עוללות אפרים שז

שכבר הורגלו בו אבל אנחנו אדרבה מורגלים לנהוג איסור בעריות וא"כ למה עושין המצוה בקטטה בשעת הזיווג אלא מנהג אבותינו בידינו ומצינו במלאכי שהזכיר להם חילול ברית המילה כמ"ש שיחתם ברית הלוי וכתיב ובעל בת אל נכר כמו שיתבאר כל ענין ההוא בסמוך במאמר ת"פ וכל זה ראייה שהמילה גדר לעריות וכן התפילין כדאמרן וכן השבת זמן עונת החכמים זה"ש גל נעול מעין חתום רמז למילה שנקראת חותם כמבואר לעיל. והתפילין נקראים חותם כדאיתא בהדיא בשיר השירים רבה על פסוק כחותם על זרועך שבתפילין ידבר והשבת נקרא ג"כ חותם כדאיתא בב"ר ויכל אלהים ביום השביעי משל למלך שעשה טבעת מה חסרה חותם שלה כך מה היה העולם חסר שבת כו' ונקראו שלשתן חותם לפי שהם חותמין וסותמין המעין ההוא שלא יפרוץ גדרו ומטעם זה נקראו שלשתן חק. המילה וחק בשארו שם התפילין שנאמר ושמרת את החקה הזאת השבת שנאמר שם שם לו חק ומשפט וארז"ל שבת ודינין במרה אפקוד ולשון חק יורה על דבר שהוגבל במקום וניתן לו חק ולא יעבור גדרו כמו שנאמר אשר שמתי גבול לים חק עולם וגו' וכל זה ראייה לדברינו שבמצות אלו ניתן חק לאבר זה שלא ישתמש בו כ"א לקיום המין ולא יפרוץ גדרו כי מה שהוא משמש בו כ"א לקיום המין אינו חרפה כלל כמו שנאמר באדה"ר קודם שחטא ויהיו ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו כי קודם שהיה להם נטייה אל המותרות לא היה שום צד בושה בכלי המשגל והיו כשאר האיברים ולאחר שחטאו ותבער בם אש היצה"ר אז לבשו בושה וזה"ש חוש המישוש חרפה היא לנו וכן רחל אמרה כשילדה את יוסף אסף אלהים את חרפתי לפי שמשם והלאה הי' תשמיש שלה לקיום המין לאפוקי כשהיתה עקרה וז"ש כי חרפה היא לתת בנותינו לאיש אשר לו ערלה כי מצד הערלה יבא לשמש בעילות מותרות ללא צורך והוא חרפה באמת זולת הנימולים הממעטין במשגל ואינן משמשין כ"א לקיום המין אז אסף אלהים את חרפתם. וכן אמר דוד בהתודותו על חטא של בת שבע ואני הייתי חרפה להם וגו' כל היום חרפוני וגו' וכתיב במשלי נואף אשה חסר לב וגו' נגע וקלון ומצא וחרפתו לא תמחה כי בלי ספק שעל זה האופן חוש המישוש חרפה הוא לנו נמצא שהמילה היא חוק וגבול לאבר זה כאמור גם נוכל לומר שלכך נקראו שלשתן חק וחותם המילה והתפילין והשבת לפי שמצינו שלשה דברים צריכין גבול וחק שלא יפרוץ האדם גדרו בהם ושלשתן סתומים וחתומים. א אסיפת העושר סתם בני אדם אין להם בו גדר וגבול ומחיצה ולכך נתן לנו הקדוש ברוך הוא יום השבת שנקרא חק לאמר עד פה תבא למצוא חפצך ותכלית הכוונה לעשות גדר לאדם במציאת חפצי גופו בדרך שבארנו במאמר רמ"ז והוא מבואר למשכילים. ב השגת החכמה אשר מקור העיון שואב מן הלב והמוח ויש לו ג"כ גדר וגבול כמו שאמרו במופלא ממך אל תדרוש כו' כי בן זומא הציץ ונפגע ולכוונה זו באו התפילין כנגד הלב והמוח להגבילו לאמר שלא יוסיף לחקור זולת יסודי הדת הנרמזים בתפילין שהקב"ה נמצא ויכול ומשגיח כמבואר מפשוטן. ג העריות לרוב חשקן האדם הומה אחריהם לכך הוצרך הקב"ה להגבילו במצות המילה למעט התאוה ההיא כי באמת חוש המישוש חרפה הוא לנו ועיקר החרפה הוא שישתמש בדבר מאוס כזה ללא צורך כ"א למילוי התאוה לבד וזה"ש מאוסה הערלה שנתגנו בה הרשעים כו' והוא מצד שימוש העריות כי בזה נתגנו כמ"ש וחרפתו לא תמחה והיינו גנותו כאמור אמנם הקדושים נשתבחו בהפכה במה שיהיו גדורים מעריות כמו אברהם ראש לנימולים לא נסתכל ביופי של אשה מעולם וכן רבים אשר צדקתם ושבחם עומדת לעד: ז המילה כמו נסיון למסור נפשו כו' גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות כו': עמוד יט מאמר תסט אמר יצחק לישמעאל באבר אחד אתה מיראני

במדרש ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר שנימול בן י"ג שנה ולא מיחה א"ל יצחק באבר אחד אתה מיראני אלו אמר לי הקדוש ברוך הוא זבח את עצמך לא הייתי מוחה מיד והאלהים נסה וגו'

הלא הוא הדבר שהשיב ר' עקיבא לטורנוסרופוס הרשע כששאלו למה אין האדם נולד מהול והשיב לו שלא נתנו המצות כי אם לצרף בהם את ישראל שנאמר כל אמרות אלוה צרופה. וצירוף זה היינו בחינה ונסיון אם ימסור נפשו על קדושת שמו ית' וכשירגיל עצמו מנעוריו באחד מאיבריו יהיה נקל בעיניו גם כי יזקין למסור כל נפשו לשמים כיצחק

הקדמת ענין זה מצינו מבואר בדברי המשורר שאמר למנצח על השמינית וגו' הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' וסוף המזמור אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' וכן מזמור למנצח על השמינית וגו' ה' אל באפך תוכיחני וגו' ופליאה דעת בעיני שבגמרא דרשו על השמינית על המילה שנתנה בשמיני ובעצם המזמורים לא ראיתי בשום מחבר שיפרש רמז מענין המילה ע"כ אומר אני ששני מזמורים אלו מאמתים הדרוש שהנחנו שהמילה היא כמו צער ויסורין לגוף וכמו נסיון וזה דרך אמיתי להשיג החיים כמ"ש ואומר לך בדמיך חיי וזה שמצינו במדרש והילקוט מביאו בתהלים בפסוק תודיעני אורח חיים רבי זעירי אמר הקב"ה אמר לדוד אם חיים אתה מבקש צפה לחכמה שנא' עץ חיים היא למחזיקים