עוללות אפרים רצט

לאכול ולשתות וזולתם שהנאתם מוחש ומורגש לפיכך אינן צריכין הכרזה אלא הבריות מעצמם מחזרים אחריהם אמנם טובות העה"ב שאין תועלתם מוחש כמ"ש עין לא ראתה וגו' וא"כ לעולם הם צריכין הכרזה לעמוד על הפרק להכריז בשער בת רבים גודל מעלת ההצלחה האמיתית בארץ החיים כי זולת זה לא יחזרו אחריה כלל ודוגמא להכרזה זו נאמר במשלי הלא חכמה תקרא וגומר בראש מרומים עלי דרך וגומר אליכם אישים אקרא וגו' וכל זה הכרזה ממש וזה ראייה ברורה לכל דברינו שעניני החכמה ותועלתה צריכין הכרזה לפיכך הבין רבי ינאי שינוי הנוכח והנסתר בהכרזת הרוכל לפי שרמז לו שפשוטו מדבר בחיי העה"ב שצריכים הכרזה אמנם רבי אלכסנדרי הבין מקרא זה שהוא מדבר בחיי העה"ז וזה מוכרח מתוך שינוי הלשון שהזכרנו וזה כי לפי שהוא מהידוע שקניית השלימות בלשון זה יש הבדל בין הצלחת העה"ז ובין הצלחת העה"ב כי בעה"ז הוא קונה בלשונו שני מיני חיים ושניהם בשב ואל תעשה ולעה"ב הוא קונה החיים הנצחיים אמנם בקום ועשה דווקא. כיצד כי בעה"ז כשהוא מספר לשון הרע בגלוי אז הוא חשוב כשופך דמים כשהוא מלבין פני חבירו ורז"ל אמרו שהוא קטיל תלתא לאומרו ולמקבלו ולנאמר עליו נמצא שהוא גורם לעצמו המיתה אמנם המין השני כשהוא מספר לשון הרע בסתר אז הוא נלקה בצרעת שנאמר ארור מכה רעהו בסתר וכתיב התם צרעת ממארת היא והמצורע חשוב כמת נמצא שהוא מסבב לעצמו שני מיני מיתות והוא ניצול משניהם כשהוא שומר פיו ולשונו דהיינו בשב ואל תעשה כמ"ש נצור לשונך מרע היינו המספר בגלוי שרעתו גלוי' ומפורסמת. ושפתיך מדבר מרמה היינו המספר בסתר ומראה עצמו כאוהב כי זה הוא בעצה המרמה ושניהם בשב ואל תעשה כאמור אמנם חיי העה"ב לא יושגו בשב ואל תעשה כ"א בקום ועשה דהיינו אף אם לא יספר לשון הרע מ"מ אדם איך יזכה לחיי העולם אם לא בקום ועשה דהיינו כשידבר בלשונו בתורה ותפילה וצדקה לפייס לעני וזולתם אשר על זה המין אמר סור מרע ועשה טוב ופסוק זה מדבר בשני מיני הצלחות אלו כמו שיתבאר בסמוך ובהצעה זו יתבאר לנו כל הספיקות שהנחנו. כי רבי אלכסנדרי לפי שהבין הפסוק שהוא מדבר בחיי העולם הזה על כן הזכיר שני פעמים מאן בעי חיי כנגד שני מיני חיים בעולם הזה שהנחנו ולא אמר למזבן כי לשון זה יורה כאלו הוא נותן מאומה בעד החיים ההם ובאמת אינו כן כי חיי העה"ז נקנין בשב ואל תעשה לבד כאמור ובזה מיושב ג"כ מה שאמר כאן אכניף כולי עלמא וברוכל נאמר אודיק כי בחיי העה"ז אכניף כולי עלמא ר"ל היו כולן שוין ובכנופיא אחת לבקש מידו להיות שרוב בני תמותה נכספים לחיי שעה המורגשים לפיכך צוחו כולם הב לן חיי חנם כאמור והראה להם מקרא זה כו' ולפי שמדקדוק הלשון הבין התלמוד שר' אלכסנדרי מדבר בחיי העה"ז ע"כ אמר שמא תאמר אלך ואתגרה בשינה לפי שחיי העה"ז