עוללות אפרים שיב

תעח ביאור הפ' אם בחקותי תלכו אם בחוקותי תלכו וגומר הזכיר ברמז בתוך היעודים ההם כל שבעה דברים אלו שהנחנו. א קיום שמים וארץ זה"ש ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה הרי קיום שמים וארץ. ב שבזכותה יאכלו לחמם לשבוע זה"ש ואכלתם לחמכם לשובע. ג השלום החיצוני והפנימי זה"ש ונתתי שלום בארץ. ד שיהיו ניצולין מן האומות זה"ש והשבתי חיה רעה מן הארץ אלו האומות שנמשלו לחיות שנאמר דמיונו כאריה יכסוף וגו' לכך אמר וחרב לא תעבור וגו'. ה מדת הרחמים שיקדים אותה הקב"ה למדת הדין זה"ש אני ה' אלהיכם. ו הכנעת היצה"ר אויב פנימי זה"ש ורדפתם את אויביכם. ז העה"ב זה"ש והתהלכתי בתוככם והוא ע"ד שדרשו רז"ל עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם כו' עיין ברבינו בחיי פרשת בחקותי ותמצא כל הענין באר היטב וכל היעודים אלו בזכות המילה שנקראת חק מטעם שנתבאר לפי שהיא גורמת שובע המזון שנקרא חק כמו הטריפני לחם חקי וכמו כי חק לישראל הוא והיא מקור ומפתח לכל המצות כמו השיניים שהוא הפותח והסוגר כך המילה היא יסוד כל התורה עד שראוי לומר שאפי' תלמוד תור' נדחה מפני מילה בזמנה תעט משה נענש על שנתעס' במלון תחלה כמ"ש אצל משה רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה כו' א"ר יוסי ח"ו לא נתרשל כו' אלא מפני שנתעסק במלון תחילה ומה שאמר שלא הועילו לו הזכיות הוא כדברי ריש לקיש שאומר למי שמשייר חק אחד כי המיל' שקולה כנגד כל המצות וא"כ לא יוכלו להכריע כל הזכיות שהיו לו מאחר שהיא שקולה ככל המצות ובודאי לא קיים משה עדיין כל התורה כמצות התלויות בארץ. אך מה שאמר שלא נתרשל אלא שעסק במלון תחילה וא"כ בוודאי נתרשל שעשה העיקר טפל אלא במלון רמז לתורה רומז למה שנאמר ביהושע לן בתוך העמק ודרשו רז"ל שהיה לן בעומק' של הלכ' כך משה היה לן בעומק ההלכה כי חשב שת"ת קודם כל ומן השמים עכבוהו לומר שמיל' בזמנ' דוח' הכל ובמאמר זה נחתום ענייני המילה תפ ביאור פרשת ברית הלוי שבמלאכי וכן מצינו במלאכי שהיה אחרון לנביאים וחתם דבריו בשבח המילה הוא שאמר וידעתם כי שלחתי אליכם המצוה הזאת להיות בריתי את לוי וגומר כי ברית זה ניתן לשבט לוי במתנה לפי שמלו במדבר כדאיתא בפרשת וזאת הברכה. בריתי היתה אתו החיים והשלום כד"א בדמיך חיי. והשלום הוא בדרך שנתבאר. ואתם סרתם מן הדרך שיחתם ברית הלוי וגו' אני נתתי אתכם שפלים ונבזים הורה בזה שלא גלו ישראל עד שחללו המילה כדאיתא במדרש מה לידידי בביתי אמר ר' יצחק בשעה שנחרב ב"ה מצא הקדוש ברוך הוא לאברהם בב"ה אמר לו מה לידידי בביתי אמר לו על עסקי בני באתי א"ל בניך חטאו וגלו כו' ומסיים שם היה לך לזכור ברית המילה א"ל ובשר קודש יעברו מעליך ומאמר זה ראייה שאף אם יהיו ישראל רקים מכל תורה ומצוה יגאלו בזכות המילה שהרי בבית ראשון ידוע שעברו על ע"ג ג"ע ש"ד החמורות ואעפ"כ אמר אברהם היה לך לזכור ברית המילה וזה דוגמת דוד שראה עצמו ערום מכל ונתקררה דעתו במילה. הלא אב אחד לכלנו וגו' והראייה עצומה שהמילה באה לתווך השלום בין עם ה' אלה ובדרך שנתבאר למעלה. בגדה יהודה וגו' כי חילל את קודש ה' היינו בשר קודש יעברו מעליך ובעל בת אל נכר כי המילה מתשת כח המשגל כאמור למעלה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה שנאמר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרת וגומר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' כי המילה נמשלה לקרבן ובביטול המילה נהרס המזבח כמבואר למעלה. ובגדת באשת נעורים היא מצות המילה המזדווגת לאדם מנעוריו וסיים דבריו ואמר הנני שולח מלאכי וגומר ומלאך הברית אשר אתם חפצים וגו' וישב מצרף ומטהר וגו' ר"ל יחזור ברית המילה לאיתנה וכבר אמרנו למעלה במאמר תס"ט שהמילה באה לצרף ולזקק את האדם מחלודת חומרו להביאו בכור הנסיון והצירוף ואמר הביאו המעשר אל בית האוצר ויהי נא טרף בביתי כבר אמרנו למעלה שהמילה נקראת מעשר לפי שהיא חלק עשירי מעשרה שליטים ויהי נא טרף בביתי כי בזכותה יהיה שובע בעולם כמבואר במאמר תע"ה ובחנוני נא בזאת היינו במילה שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו ואחר שהזכיר בפסוק הנה אנכי שולח מלאכי ענין הגאולה שתהיה בזכות המילה נעתק לבאר שגם לעה"ב יזכו בזכות המילה זה"ש כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וגומר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה להט החרב זו המילה והתורה וזה ע"ד שאמרו בב"ר להט החרב המתהפכת רב הונא בשם רבי אבא אמר החרב זו מילה שנאמר עשה לך חרבות צורים רבנן אמרי החרב זו תורה שנאמר וחרב פיפיות בידם רבי אבדימי אמר ואת להט החרב להט זו גיהנם שנאמר וליהט אותם היום הבא החרב זו מילה אמר הב"ה מי מציל את בני מאש לוהט הוי אומר זו המילה שנאמר לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים משלג זה גיהנם שנאמר תשלג בצלמון כי כל ביתה לבוש שנים זה דם מילה רמז למה שדרשו פסוק אם לא בריתי על התורה ועל המילה כי שקולים המה ושניהם מדריכין את האדם אל החיים הנצחיים בג"ע זה"ש וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב ר"ל קודם שיבא לג"ע אז צריך הוא תחילה לתורה שנרמזה בכרובים שהיו על ארון העדות והחרב היינו המילה לשמור דרך עץ חיים כי התורה עץ חיי היא ובמילה כתי' בדמיך חיי' ואמר לא תירא לביתה משלג אעפ"י שבמקום אחר דרשו תשלג בצלמון שמצננין לו גיהנם מ"מ נאמר לא