עוללות אפרים רצד

לך דהיינו בזמן שתעסוק בצרכי הנשמה הקדושה והם מצות השי"ת אז תשא פני מחשבתך ומגמתך אל המקום אשר יבחר ה' דהיינו אל מקום חוצבה של הנשמה להשיבה אל בית אביה שבשמים כנעוריה כמ"ש תורת ה' תמימה משיבת נפש לשרשה אך תהיה זהיר באכילת הדם המחזיק התאוה בדרך שנתבאר כי זה הוא בעצם טעם המילה כאמור כתיב בפרשה עשר תעשר רמז לשני מיני מעשרות שהאדם מפריש דהיינו מגופו ומממונו. מגופו היינו המילה כי ראש הגוייה הוא אחד מעשרה שליטים שבעיר קטנה כמו שפרש"י בקהלת וכבר בארנו ענין זה בפרשת לך לך ע"ש ומממונו היינו סתם מעשר וזה"ש עשר בשביל שתתעשר כי מעשר הממון גורם העושר שיזכה לעשר שנית ומעשר המילה גורם ג"כ השובע והעושר בעולם בדרך שבארנו יפה בפרשת מקץ ובפרשת קדושים ע"ש והכל מדה כנגד מדה כמו שנתבאר שם כל הענין: תמז זרוע ולחיים וקיבה רמז למילה

שופטים וזה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. דורשי רשומות היו אומרים הזרוע כנגד היד שנאמר ויקח רמח בידו. לחיים כנגד תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל: והקיבה כמשמעו וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה

לפי שכל שלימות האדם וכחו המצא ימצא מתוך שני חלקיו והם החומר והצורה כי בזמן שחומרו חזק ובריא אולם אז החומר יש בו כח לפעול כל הפעולות השייכין לגוף הנעשין בפועל ידו ממש והצורה היא הנפש המדברת אשר בחבל החכמה נקשרת כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא כי הנפש המשכלת עיקר כחה בפיו בתורה ובתפילה וזהו ההבדל שבין צדיקים לרשעים שעשו אין כחו אלא ביד כברכתו ועל חרבך תחיה ויעקב אין כחו אלא בפיו כי זה יורה על תכלית שניהם כי הרשעים אין להם תכלית אחר כי אם שימושי הגוף הנפעלים בחזקת היד ממש. וישראל עיקר תכליתם שימושי הנפש הנפעלים בפה. אך שעל כל פנים צריכין ישראל גם לשימושי הגוף בצרכים ההכרחיים כי זולתם מי יקום יעקב והם נפעלים אצלם לשם התכלית האמיתי כמ"ש נגדך ה' כל תאותי וכן רבים ואם כן מן הראוי הוא שהמילה שהיא מצוה ראשונה לאברהם ואצל כל אדם היא ראשונה ראוי שימצא בה שלימות שני הכחות אלו והוא כשתתן כח וגבורה לגוף האדם ולאין אונים תרבה עצמה גם קווי ה' יחליפו כח הניתן בפיהם לשם התכלית האמיתי בתורה ובתפילה והאמת שכן הוא ומצינו שהמילה נותנת שלימות שני הכחות האלו ומוספת כח לגוף ונפש כאחד דהיינו ליד ופה כאמור. א כח הגוף ע"ד שכתב רבינו חננאל ז"ל כי המילה נתנה בשם אל שדי לפי שכח גבורתו של אדם תשש במילה כמו שדרשו רז"ל יצפון לישרים תושיה זו המילה המתשת כחו של אדם והיתה צפונה עשרים דור מאדם ועד אברהם. לכך אמר לו הקב"ה אני אל שדי אני מספיק לך כח וגבורה שתתגבר על שונאך אתה וכל זרעך הנימולים עכ"ל הרי בבירור אעפ"י שכפי הטבע המילה גורמת החולשה מ"מ בדרך הנס היא מוספת כח הגוף הפך הטבע ואומרו תושיה בתוספת יה נתבאר בפרשת כי תשא. ב כח הנפש שבפיו ע"ד שמצינו בספר מנורת המאור (דף ל"ג) וז"ל גדולה המילה שבזכותה הקב"ה שומע תפילתן של ישראל וזה רמז לדבר כי אתה שומע תפלת כל פה פה בגי' מילה עכ"ל וא"כ המילה מוספת כח הפה בתפילה כאמור ויש עוד סמך לזה ממה שנאמר ביחזקאל ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי וידוע שבתי כנסיות שלנו נקראים מקדש מעט הרי שהנימולים אין כחן אלא בפיהם. ואף אל החומר היא מוספת כח וגבורה ולא די שמוספת כח אלא עוד בה שלישיה והוא שמצלת מן הדבר הגורם חולשת הגוף והוא ריבוי המשגל כמ"ש אל תתן לנשים חילך והמילה מצלת מריבוי המשגל כנודע זהו שדרשו אצל הכהנים הזרוע כנגד היד כו' כי מהידוע שפינחס הוא אליהו ומלאך הברית כי הוא קנא שתי קנאות בשביל המילה כמבואר בפרשת פנחס שעל המילה נתקנא לפי שראה בני ישראל שזנו אחרי בנות מדין לפיכך היה מקנא על העדר המילה לכך נאמר ויקח רמח בידו רמח בגי' רמ"ח כנגד רמ"ח איברים שבאדם כי המילה משלמת מספר זה כמו שפרש"י פרשת לך לך על פסוק התהלך לפני והיה תמים שכל זמן שאינו נימול הרי הוא בעל מום ויש רמז לזה בפר' זו שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך וסמיך ליה נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך ר"ל בזכות המילה תהיה תמים כאברהם ומצדה תזכה לנביא שיקים אותו ה' על רגליו כי נביאי אומות העולם מצד הערלה אין בהם כח לעמוד לפני השכינה שכן נאמר בבלעם נופל וגלוי עינים אבל נביאי ישראל יש בהם כח לעמוד על רגליהם כמ"ש המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. עוד פירש"י שם והיה תמים לפי שהוא חסר ה' אברים ב' עינים וב' אזנים וראש הגוויה לפיכך הוסיף ה"א לאברהם למלאות רמ"ח אברים עכ"ל לכך נאמר ויקח רמח בידו היינו זכות המילה לקח פנחס בידו והיא שעמדה לו לעשות גבורה זו לעיני כל העדה כדאיתא בגמרא הרבה נסים נעשה לו כו' וזה"ש הזרוע כנגד היד שנאמר ויקח רמח בידו ר"ל שזכה לגבורה הגופנית בזכות המילה כד"א לך זרוע עם גבורה וכתיב לכל היד החזקה וגו' ור"ל כנגד הגבורה שעשה ביד חזקה זכה לזרוע עם גבורה לפיכך נתן לו הזרוע מן הקרבן כי אבר מחזיק אבר והלשון נופל על הלשון לחיים כנגד תפילה שהמילה מוספת לו כח אף בפיו והוא השלמות הנפשי שתהיה תפלתו נשמעת בזכות המילה כמו כי אתה שומע תפלת כל פה קיבה כנגד ואת האשה אל קבתה ר"ל שלא די שהמילה מוספת כח וגבורה אל האדם אלא אפילו שמצלת אותו מן הדבר המסבב החולשה והוא המשגל ולכך נתן לו במתנה הקיבה לפי שנתכוין פנחס בתוך נקבות שלהם וקנא על שהיו