עוללות אפרים רצז

מי בא ומכחישם על כן העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם כו' כך פי' רש"י ורצה בזה לומר שאם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו ברית התורה והמילה מי בא ומכחישם לכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם ר"ל בזה הם עדים במה שהם קיימים לעולם א"כ זה עדות ומופת שבוודאי קבלו ישראל עליהם ועל זרעם התורה והמילה שאם לא קבלו עליהם לא היו השמים והארץ קיימים והיו חוזרים לתוהו ובוהו כארז"ל שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית שאם לא יקבלו התורה יחזרו לתוהו ובוהו ומאחר שהם קיימים לעולם בזה יתנו עדיהן עדות ה' נאמנה שקבלו עליהם ישראל ברית התורה והמילה לכך נא' האזינו השמים ואדברה לשין דיבור רמז לתורה שמן השמים כד"א ואדברה בעדותיך וגו' ותשמע הארץ אמרי פי רמז למילה שנתנה באמירה שנ' שש אנכי על אמרתך והיא בחלק הארצי שבאדם דהיינו בחומר הנימול זה"ש אמרי פי בגי' המילה. וזהו שחזר ופי' יערוף כמטר לקחי היינו לימוד התורני תזל כטל אמרתי היינו המילה שנתנה באמירה והמשיל התורה למטר שאין הכל שמחים בו והמילה המשיל לטל שהכל שמחים בו כי לא רבים יחכמו לשמוח בפיקודי ה' ישרים משמחי לב לפי שבני עלייה הם מועטים העוסקים בתורת ה' האמנם בשמחת המילה הכל שמחים כי כל איש מישראל מחזיק במצוה זו ע"ד שאמרו כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כמו המילה כו' עדיין הם שמחים בה לפיכך המשילה לטל זה שהכל שמחים בו וכמו הטל והמטר מביאים השובע לעולם כך התורה והמילה כמ"ש אין הגשמים נעצרים אלא בעון ביטול התורה שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שבהם שלא עסקו בתורה ימך המקרה במים עליותיו. וכן המילה היא מקום שעושה פירות כמבואר בפרשת מקץ ובהרבה פרשיות המדברים מענין המילה: תנג ובריתך ינצורו שבט לוי מלו במדבר

ברכה אשר ברך משה וגומר ברכם שיחולו על ראשם הברכות אשר ייעד ה' לאברהם במצו' המילה שנקראת זאת שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו זה"ש וזאת הברכה אשר ברך משה כי הוא היה משבטו של לוי שהיו נימולים במדבר כמ"ש כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו וכדאי' בספרי ישראל לא היו מלין במדבר שנאמר כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' מי היה נימול שבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו עי' בילקוט בפרשה זו לכך נאמר כי שמרו אמרתיך היינו המילה שנתנה באמירה וברית התורה והמילה ינצורו: או נוכל לומר כי שמרו אמרתיך היינו שמירת התורה ובריתך ינצורו היינו המילה ואח"כ חזר ופירש כל אחד ואחד ראשון ראשון א' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל היינו כנגד התורה שהזכיר ראשונה. ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך היינו המילה שנמשלה לקרבן על המזבח כנודע. ברך ה' חילו וגו' הוא הדבר שדברנו שברכה זו היא בזכות המילה. מחץ מתנים קמיו וגו' לפי שהמילה מתשת כחו של אדם על כן ברך הנימולים שיתן ה' כח וגבורה בהם שיתגברו על שונאיהם על הדרך שבארנו למעלה בפ' שופטים ובזה נשלם בעזר האל ית' סמך למילה מכל פרשה ופרשה שבתורה ואקוד לה' בקידה חמש מאות אשר עד הנה עזרני ה' למצוא סעד וסמך למצוה זו מכל פרשה כי רבה היא החכמות והאיכות והסמך אם רב או מעט הוא יומתק לחיך המעיין בו ובזה נשלם המאמר המדבר מערלת הלב כי בבחינה זו המילה שקולה כנגד כל המצות כמו שהלב שקול ככל האיברים וכמ"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים רמז למילה שנאמר בדמיך חיי: ב גדולה המילה שהיא דוחה את הנגעים ערלת הפה: עמוד יד מאמר תנד מעשה ברוכל שהכריז מאן בעי סם חיים כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו' המילה נקראת חיים כמ"ש ואומר לך בדמיך חיי ונקראת טוב שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא וארז"ל שנולד מהול. חיים טוב בגימטריא מילה במדרש מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז ואומר מאן בעי למזבן סם חיים אודיק עליה כולי עלמא רבי ינאי הוי יתיב ופשיט בטרקריניה א"ל תא סליק להכא זבין לי אמר ליה לא את צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה אפיק ליה ספר תהילים הראה לו מי האיש החפץ חיים וגומר נצור לשונך מרע אמר רבי ינאי אף שלמה מכריז שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו אמר רבי ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא ידעתי היכן הוה פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו ע"כ

הלא זה הדב' אשר דברנו שהמילה סיבה למילת ערלת הפה שלא ידבר לשון הרע כי הוא סיבת הנגעים והצרעת אשר עליו אמרו שהמצורע חשוב כמת נמצא שהמילה דוחה את הנגעים והרי היא סיבת החיים כמו שאמרו בדמיך חיי לכך נאמר מי האיש החפץ חיים

הקדמת ענין זה מבואר בדברי רז"ל שאמרו זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע ואמרו עוד מפני מה קרבנו צפורים הוא עשה מעשה פטיט לפיכך יביא צפרים העושין מעשה פטיט ונמצא שלא לחנם היה רוכל זה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי ר"ל שהיו בעלי לשון הרע שטהרתם ציפורים כאמור זהו שאמר הסמוכות לציפורי שהיו קרובים להבאת כפרת ציפורים על חטאם בלשון הרע או היו עושין