עוללות אפרים רצה

שטופי זימה בביטול המילה לכך נתכוון בתוך זכרות ונקבות שלהם כי זה מקום המילה והזנות. לכך נאמר וזה יהיה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח כי כפי הנראה שזבח א' מיותר אלא שבא לרמוז על המילה הנקראת זבח כד"א אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וק"ל: תמח ענין המלחמות ופרשת זכור למילה

כי תצא למלחמה על אויביך וגו' סמך מקרא זה לפסוק של מעלה ואתה תבער הדם נקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני ה' וסמיך ליה כי תצא למלחמה וגו' רמז למילה ובשני מלחמות הכתוב מדבר. א סתם מלחמה חיצונית כבר אמרנו בפרשת שופטים שהמילה מוספת כח וגבורה באדם היפך הטבע וסתם מלחמה צריכה כח לכך נאמר שכשתבער הדם הנקי מקרבך במיל' זו אז תצא למלחמה על אויביך ותנצח וגם תוכל. ויתבאר ענין זה עוד בדרך יפה לקמן במאמר תס"א שבזכות המילה ישראל נוצחים במלחמה ובדרך שיתבאר עוד בסמוך בפר' עמלק. ב מלחמה הפנימית עם יצרו הרע כבר אמרנו למעלה במאמר שפ"ו שהמילה סיבה לנצח היצה"ר וכחות התאוה הבאים מרוב דמים ויש רמז לענין זה בפרשה כי תבנה בית חדש וגומר כי גוף האדם נמשל לבית שנאמר עד אשר לא יזועו שומרי הבית וגומר ואחר יום הולדו שכבר נבנה הבית האנושי ונתחדש על תילו מיד ותכף צריך האדם לעשות לו גדר וסייג שלא יהיה ליצרו מקום לכנס בתוכו כי יצרו של אדם רע מנעוריו ודרשו רז"ל משעה שננער לצאת ממעי אמו לפיכך צריך האדם לעשות לו גדר וסייג תכף בהתחדשו זה"ש ועשית מעקה לגגיך פירש"י גדר סביב לגג. ופירש מיד מהו הגדר שיעשה ולא תשים דמים בביתך שימעט במילה זו הדמים המותרים באופן שלא ישארו כלום בבית האנושי כי יפול הנופל ממנו ר"ל שאם יהיה דמיהם בם ולא יתמעטו במילה זו אזי על ידם יהיה ליצה"ר מקום לכנס בגוף אדם ועל ידו יהיה כל ריב וכל נגע וכל פגע והוא יפילו במצודה ורשת אשר הוא פורש לרגלי האדם על כן לא יקומו רשעים כי היצה"ר משתדל להכשילם ולהפילם זה"ש כי יפול הנופל ממנו מן הדמים המותרים כי לא יקום במלחמה זו. לכך נאמר ואתה תבער הדם הנקי וגומר כי תצא למלחמה וגומר כי במיעוט הדמים המותרים תנצח את יצרך במלחמה פנימית זו. ובחיבורינו עיר גבורים בארנו כל הפרשה על מלחמת האדם עם יצרו שנקראת מלחמת הרשות ע"ד ארז"ל הרשות נתונה כו' לשכנו תדרשו ובאת שמה ותמצא כל הענין באר היטב כתיב בפרשה זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' ודרשו רז"ל זכור בפה ואל תשכח בלב כבר ידוע שעמלק נענש על שביזה מצות המילה וחתך מילות וזרקם השמימה שנאמר ויזנב בך פי' בעל הטורים בגי' זה מילה. ונראה ליתן טעם על ביזוי המילה לפי שבזכות התורה והמילה ישראל נוצחים ושניהם נרמזו במלת בראשית כמבואר במקומו וכמ"ש וחרב פיפיות בידם וגומר רמז בחרב זה לתורה ולמילה ודוקא בזמן שישראל אוחזים בשניהם כאחד אז הם נוצחים אך בהעדר אחד מהם אזי גם השני לא יועיל ולא יציל וזה"ש ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודרשו רז"ל על שריפו ידיהם מן התורה נקרא רפידים וא"כ מצא לו עמלק מקום לבזות המילה בהעדר התורה וק"ל. הטעם השני הוא שעמלק חשב שתכלית המילה הוא להביא לידי תלמוד תורה בהמולו מערלת הפה והלב והאוזן שהם כלי החכמה שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה וכתיב פי ידבר חכמות וכתיב אוזן שומעת תוכחת מוסר בקרב חכמים תלין ועמלק ראה שריפו ידי ישראל מן התורה אע"פ שהיו נימולים. לכך ביזה המילה לומר שהנימולים הבל יהמיון לומר שהמילה סיבה להשגת החכמה שהרי גם הנמולים נרפים המה בתורה ולכך חתך המילות. וזה"ש זכור בפה ואל תשכח בלב כי נגע עמלק בעצמות ערלת הלב והפה כאמור. זה"ש זכור את אשר עשה לך עמלק אשר קרך לשון טומאת מקרה לילה כי בביטול המילה תתגבר תאות המשגל וטומאת הזרע ויזנב בך שחתך מילות. ואתה עיף ויגע וגו' לומר שכל זה בא לך על שבטלת מן התורה הצריכה מנוחת הגוף ועמל הנפש ועל מלאכה כזו נאמר וקווי ה' יחליפו כח וגומר ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו אמנם אתה לא עשית כן אלא החלפת מלאכה זו בסתם מלאכה גופניית הגורמת העייפות והיגיעות על כן באה לך הצרה הזאת לפיכך אני מצוה לך לזכור מעשה עמלק בפה תמיד כדי שיהיה לזכרון בין עיניך תמיד שכל זמן שאתה מחזיק בתורת ה' אין כל אומה ולשון שולטין בך ובזמן שירפו ידיך מן התורה מצד שאתה טרוד ועיף ויגע בהבלי העה"ז ואינך ירא אלהים כי אם אין חכמה אין יראה אזי אני משסה בך את הכלבים עזי הנפש. והיה בהניח לך ה' דהיינו שתעסוק בתורה מתוך המנוחה אז תמחה את זכר עמלק לפי שאין השם שלם עד שימחה זכרו כי מהידוע שהמילה משלמת שם של ד' סמך לדבר מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם של ד' ובהעדר המילה נשאר חצי השם וכבוד אלהים הסתר דבר ובפרשת בשלח בארנו ששם של י"ה הוא השם של המילה ושם הענין מבואר בדרך נפלא לכך נאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק כי שם יה הוא הנעלם מן תיבת מילה והוא ילחם בעמלק מדור דור גם אתה לא תשכח מלקנא קנאת שם ה' בעמלק ולעומת זה גם אנכי לא אשכחך כמו שאמר גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך: תמט ולקחת מראשי' רמז למילה

כי תבא ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' לפי שנצטווה האדם להביא מן החלק המובחר מנחה לה' על כן אמר מראשית כל פרי ואין ראשית אלא המובחר כמו וראשית שמנים ימשחו וחייב האדם ליתן החלק הראשון לה' הן מגופו הן מממונו וסימניך צמח ר"ת צומח חי מדבר כי מכל ג' מינים אלו חייב האדם להפריש החלק