עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryעוללות אפרים

עוללות אפרים שה

Ollolot Efraim 305 · עוללות אפרים · free full Hebrew text

Open in the reader →

ומסיים ואמר הבט לברית וגומר ומזמור זה מיוסד כנגד החושבים תמיד לבטל מישראל ד' אותות אלו זה"ש שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות כי בביטול שלנו יבואו להאמין באותות שלהם לפיכך אותותינו לא ראינו לפי ששלחו באש מקדשיך רמז לביטול האות שבבשר קודש דהיינו המילה כמו וצאצאיו חתם באות ברית קודש לארץ חללו משכן שמך היינו התפילין כי שם משכן השם הגדול כמ"ש וראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך. שרפו כל מועדי אל היינו שבת ור"ח שנקראו מועד השבת שנ' אלה מועדי ה' ששת ימים תעשה מלאכה וגו' ור"ח שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. לפיכך אותותינו לא ראינו וא"ת הרי נתתי לכם חכמים ונביאים שנקראו אות שנאמר הנה אנכי והילדי' אשר נתן לי אות ולמופת והם יעידון יגידון מציאות ג' עקרים אלו על זה אמר אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה שאין בנו אפי' חכמים שיודיעו לנו מהות ג' עקרים אלו שנרמזו במלת מה זהו שאמר עד מה. מציאות השם שנאמר מה אדיר שמך. התורה שנאמר מה אהבתי תורתיך העה"ב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת וגו' עד מתי אלהים ם יחרף צר לייחס כל ההנהגות לשבעה כוכבי לכת זה"ש ינאץ שמ"ך לנצ"ח אותיות שצ"ם חנכ"ל ועל כל פנים הקב"ה מנהיגם ואף על פי שנראה כאלו העולם מתנהג על פיהם מ"מ האמת אינו כן אלא שמך לנצח רצה לומר הם כלים ושמך קיים לנצח כמ"ש כי השמים כעשן נמלחו וגומר ומסיים דבריו הבט לברית היינו לברית מילה אשר כרת ה' את אברהם. זכור חרפתך וגו' כי הערלה נקראת חרפה שנאמר כי חרפה לתת בנותינו לאיש אשר לו ערלה ורצה בזה שבזכות המילה ישובו כולם לקדמותם לפי שזכות המילה גדולה מכולם לפי שאין לך ריק בישראל שלא יהיה נימול לפחות. תסד הנהו אווזי דשמטי גדפייהו כו' חדא דלי לי אטמא ומצינו סעד לדברינו אלה ממה שמצינו בהמוכר את הספינה אמ' רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינא במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמיטן גדפייהו כו' רצה בזה שראה בעין שכלו בכתות הפחותים שהמשילו לאווזי ע"ד קאקאי חיורי משלחי גלימא דאינשי. דשמיטן גדפייהו משמנייהו ע"ד וישמן ישורון ויבעט ור"ל שמרוב שמנם כלן ותענוגיהם היו ערומים מכל מצוה כאווזא ערומה זו מכל נוצה זה"ש דשמיטי גדפייהו רמז למלבוש צדק' שהיו ערומים מהם ובסיבת שמנייהו וקא נגדי נחלי משחא מתוחייהו ר"ל אעפ"י שהיו ערומים מכל מצוה היו מלאים כל טוב בהצלחות העה"ז זה"ש נחלי משחא כד"א וטובל בשמן רגלו ואמינא להו אית לי מנייכו חולקא לעלמא דאתי ר"ל שאחר שאתם רקים מכל מצוה מאין זכיתם לכל הכבוד הזה אם לא שאתם מחזיקים לפחות ידי אחרים שיעסקו בתורה ומצוה לפיכך אית לי מנייכו אם יהיה גם לי חלק מכם שאזכה לעלמא דאתי ונחלק בינינו לעה"ב כיששכר וזבולון. חדא דלי לי גדפא כו' רמזו לו שאין הדבר כמו שחשבת שאנו רקים מכל מצוה שהרי אנו מחזיקין במצות המילה ותפילין. זה"ש חדא דלי לי גדפא רמז לתפילין וראייה שנמשלו לכנפי יונה מאלישע בעל כנפים חדא דלי לי אטמא הירך רמז למילה שבמקום הירך ולספרים דגרסי אית לי בגווייכו חלקא לעלמא כו' ר"ל אית לנו בכם אנשים רשומים נוחלי העה"ב הראו לו שלשה אותיות אלו שבת מילה ותפילין שהם יסוד האמונה ורמזו לו שבקיום שורש האילן יש תקוה גם לענפים שיחזרו לקדמותן כך התורה עץ חיים היא ובקיום שרשה ויסודה יש תקוה גם לשאר המצות אעפ"י שרקים נעדרים מהם לפי שעה עד מהרה ישובו אל ה' ויטו שכם א' לעבוד את ה' זה"ש חדא דלי לי גדפא רמז לתפילין כאמור ורמז לשבת שביתת כלי המלאכה דהיינו הידים. ואטמא היינו המילה כאמור אמר רבי אלעזר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין על שלא הוכיחום והיו מחזירין אותן למוטב. ונראה שבחינה זו ארז"ל על רבינו הקדוש שלא נסתכל במילה שלו מעולם ומה חידוש עשה וכי לא היה לאחר לעשות כמותו אלא לפי שיש בעולם כמה רקים שאין להם היכר שהם בכלל עם ה' כ"א במילה יש להם רושם אמנם רבינו זה לא נסתכל במילה נא היו עיניו נשואות למצוה ו לבד לפי שתמיד היה מלא חכמה ותורה ומצות זולתה ובדרך שיתבאר עוד בסמוך במאמר תס"ח ע"ש והזכיר במאמר זה המילה והתפילין לפי ששני אותות אלו הם בקום ועשה לאפוקי החודש והשבת הם בשב ואל תעשה ועוד שאלו תדירים יותר לפיכך אמרו שהמילה דוחה שבת שאות זה תדיר הוא ונושאיו הם נושאים חותמו של מלך הקב"ה והוא רושם ואות קיים בנפשם שלא יוכלו לברוח מתחת ממשלתו כי לא יוכל לכחש ולומר שאינו יהודי כי מטעם זה חתם הקב"ה צאצאיו באות ברית קודש כדי שיהיו לעולם עבדיו נושאי חותמו ורושם זה קיים בגוף יותר מאות השבת ע"כ ראוי לומר שהמילה תדחה השבת כי הקטנה נדחית מפני הגדולה בדרך שנתבאר: ו המילה למעט המשגל מאוס' הערלה כו': עמוד יח מאמר תסה כל המצות שקבלו ישראל בשמחה כמילה כו'

תניא ארשב"ג כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה כמו המיל' שנ' שש אנכי על אמרתיך עדיין הם שמחים בה ועושין אותה בשמח'. וכל מצו' שקבלו ישראל עליה' בקטטה כגון העריות שנאמר וישמע את העם בוכה למשפחות על עסקי עריות שנאסרו להם עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא

זה הדבר אשר דברו רז"ל כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם תמצא קדושה לכך נקראת המילה אות