מושגים בשב ואל תעשה א"כ אשב בטל מכל עסק נפשי ואחשב לקנות בשב ואל תעשה דהיינו בשינה אפי' החיים האמתיים ת"ל ועשה טוב ומה שאמר ש"ת כו' אינו מהכרזת רבי אלכסנדרי אלא תלמודא מסיק לה. אמנם הרוכל הבין מקרא זה שהוא מדבר בחיי העה"ב ובחיי העה"ז זהו שאמר מי האיש החפץ חיים היינו חיי העולם הזה אוהב ימים לראות טוב היינו חיי העולם הבא זהו אוהב ימים ר"ל שאינו חפץ הימים להנאתו כי אם לכדי שיראה בהם הטוב האמיתי ויעסוק בתורה ומצוה וזה משל הדיוט שמבקשים חיים כדי שיאכלו בהם מטובות העה"ז והצדיקים אוכלים כדי שיחיו ויוכלו לעסוק בתורה ומצוה זה"ש אוהב ימים לראות טוב וע"ד שמצינו בגמרא חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון רצו בזה כי באמרו לפום רבנן רמז לאותן רבנן שאינן לומדין התורה להתגדל בה עטרה על זולתם כדי שיהיה הוא הרב ואחרים בערך תלמידיו ועיקר לימודם לשם שמים ואפי' תלמידיו נחשבים בעיניו כאלו היו חבריו או ע"ד מתלמידי יותר מכולם נמצא שבבחינה זו לעולם אין להם תלמידים כי לפעמים הרב מקבל מתלמידיו כאמור אלו הם הכיתות הלומדים התורה לשמה וכשם שלומדים התורה לשם שמים כך בזמן שהם משתמשים בחמדות העה"ז המכונים ביין אין כוונתם להנאתם כי אם לכדי שיחיו בהם ויהיו חזקים אף בריאים לעבוד את ה' לכך אמר נגד כיתות אלו חמרא וחיי לפום רבנן היינו ששותין היין בשביל שיחיו ואינן מתכוונין להנאתם אמנם לפום רבנן ולתלמידיהון היינו שלומדין שלא לשמה וכדי להשתרר על זולתם שיהיו כולם בערך תלמידיו והוא גבוה מעל כל גבוה כנגדם אמר חיי וחמרא שהם חיים בעה"ז כדי שישתו חמרא ר"ל שישתמשו בהנאת העה"ז בכבוד ושררה ומאכל ומשתה וזולתם כי מאן דעביד הא נפיל בהא וע"ד אוהב ימים לראות טוב וק"ל לכך אמר מאן בעי למזבן כי הטוב הנפשי אינו מושג בשב ואל תעשה כי אם בקים ועשה דהיינו למודן שיתן מחירם מעשי התורה והמצוה ולא נאמר כי אם אודיק ולא אכניף כי אין הכל חפצים בטובה האמיתית מצד שאינה מורגשת מיד ולכך לא אמרו הב לן או זבין לן אלא שמעו הכרזתו ולא קנו מאומה לפי שהיו טבועים בחמדות הגוף וחשוקיהם כסף ולא היה להם חפץ בקניני הנפש כי אם רבי ינאי לבדו נכספה נפשו להצלחת הנפש הוא וכל דכוותיה לכך אמר סם חיים ולהלן אמר מאן בעי חיי כי סם יורה על דבר שיש בו ממשות והוא הדבר שהחיים נקנים בו דהיינו התורה שנקראת סם חיים והיא רפואה ללשון הרע כמו שלמדו רז"ל מפסוק מרפא לשון עץ חיים ולכך אמר ר' ינאי שלא הבין נוכח ונסתר שבפסוק זה אפי' מהכרזת ר' אלכסנדרי לפי שר' אלכ' מדבר בחיי העה"ז ואם כן אין מקום להכרזה זו אמנם רוכל זה מדקדוק לשונו וממיעוט הקנייה הבין שפסוק זה מדבר גם בחיי העה"ב ומכאן הבין סוד הנוכח והנסתר שבחיי העה"ב הוא מדבר והם צריכין הכרזה כאמור