עוללות אפרים רצב

הקדמת ענין זה יתבאר היטב במאמר תק"ה ע"ש וזה כי כל מי אשר חלק לו האלהים בבינה יודע ידיעה נאמנה שכל הטובות שהקב"ה עושה עם הבריות הן הנה על החסד הגמור לא על צד התשלומין כי כל המצות שהאדם עושה הם בדרך תשלומין על הטובות שכבר עשה השם ית' עם האדם מיום הולדו וכמ"ש כי גבר עלינו חסדו שחסד אל כל היום גובר על כל המעשים הטובים של האדם עד אשר לעולם שטרו של הקב"ה קודם כמו שאמר כי לי בני ישראל עבדים דרשו רז"ל אמר הקב"ה שטרי קודם כמבואר בפרשת בהר במאמר ת"ל וכמ"ש מי הקדימני ואשלם. וכמו שאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם וגו' ר"ל בדרך חסד אתה עושה עם האדם בתשלומי המצות אחר שאין אתה חייב מאומה אליו ונמצא שהמתפלל על צרכיו לא יתלה השאלה במעשיו מאחר שאין לו שום חוב על הקב"ה אלא יבקש מתנת חנם כדרך שעשה משה לכך נאמר ואתחנן ואין חנון אלא לשון חנם כו' ונתן משה טעם לדבר למה הוא מבקש חנם ואין תולה השאלה במעשיו וזה לפי שאתה החילות וגו' רצה לומר אתה הוא המתחיל לעשות בכל הטובות וא"כ אין לי עליך שום חוב על דרך מי הקדימני ואשלם וזה"ש לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל רצה לומר יתלה תחילה סיבת השאלה בשבחו של מקום ב"ה לומר שיעשה עמו בחסדו ואחר כך יתפלל שכן משה אמר אתה החילות וגו' הודה בפה מלא שהקב"ה הוא המתחיל ואין לו עליו כ"א בקשת חנם. וזהו שפרש"י אף על פי שיש להם לתלות במעשיהם הטובים מ"מ אינן מבקשים כ"א מתנת חנם ר"ל בהיות שהצדיקים אינן מבקשים שום דבר מצרכי העה"ז לצורך הנאתם כ"א לכדי שיוכלו לעבוד את ה' מתוך מציאת הצרכים ההם שכן דרש רבי שמלאי אצל משה שאמר אעברה נא ואראה וגומר וכי לאכול מפריה היה צריך אלא אמר משה הרבה מצות תלויות בארץ אלך ואקיימם כו'. וא"כ מאחר שהצדיקים מבקשים על זה האופן א"כ הם יכולין לתלות במעשיהם הטובים ר"ל שיכללו בתפלתם לומר שבדין הוא שהקב"ה ימלא כל משאלותם מאחר שאינן מבקשים כ"א לצורך עבודתו ית' ואע"פ שכוונתה היא בזה האופן מ"מ הם מבקשים חנם לפי שאינן משערין בעצמם שיהיו שלימים על זה האופן עד אשר לא ישתמשו שום שימוש גופני כ"א לצורך עבודת השי"ת ואינן רוצים לחשוב את עצמם לצדיקים גמורים כל כך ומבקשין חנם אע"פ שבאמת כוונתם כך היא מ"מ אומרים רבש"ע פרנסני ככלב וכעורב כי בזה הם נותנים הודיה לשמו יתברך כי הוא תמיד המתחיל וע"ד שארז"ל חזקיה תלה בזכות עצמו שנא' זכור נא אשר התהלכתי לפניך באמת וגומר לפיכך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי על העיר הזאת למען דוד עבדי וא"כ בשום פנים אין לתלות השאלה כ"א בשבחו ית' אך שיש למהרהר מקום ללון ולומר הרי מצינו לומר שהאדם הוא המתחיל לפי שמיד אחר שמונה ימים אחר הלידה מיד מסר נפשו לעשות רצון קונו וסבל צער המילה. וא"כ האדם המתחיל. באמת שגם זה הבל שהרי יום הלידה קדם למילה צא וחשוב כמה טובות שהקב"ה עושה עם האדם מיום הולדו עד יום המילה ותמצאם לאלפים ולרבבות גם אין מספר לטובות שעשה עמו בהיותו בבטן אמו שצר צורה בתוך צורה ופיו סתום וטיבורו פתוח ורוחו משתמר בקרבו ועל זה נאמר ואין צור כאלהינו ודרשו רז"ל אין צייר כאלהינו ב"ו צר צורה כו'. וזה שנאמר כאן אתה החילות וגו' הזכיר הטובות שקדמו ליום המילה. הן מיום הולדו הן קודם יום הולדו א' מיום הולדו נאמר אתה החילות להראות עבדך וגו' כי מיום שנתפתחו עיניו ראה את גדלו ואת ידו החזקה ועל הזמן הקודם אמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר ועשה כמעשיך וע"ד אין צור כאלהינו בדרך שנתבאר. או יאמר אשר מי אל וגומר לסתום פי המהרהרים שהשי"ת ברא את האדם חסר ובעל מום עד שהוצרך להשלמה מבחוץ במילה זו לכך אמר אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגו' ואיך יעלה על הדעת לומר שהקב"ה חיסר ביצירתו ואם הוא ית' חיסר מי הוא זה ואיזהו אשר יבא אחר המלך ה' צבאות למלאות מה שחיסר אך ענין המילה לא היה חסרון כלל ביצירה כ"א להשלים חסרון המדות כמו שיתבאר במאמר תנ"ט בתשובת ר' עקיבא לטורנוסרופוס הרשע כששאלו למה אין האדם נולד מהול כו' לכך סמך לפרשה זו פסוק לא תוסיפו ולא תגרעו להורות שאין מדרך האומן השלם שמעשה ידיו יצטרכו לתוספת או לגרעון וא"כ אין מקום לומר שהמילה חסרון ביצירה אך הוא השלמת המדות ומכללם למעט האבר שלא ירבה במשגל כאשר עשו ישראל בבעל פעור לכך סמך לומר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור וגו' שנשמדו הזונים. ואתם הדבקים בה' חיים כלכם ע"ד שנא' התהלך לפני והיה תמים והם חיים כד"א ואומר לך בדמיך חיי. ועיין עוד במאמר שפ"ה ובמאמ' תק"ה: תמה את הברית וגו' הן לה' השמים רמז למילה

עקב ושמר ה' לך את הברי' ואת החסד וגו' לפי שהמשפט עושה שלום בין הבריות כמ"ש אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והמילה גם היא סיבת השלום כמ"ש למלאך הברית הנני נותן לו את בריתי שלום בדרך שיתבאר במאמר תע"ג

והחסד דהיינו הצדקה גם היא סיבת השלום שנ' והיה מעשה הצדקה שלום לכך נאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ובהם תרבה השלום בעולם אז תזכה ג"כ שישמור ה' לך זכות הברית מילה הגורמת השלום ואת החסד המרבה השלום כאמור ולפי שיש במשפטים צד מסירת גופו ונפשו עליהם כמ"ש רז"ל משה מסר נפשו על הדינין כו' וזה ע"ד לא תגורו מפני איש ויש בהם גם צד מסירת ממונו ע"ד שנאמר שונאי בצע ששונאין ממונם בדין אפי' שורף גדישו כו' לפיכך יזכה בזכות שמירת הדין לשכר שני מצות אלו המילה בגופו והחסד