עוללות אפרים שיג

תירא ביתה מהעדר השלג לפי שהמילה מצננת לו הגיהנם כמו שצננה לו חום הטבעי ומותרות הדמים כי מטעם זה עושין מילה מציצה ופריעה מילה ומציצה לצנן רתיחת הדם החיתוך בבשר והמציצה בדם כי שנים אלו הם ראש לרתיחת התאות והפריעה לשון גילוי שע"י זה יתגלו המעשים הטובים ומי שמל ולא פרע כאלו לא מל שאם לא יתגלו המעשים א"כ לשוא עמל וטרח ולפי שהמילה מצננת חום הטבעי על כן תצנן גם האש של גיהנם לכך נאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה היינו זכות התורה שנמשלה לשמש האמיתי במציאת השי"ת כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה ובדרך שנתבאר בפרשת וירא אליו ה' זה"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה כי המילה היא רפואה לגוף ודוחה את הנגעים בדרך שנתבאר במקומו והתורה לכל בשרו מרפא ובזכותם נזכה לחיי עולם ולגאולה העתידה לבא במהרה בימינו כמ"ש יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו לפניו ונחיה כי המילה סיבת החיים שנאמ' ואומר לך בדמיך חיי וכתיב ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' למען חייך כי כמו שנגלה הב"ה לאברהם לרפאותו ביום השלישי בהיותו כואב כך בהיות ישראל כואבים ודואגים בעצם הגלות השלישי יחיינו אל מיומים דהיינו גאולת מצרים ובבל אך שלא היו קיימים נצח אך ביום השלישי בגאולה שלישית יקימנו לפניו נצח ונחיה. אכי"ר: חתימת שער המילה: מאמר תפא מאמר תמוה ממדרש איכה רבתי מארבע' שבאו מירושל' לאתינא

יסוד מוסד שאין הקב"ה משרה שכינתו על הערלים כמ"ש נימולו אתו וירא ה' אל אברם כמבואר בפרשת וירא וארז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור עשיר ועניו וכלן ממשה כו' וא"כ בוודאי המילה מסבבת כל ארבע מדות אלו א החכמה כבר אמרנו בהרבה מקומות שהמילה סיבה גדולה לפתיחת מקורי החכמה והם הלב והפה והאוזן הנימולים אתה. ב הגבורה כבר מבואר שהיא הגבורה כמבואר פרשת וארא. והעושר ע"ד שבארנו בפרשת מקץ שהעושר והשובע בא לעולם בזכות המילה או העושר האמיתי דהיינו לשמוח בחלקו המיוחד לו ההכרחי ולהרחיק המותרות כמו המילה שהיא בעצם הרחקת הדמי' המותריים המסבבים רחיחת התאוה. והענוה היא בעצם המיעוט שימעט האדם את עצמו כמו שלמדו רז"ל מפסוק כי אתם המעט ודבר זה נעשה אצל האדם טבע מוטבע מיום שנימול כי המילה היא בעצם המיעוט האבר הראשיי כך צריך האדם למעט כל גבהות ראשית אונו. וארבע עקרים אלו ראיתי למצוא להם סמך על דרך הלצה ממאמר אחד שנמצא באיכה רבתי בפסוק רבתי בדיעות ד' מירושלים אתו לאתינא כו' עבד לון אריסטון כו' ומסיק שם שהבעל בית עשה להם סעודה בערב ותיקן להם ד' מיטות ולאחד נתן מיטה שבורה. לסוף ספרו בלילה בגנות הבעל בית. אחד אמר שהמיטה שהוא שוכב עליה היא שבורה ותלויה באויר ולית אנא דמיך אלא אארעא. ואחד אמר שהבשר שאכלנו היה בו טעם כלב. ואחד אמר שהיין ששתינו היה בו טעם קבר ואחד אמר שהבעל בית אינו בנו של אביו אלא ממזר כו' ומסיק לסוף שהכל היה אמת. ודבר זה יוצא מהיקש השכלי שמא תאמר שהיו כולם נביאים כבר ידוע שבבית שני כבר נחתמה הנבואה מימות מלאכי הנביא ועוד שאם הונח שהיו נביאים א"כ למה לא הרגיש כל אחד מהם בכל ד' דברים אלו על כן אני אומר שמאמר זה נחתם ונכתב בספר לגלות אוזן אנשים שיהיו נזהרים שלא יאכלו מפת בגו של היצה"ר המכין מטעמים לפני האדם כמ"ש כי תשב ללחום את מושל וגומר ופשוטו כל הענין מדבר ביצה"ר כמ"ש אל תתאו למטעמותיו כי הוא לחם כזבים וביאר כאן בד' אנשים שבאו מירושלים מקום מיוחד להשראת שכינתו ית' והוא רמז לד' כיתות אלו חכם גבור עשיר ועניו המיוחדים להשראת שכינתו ית' עליהם כי זוכין הם לזה התכלית מצד המילה כאמור ונתאכסנו אצל היצה"ר שהוא בעל הבית האנושי וטעמו מסעודתו אשר הכין לפניהם בערב ר"ל סעודה גשמית וחומרית והחומר מתייחס לחשכת הערב כנודע אחר זה מיד הרגישו בחסרוני הסעודה ההיא וספרו ביניהם ד' כיתות אלו החסרונות הנתלים בזה החומר ובכל מטעמיו כל אחד לפי עניינו כי החכם הוא הרואה את הנולד אמר שבעל סעודה זו אינו בן אביו ר"ל הרגיש שהנשמה נגזרה מהקב"ה והוא ית' אביה. וחומר נגזר מאב ואם ומעפר יצמח כמ"ש רז"ל ג' שותפין באדם כו' אב ואם נותנין החומר כו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו' וא"כ החומר אינו בן לאביו שבשמים וא"כ אין ראוי לילך אחריו וראוי לרומם חלקי הנשמה הנגזרים מאתו ית' וזה"ש א החכמה הרואה את הנולד היינו שרואה מאין מקום תולדות שניהם וזה ממש בדרך שאמר עקביא הסתכל בג' דברים כו' מאין באת כו' ובדרך שנתבאר במאמר קע"ד ע"ש. ב העשיר האמיתי השמח בחלקו אמר שבסעודת היצה"ר יש בה טעם כלב ע"ד שנא' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה כך היצה"ר מסיתו לאסוף הון עתיק ובסיבה זו לא ישבע לעולם כמ"ש שלמה אוהב כסף לא ישבע כסף ונקט שם בדבריו הבשר כי כמו שהבשר אינו מתקיים כ"א במלח כך הממון מלח ממון חסר. ג הגבור האמיתי הוא הכובש את יצרו המסיתו לילך אחר תענוגי בני האדם הרוג צאן ושחוט בקר כי מצד היות התאות ההם מתשו' כח ביותר וצריך האדם זירוז למשול ביצרו ולמעט התאות ההם הוא היה אומר אף חמרא דשתינן ברמשא טעם קברא הוה ליה כי היין הוא מושל לכל תאות העה"ז כדאמר תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי וגו' וכמו הוי גבורים לשתות יין שבמקום שהיה להם להיות גבורים לכבוש היצה"ר הנה הם בהפך זה גבורים לשתות והוא היה אומר טעם קברא הוה ליה ע"ד שארז"ל שהאוכלים על השלחן ואין ביניהם דברי