עוללות אפרים שח

בה. ד"א צפה ליראה שנא' יראת ה' תוסיף ימים. ד"א צפה ליסורין שנא' ודרך חיים תוכחות מוסר ד"א שמור המצות שנא' שמור מצותי וחיה הנך רואה בעיניך שד' דברים אלו מסבבים החיים וסימנך מתים ר"ת מוסר תורה יראה מצוה גם חיים ר"ת חכמה יראה יסורין מצוה וזה מבואר ע"ד ארז"ל אם ימות יחיה שהמיתה סיבת החיים כשימית את עצמו או אחד מראשי אבריו על קידוש השי"ת וראשו ככולו אז יזכה לאור באור החיים והמילה הוא מיתת ראש הגוייה לכך נאמר ואומר לך בדמיך חיי והוא דרך ומסלול לד' דברים אלו לתורה וחכמה כי המילה סיבה למילת ערלת הלב והפה והאוזן שהם כלי החכמה והמצוה כי היא מצוה ראשונה שנצטווה בה אברהם ויסורין כפשוטו. והיראה שכן נאמ' בעקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' וכן אמר יצחק לישמעאל באבר א' אתה מיראני ר"ל אתה מתפאר שנכנסת בגדר היראה ועמדת בנסיון. תע למנצח על השמינית ה' אל באפך וזהו שאמר דוד למנצח על השמינית ה' אל באפך וגומר לפי שארז"ל בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה לבולעו כו' א"כ אלו שני מלאכי חבלה ממונים לנקום נקמת המילה לכך אמר דוד אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני חנני ה' כי אמלל הוא לשון כריתה ומילה ר"ל הרי אני נימול כבר. רפאני ה' כי נבהלו עצמי כי מטבע המילה להבהיל ולהפקיד כל עצמותיו כלם נבהלו נחפזו שם רעדה אחזתם עד שנשארה הרעדה והחרדה והיראה לטבע מוטבע בהם מנעורם כי מטעם זה נקראו צדיקים שנאמר שמעו דבר ה' החרדים אל דברו ואחרי שנפשי נבהלה מאוד ואתה ה' עד מתי תוסיף עלי חרדות ובהלות ללא צורך שובה ה' חלצה נפשי מכל פחד ובהלה. כי אין במות זכרך שלא היתה הכוונה במיתת האבר אל עצם המיתה כי אם אל החיים הבאים מפאת היסורין והמילה ע"ד אם ימית יחיה שבמיתת האבר ההוא ירגיל עצמו לחבב היסורין זהו הדרך הנכון להשגת החיים אמנם בשאול ממש מי יודה לך. וכמו שאנו אומרין להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו לפיכך בקש שבזכות המילה יהיה ניצול מן השאול. עיני עתקה בכל צוררי הם אותם החושבים לבטל המילה. סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי היינו בכי הקטנים כשהם נימולים יבושו ויבהלו מאוד כל אויבי כי המה חושבים להביא חרפה על ישראל כשיהיו ערלים לכך אמר מדה כנגד מדה הם יבושו ויחתו ויבהלו כרגע לפי שלא נבהלה נפשם במילה יבהלו בבוא אליהם הצרה פתאום כי לא ניסו באלה וישראל הורגלו לפיכך לא יבהלו כי ישראל מלומדים ביסורין מיום המילה. תעא למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד ובמזמור השני אמר למנצח על השמינית הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' שוא ידברו וגו' לפי שהמילה באה להיותו נימול מערלת פיו ולבו לשיהיו שוין כפיו כן לבו ועתה שוא ידברו בלב ולב ומסיים דבריו ואומר אמרות ה' אמרות טהורות רמז למילה שנתנה באמירה והוא ככסף צרוף מזוקק כי תכלית הכוונה במילה זו לצרף ולזקק את האדם ולהביאו בכור הבחינה שיהיה מורגל למסור נפשו על קדושת שמו ית' כי הצירוף היינו נסיון כמ"ש הנני צורפם ובחנתים וגו'. או הצירוף או הנקיון מן הסיג וזה הוא ענין המילה במיעוט הדמים המותרים שנמשלו לסיג וחלאה נמצא שבשני מזמורים אלו נרמז הטעם שהנחנו שהמילה היא כמו נסיון וצירוף וכן מצינו שמנו אותה רז"ל בתוך עשר נסיונות שבהם נתנסה אברהם לכך השיב ר' עקיבא לטורנוסרופוס פסוק כל אמרות אלוה צרופה שבאה לזקק ולצרף את האדם ולייסר החומר ע"ד אם ימית יחיה לכך נאמ' בדמייך חיי ומטעם זה נכרתו על המילה י"ג בריתות ע"ד שארז"ל נאמר' ברית במלח ונאמרה ברית ביסורין מה המלח ממתיק את הבשר אף היסורין ממרקין את הבשר כו' ונכרתו על המילה י"ג בריתות תעב ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל ע"ד שארז"ל במסכ' ברכות ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנו אלא ע"י יסורין ואלו הן התור' והעה"ב וא"י. התורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. העה"ב שנ' ודרך חיים תוכחת מוסר. ארץ ישראל שנאמר כי ה' אלהיך מיסרך וסמיך ליה להביאך אל ארץ טובה וגו'. רמז שזכו לג' אלו בזכות יסורים והמילה והתורה כדאית' בפרקי ר"א וכי ערלים שמעו קולו של הקב"ה כו' וכבר אמרנו פעמים רבות שהמילה סיבה לתורה בהמולו מערלת לבבו ופיו ואזנו כלי החכמה והתורה כמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה וכתיב מסיר אזנו משמוע תורה וגומר וכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך וא"י דכתיב בפ' המילה ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך. והעה"ב שנאמר והוא יושב על פתח האוהל כחום היום ודרשו רז"ל אברהם יושב על פתחה של גיהנם ואינו מניח הנימולים לשם וישיבה לאו דווקא אלא אברהם פוטר אותם מגיהנם בטענת המילה לבד שהרי הוא לא נצטווה כ"א במילה לבד ויצא מידי להט היום הבא ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל ופערה פיה לבלי חק למי שלא שמר אפי' חק אחד הא אם שמר חק אחד פטור הוא מן הגיהנם וזה קשה להבין אם לא שבמילה ידבר שנקראת חק כמו וחק בשארו שם והיא שקולה ככל המצות והמקיימה כאלו קיים כל המצות והטעם שוה בשלשתן כי התורה קשה לקבלה מי שלא הורגל ביסורין ועינוי החומר מעודו כי כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' כי מתוך עינוי החומר יתגדל ויתברך הכח השכלי בסוד אומרו כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. וכן ארץ ישראל כתיב בה ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם פירש בעקידה שאין הארץ ההיא תספיק ליתן לך מותרות רק שהיא ארץ מוגבלת ומשוערת להספיק לך מה שאתה צריך לחיים ההכרחיים ומי