עוללות אפרים שו

ברית קודש שנאמר ובשר קודש יעברו מעליך לפי שהיא גדר לעריות וסוד זה בארו שלמה ע"ה בפסוק גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום ופשוטו מדבר בגדר הערוה ויאמר שסיבת הגדר ההוא היא המילה שקראה מעין חתום כמ"ש ותרץ גלת הזהב זו האמה שנובעת כמעין והוא מעין חתום באות ברית קודש כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש

הקדמת ענין זה מבואר ממעשה של פעור כמו שהזכרנו בפרשת בלק ופנחס שפנחס נעשה אליהו ומלאך הברית לפי שקינא במה שזנו אחרי בנות מדין והוא סיבה למשוך ערלתם זה"ש וישב ישראל בשטים רבי אלעזר אומר שיטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות והוא ע"ד שנ' נואף אשה חסר לב כי בהמולו בשר ערלתו אז שאר הערלות כמו הפה והלב נמולו אתו וכשהוא נואף אשה דמשכיה ערלתיה אז הוא חסר לב והרי הוא שוטה ופתי גמור. תסו וישב ישראל בשיטי' שהי' המעין מגדל נואפים ובמדרש אמרו וישב ישראל בשיטים יש לך מעין שמגדל גבורים או חלשים או שטופי זימה ומעין זה של שטים היה מגדל נואפים ועתיד הקב"ה שירפא אותו מעין שנאמר ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים רמז למילה שהיא רפואה לנואפים זה"ש ומעין יצא מבית ה' ר"ל אבר זה הנמשל למעין כאמור כשהוא יוצא מבית ה' דהיינו בזמן שהוא נימול שאז הוא דומה כאלו הוקרב על המזבח בבית ה' כדאיתא בפרקי ר"א כל מי שמגיש את בנו למילה כאלו הוא כהן גדול מקריב על גבי המזבח מנחתו ונסכו כו' זה"ש שהמעין היוצא מבית ה' ישקה את נחל השטים ויהיה רפואה אל ריבוי המשגל כאמור לפיכך מצינו שאסור לבעול ארמית כמ"ש רז"ל אברהם יושב על פתחה של גיהנם ואינו מניח הנימולים לגיהנם וכו' וכן הוא אומר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק היינו למי שלא שמר המילה שנקראת חק כמו וחק בשארו שם וכן נאמר בשטופי זימה לא ינקה כל הנוגע בה וארז"ל לא ינקה מדינה של גיהנם וכתיב דרכי שאול ביתה וגו'. תסז דוד ראה עצמו ערום במרחץ ונתקררה דעתו במילה וזהו שארז"ל בדוד כשנכנס למרחץ וראה עצמה ערום בלא תפילין ובלא ציצית ואמר אוי לי שאני ערום בלא מצוה וכשנסתכל במילה נתקררה דעתו ונראה לפרש מאמר זה בשני דרכים. א' הוא לפי שכבר נכשל דוד במעשה של בת שבע ע"כ היה משים כנגד עיניו תמיד המצות המצילין את האדם מן הזנות והם המילה והציצית והתפילין המילה כדאמרן והציצית כדאיתא בגמרא באחד שרצה לבא על זונה אחת ונסתכל בציצית וניצול והתפילין אסור לשמש בהם כנודע לפיכך דוד בלכתו למרחץ ראה עצמו בלא ציצית ותפילין והיה מתיירא מן היצר הרע שלא ישוב להתגרות בו ובידו אין מצוה שתציל אותו עד שנזכר במילה. תסח רבינו הק' לא נסתכל במילתו אמנם רבינו הקדוש לפי שהיה בלאו הכי גדור מעריות אמרו עליו שלא נסתכל במילה שלו מעולם ר"ל לא היה צריך להסתכלות זה כדוד. או יאמר שלעולם לא היה בלא תורה ומצוה או הרהור דברי תורה עד שלא היה צריך להסתכל במילה זו לעולם כי בכל זמן ועת היה בידו תורה ומצוה זולת המילה. הדרך השני הוא לפי שידוע שדוד עשה תשובה מחטא של בת שבע והוא המרחץ שנכנס בו כד"א תכבסני ומשלג אלבין וכתיב רחצו הזכו וגומר וכל בעל תשובה צריך לדמות בנפשו כאלו הוא נולד באותו יום ואין בידו לא זכות ולא חובה כי הזכיות מנכין לו כנגד החובות ואם כן אין בידו שום מצוה שתגרור מצוה אחרת עד שנזכר במילה כי זכות זה לא ימחה לעולם לכך אמרו שהמילה היא מקום שעושה פירות ע"ד מצוה גוררת מצוה או שנתן דוד עיניו ולבו על הגאולה שנאמר בה פעמיו ירחץ בדם הרשע וכתיב מואב סיר רחצי וראה שישראל יהיו דור שכולו חייב וערומים מכל מצוה ואין בידם זכות להגאל עד שנסתכל במילה כמו גאולת מצרים שנאמר ואת ערום ועריה וארז"ל ראה אותם ערומים ממצות מסר להם דם פסח ודם מילה כו' כך הגאולה העתידה תהיה בזכות המילה זה"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות מה להלן זכות המילה אף כאן זכות המילה ובמדרש אמרו ישראל נגאלים בזכות ד' דברים ואחד מהם בזכות שהיו גדורים מעריות ויש לשאול במדרש זה למה לא הזכיר המילה אלא לפי שגדר העריות היינו המילה. ובהצעה זו יהיה מבואר המאמר של רשב"ג שאמר כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כו' וזה שבא לתרץ קושיא חזקה וזה שמצינו ישראל שמחים במילה ועצבים בעריות וא"כ נראה הענין סתור מתוכו שהרי טעם המילה כדי להיות גדור מעריות וכשהם שמחים במילה יש להם חפץ להיות גדור מעריות וא"כ למה עושין גדר העריות בקטטה. עד שבא כמתרץ ואמר שמנהג אבותינו בידינו לפי שמצוה זו קבלו בשמחה וזו בקטטה. ואין לומר א"כ הדרא קושי' לדוכתא כי גם על אבותינו נשאל קושיא זו ועל כרחינו אנו צריכין למצוא איזו טעם על אבותינו שאינו שייך אצלינו וזה כי מה שקבל אברהם המילה בשמחה לפי שהיתה מצוה ראשונה שנצטווה עליה והיתה חביבה עליו לפי שקודם מצוה זו ראה את עצמו ערום מכל מצוה ואע"פ שארז"ל קיים אברהם כל התורה מ"מ לא היה מצווה וכבר אמרו גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ולא מצינו שנצטוה אברהם בשום מצוה זולת המילה. לפיכך היתה חביבה עליו והיה שמח בה אמנם אנו נצטוינו בכל התורה ולמה אנו שמחים בה יותר מבאחרת אלא לפי שמנהג אבותינו בידינו וכן מה שבכו אבותינו על עסקי עריות שכבר הורגלו בהם היתר מעולם לפיכך היה קשה עליהם לפרוש מן הדבר