אצבעו לתוכו ונמצאו עומדי' בירושלי' רמז שבזכות הסלעים התוריים יזכו לעמוד בירושלים ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ומתחילה לא הבין ר' חנינא כוונה זו היה סבור שהם בני אדם עד שמצאם על דרך הנגלה אז הבין חידותם שבדרך הנסתר דברו אליו. מבואר ממאמ' זה ענין פנימי הרמוז בה' סלעי' אלו פדיון גופיי דהיינו להתיר אליו תשמישי חול בעוד היותו בקדושתו כאמור ופדיון נפשי לגאול בה' סלעים התורניים הנפש המשכלת שיש לה ה' שמות נפש רוח נשמה יחידה חיה והיא דומה לבוראה בחמש דברים כנודע ממאמר רז"ל ולפיכך לא ניתן פדיון זה כ"א לבכורים כדי שבנו בכורו ישראל יקחו לימוד וזירוז לעמוד על נפשם ויקר פדיון נפשו בעיניו וחדל מעשות מעשה חול לגמרי ובזה נשלמה כוונתו ית' במתן תורה שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכתיב וביום הביכורים וגומר כי בעצם היום ההוא יום מתן תורה נתבכרו למקום ב"ה וחזרו לכמות שהיתה הכוונה קודם שחטא אדם הראשון כמ"ש אמרתי אלהים אתם וגומר וכאשר היה לאדם פנים קלקל באכילת עץ הדעת פסקה הקדושה מצד הזוהמא שהטילה הנחש בחוה וכאשר עמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן וחזרו לקדושתם כאמור. וטעם הפדיון אחר ל' יום אחר שיצא מכלל נפל הוא דוגמת לפדיון חמש סלעים התורניים אחר שיצאו כל הנמצאים מכלל הנפילה כי קודם מתן תורה היו נחשבים לתוהו ובוהו והיו קרובים אל הנפילה כאז"ל אם לא יקבלו ישראל התורה אחזיר העולם לתוהו ובוהו ואחר שיצאו מכלל נפילה זו פדה ה' את נפש עבדיו כאמור. תפד האב חייב בבנו למולו ולפדותו ולגודל ענין מצוה זו מנו רז"ל מצוה זו מכלל הדברים העומדים ברומו של עולם שהאב חייב לעשות לבנו כארז"ל ת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר מ"ט חיותיה הוא. אלו הם בעצם הדברים שעשה הב"ה לבנו