עוללות אפרים שא

אצבעותיך וגו'. התורה שנא' והלוחות מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים. העונש שנאמר בעונש פרעה אצבע אלהים הוא. זה"ש שבין מים העליונים לתחתונים שלשה אצבעות רמז ההבדל שבין האמונה האמיתית העולה היא למעלה ביתר שאת על האמונות הכוזבות התחתונים ושניהם מכונים במים כמ"ש ושאבתם מים בששון ומתרגמין ותקבלון אולפן וגו' זה"ש שבין מים העליונים לתחתונים ג' אצבעות לכך אמר יניח אצבעו לתוכו ר"ל ישמיע לאזנו ג' עקרים אלו והם סיבה להשיב רבים מעון. ולפי שכל הצלחתו של אדם תלויה באוזן זה על כן אמרו שנקרא אברהם תמים במילה זו כי מצד האוזן הוא נעשה תמים אחרי שהוא שקול ככל האברים. וי"א שתמימות זה הוא נאמר על שמו של אברהם שנתמלא בתוספת ה"א וזה לפי שהעולם הזה נברא בה"א ורז"ל דרשו בהבראם ה"א קטנה להורות שקודם שבא אברהם וקיבל המילה לא היה העולם תמים עדיין ולא היה במילואו וטובו אשר להוראת ענין זה ה ההיא קטנה כי העה"ז שנברא בה"א היה קטן מהכיל עדיין עד שבא אברהם והשלים ה"א זו במצות המילה ובהשלמת ה' איברים ב' עינים וב' אזנים וראש הגויה ואז נשלמה היצירה וזה מבואר ע"ד הפסוק אם לא בריתי וגו' לכך אמרו שלא נקרא אברהם תמים אלא אחר המילה זה"ש הצור תמים פעלו כד"א ותקח צפורה צור ותכרות ערלת בנה וכמו עשה לך חרבות צורים וגו' ונמצא שצור זה הכורת הערלות תמים פעלו שעושה האדם תמים בלא מום כי משם והלאה יעיר לו אוזן בלמודים לשמוע בקולן של סופרים ומוסריהם הנעימים לא כן הרשעים שפרקו עול המוסר שנא' בהם ומוכיח לרשע מומו נמצא שאינו תמים והוא בעל מום זהו שנאמר מאור עינים ישמח לב הרי שני מיני ראיות שהנחנו. מאור עינים זו ראייה גשמית. ישמח לב זו ראייה לבבית פנימית. שמועה טובה תדשן עצם זו שמיעה גשמית המדשנת העצם. אוזן שומעת תוכחת חיים זו שמיעה השכלית הרי ב' עינים וב' אזנים שנזכרו. ואחר הנחה זו מבואר שהאוזן שקול כנגד כל האברים הלא אוזן מילין תבחן הלא למשמע אוזן יקנה שלימות ה המוסר לכך נקרא האדם תמים בהמולו מערלת אזנו. ולפירש"י שפי' שהשליטו על עיניו ואזניו שלא יזדמן לו ראיית דבר ערוה או שמיעת דבר שאינו הגון וזה לפי שהוא מן הידוע שדבר עבירה הבא לאדם במקרה הוא סיבה מן השטן המסבב לאדם מקרה בלתי טהור זה להכשילו ולהפילו במצודתו ע"כ הקדימו הקב"ה במילה זו שהיא סיבה להכניע השטן והוא שטן הוא יצה"ר כי מצד המילה נעשה שלם ותמים ברמ"ח איברים אותיות רח"ם בסוד אומרו ומקדים רחמים לרוגז כי רגזו של הקב"ה הוא שמגרה השטן באדם ומצינו באלפ"א בית"א שקדמו אותיות רחם לאותיות שטן והוא רמז שהמילה סיבה לביטול היצה"ר כמבו' ואז יהיה שולט בעיניו ועל אזניו להרגיל' ביראה וחכמה שלא ישמע כי אם דבר מצוה כאמור: ד המילה סיבה לנצח התאוה והיצה"ר ע"ד גדולה מילה שזולתה לא נתקיימו שמים וארץ: מאמר תנט איזו מעשים נאים של הקב' ברוך הוא של בשר ודם

שאל טורנוסרופס הרשע את רבי עקיבא איזו מעשי' או של בשר ודם א"ל של ב"ו. א"ל שמים וארץ אתה יכול לעשות א"ל לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה ואין הבריות שולטות עליו אלא בדברים שהם מצויין בבני אדם א"ל למה אתם מוהלין. א"ל יודע הייתי שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי לומר לך שמעשים של ב"ו נאים. הביא לו גלוסקאות ושיבולים. א"ל אלו מעשי ידי הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם איזו מהם נאים ביותר א"ל הואיל וחפץ במילה למה אין התינוק יוצא כשהוא מהול ממעי אמו. א"ל ר' עקיבא למה טיבורו יוצא לו תחתיו ואמו חותכתו. ועוד שלא נתן הקב"ה המצות אלא לצרף בהם את ישראל שנאמר כל אמרת אלוה צרופה וגו'

ראה זה אמרה קהלת כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע וגומר וכתיב אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ואם כן מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לדבר על נפלאות אל אלים לומר שמעשה ב"ו נאים עם היות שההוספה ההיא אינה תוספת בעצמות הענין כ"א תואר מקריי כמשל הגלוסקא שהנחתום אינו מוסיף כ"א תואר מקריי אמנם בעצמות התבואה לא יגרע ולא יוסיף ומעתה יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו

הקדמת ענין זה כבר דברנו בו במאמר שפ"ה בשם הרב המורה, שכתב שהקדמונים חשבו שהמילה השלמת היצירה ואינו כן כ"א השלמת המידות כו' ובאמת שעל כיוצא בזה ארז"ל כל המוסיף גורע שכל המוסיף על פעולות איזו אומן הרי הוא גורע ומפחית כבוד אומנתו ועל כזה נאמר לא תוסיפו ולא תגרעו כשלא יוסיף אז לא יגרע בחקו ית' אמנם כשיוסיף אז הוא גורע מחק כבודו ית' והאמת יורה דרכו שהמילה אינו השלמת חסרון היצירה להוסיף בעצמות היצירה כ"א תואר מקרי היא להביא את האדם בכפל רסן האהבה והיראה והכנעת החומר ומיעוט היצה"ר כי בסיבה זו יעשה שלום בין שמים וארץ בין פמליא של מטה ושל מעלה רציני בזה בין הכחות הנפשיות שנגזרו מן השמים ובין כחות הגוף אשר מעפר יסודי כמו שארז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדיו עמו זה הגוף וכבר נודע