עוללות אפרים רצ

טעם להטמנת הערלה בעפר יתבאר לנו טעם להטמנת הערלה בעפר וזהו כי כפי טבע הבריאה ישוב כל מורכב איש אל אחוזתו כי החומר בא מן העפר ושמה ישוב כי כך גזרה חכמתו יתברך שישוב כל מורכב לשרשו. וא"כ להנחה זו ברית כרותה לכל הגופות שישובו להיות עפר וא"כ אין ח"ו יתרון לגוף הצדיק על גוף הרשע וזה נראה חלילה כעול בחקו ית' שהגוף שטרח בע"ש לא יאכל בשבת ומה יתרון לעמלו שעמל לרוח חכמה ודעת ואם נאמר שהזכות גורם שהקב"ה משנה הטבע עד אשר יהיה גם גוף הצדיק עולה במסילה העולה בית אל א"כ נראה הדבר כעול בחקו ית' לטבע היסודות שלא יקבלו חלקם ומי כהחכם ומי יודע פשר דבר לפשר בין שני המצרים האלו ע"כ מסר ה' לעמו מצות המילה ונצטוו להסיר ראש הגוויה ולהטמינה בעפר ואם כן כבר קבלה הארץ חלקה מראש הגוויה וראשו ככולו או כרובו ואחר מצוה זו יעלה כל הגוף השמימה למקום חוצבה של הנשמה זהו שאמרו דורשי רשומות מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה כי מצד המילה יעלה גם הגוף השמימה אתר שקבלה הארץ חלקה במילה ובזה צדקו יחדיו וזה"ש אלמלא המילה לא נתקיימו שמים וארץ כי מצד המילה יקבלו השמים והארץ שניהם חלקם מגוף האדם ובזה תלוי קיומם כי כולם לא היו כ"א בעבור האדם ובענין זה טעה בלק לאמר ואגרשנו מן הארץ כי חשב שמצד קללתם יורדים לארץ לגמרי ובלעם השיב לו מי מנה עפר יעקב כי בזכות הטמנת הערלה בעפר כבר קבלה הארץ חלקה כאמור זהו שהתחיל בשבח סיפור מעלתם כי מראש צורים אראנו שאני רואה מעלת ישראל מצד המילה שנרמזה בצור זה כדאמר עשה לך חרבות צורים וגו'. ומגבעות אשורנו היינו גבעת הערלות כמ"ש וימל יהושע את בני ישראל אל גבעת הערלות ואולי חשב בלעם לקללם מצד שראה באצטגנינות כי רעה נגד פניהם כמו שראה פרעה והוא סימן דם והריגה ואח"כ ראה שהקב"ה הפך הדם לדם מילה לכך אמר מגבעות אשורנו שאני רואה שהדם ההוא סימן אל גבעת הערלות שבימי יהושע לכך אמר הן עם לבדד ישכון וגו' שהמילה היא סימן ירושה לכל איש מישראל שלא יתערב בין הגוים זהו שאמר מי מנה עפר יעקב רמז למילה כאמור: תמ הנני נותן לו את בריתי רמז למילה

פינחס לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום במסכת קידושין בעל מום דעבודתו פסולה מנין אמר רב. יהודה אמר שמואל דאמר קרא הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן בר יצחק דשלום קטיעא הוא

מתוך מאמר זה יתבאר שפנחס הוא אליהו שמעמידין לו כסא בשעת המילה כי הוא מלאך הברית הממונה על המילה והוא קנא בעבורה שתי קנאות שנאמר בקנאו את קנאתי אחת בימי משה ואחת בימי אחאב ושניהם היו על המילה. א' בימי משה כי במעשה של זמרי היו ישראל שטופי זימה לכך נאמר בקנאה זו ויקח רמח בידו ר"ל זכות המילה הנרמז ברמח כי המילה משלמת רמ"ח איברים כמו שפרש"י פרשת לך לך שמתחילה נקרא אברם שלא השליטו כ"א על רמ"ג אברים ואח"כ כשנימול קראו אברהם עולה רמ"ח כו' וכן בימי אחאב קנא על המילה שנאמר כי עזבו את בריתך וכדאיתא בילקוט פ' בלק וז"ל ישראל היו מלין עד שנחלקו לשני ממלכות אפרים מנעה מהם ברית מילה ועמד אליהו ז"ל וקנא קנאה גדולה אמר הקב"ה לעולם אתה מקנא בשבילי קנאת בשיטים על גילוי עריות וקנאת כאן חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים להיות עושין מושב כבוד למלאך שנקרא אליהו מלאך הבריח שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים עכ"ל. הרי בהדיא שגם קנאה ראשונה היתה על המילה זה"ש כאן לכן אמור רמז למילה שנתנה באמירה ומצדה הנני נותן לו את בריתי שלום לכך לא נאמר לכן אמור לו וק"ל ולכך וי"ו דשלום קטיעא כי מצד המילה נעשה האדם שלם בלא מום כמו שמצינו באברהם שנקרא תמים על שם המילה וכל זמן שמום הערלה באדם אינו נקרא עובד אלהים בטהרה כי משחתם בם דהיינו מום הערלה וקרי ביה גם שלום בוי"ו כי המילה סיבה לתווך השלום בין עם ה' כדאיתא למעלה בפ' קרח ובמדרש אמרו באותה שעה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקב"ה הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה הוא היו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ג בא הכתוב ויחסו פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ונראה לפרש שלכך בקשו מלאכי השרת לדחפו לפי שמשם נתעלה פנחס להיות במדריגת המלאך כמו שנאמר במלאכי על פנחס כי מלאך ה' צבאות הוא לפיכך בקשו לדחפו לאמר מה לילוד אשה בינינו אמר להם הקב"ה הניחו לו קנאי בן קנאי הוא ר"ל מבני בניו של לוי שקינא במעשה שכם על המילה שלא מלו לשם שמים משיב חמה כו' כי במילה הוא משיב חמת המלאך שנקרא חמה כדאיתא בחיבור זה במאמר ת"ע השבטים התחילו לבזותו כי אצל בשר ודם נחשב לו לבזיון מי שנכנס בעובי הקורה אבל אצל הקב"ה לכבוד היה לו זה שאמרו בא הכתוב ויחסו. או שאמרו לו כמנהג הבועטים בתוכחה טול קורה מבין עיניך וכו' זהו שאמרו לו הוא נתקנא על שאכלו מזבחי אלהיהן והרי אבי אמו פיטם עגלים לע"ז לאכול מזבחי מתים הוא בא וקינא על עסקי עריות ולאביו בת יתרו מי התיר לו ובאמת שאדרבה הכתוב מיחסו בזה לומר בן פוטיאל מזרע יוסף שפטפט ביצרו ולא היה שטוף בזנות כמותם כי הם בכו איש פתח אהלו על עסקי עריות והוא היה גדור מעריות אשר לזה היתה הכוונה במילה זו לכך נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום: