עוללות אפרים כט

לא שומע וגו' ויבואו אל רחב הזונה רמז לתורה הנקראת רחב שנאמר רחבה מצותך מאד וזונה תרגם יונתן פונדקיתא מוכרת מזונות רמז לתורה אשר מלחמה ומסלתה ומשמנה יזונו כל הקרואים והיא מקבלת אותם ותצפנו מפני מבקשי נפשם כי התורה מגינה על כל הבאים לחסות בצל קורתה או מן המקריים הרודפים כמ"ש פן יפגעו בכם הרודפים וגו' ותטמנם בפשתי העץ כי התורה עץ חיים היא למחזיקים בה הערוכות לה על הגג כמ"ש בראש מרומים תקרא על גפי מרומי קרת. ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ כו' ובקשה להחיות נפשה ובני ביתה כו' כי התורה מבשרת שארץ החיים תהיה נכבשת לפניהם אך ורק שידבקו בתורת ה' ואל יעזבוה ותורידם בחבל בעד החלון רמז לשליחות האדם בעה"ז צריך המשכיל ליתן עיניו על המסילות אשר דרך שם באה הנשמה ממחצב עליוני ודרך שם תשוב כמ"ש שיתי לבך למסילה דרך הלכת כמבואר במאמר רכ"ז ע"ש וכתיב אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם כי המשכיל יתן עיניו ולבו תמיד שלא יסכל המסילה וילך למסעיו אל מקום אשר היה שם אהלה בתחילה וצריך האדם לצייר בנפשו כאלו הוא הולך במקומות החושך ההולכים לעשות להם סימן בקו וילכו דרך ההוא באופן שלא יסכלו הדרך וידעו לשוב דרך הקו ההוא זה"ש ותורידם בחבל בעד החלון הם ארבות השמים אשר משם היא ושמה היא שבה ללכת דוגמת מה שפירש בעקידה בהקדמה על פסוק אסרו חג בעבותים כמו שמצינו במעשה של אלכסנדר מוקדון שהלך דרך החבל דרך הרי חושך למדינת אפריקי והוא סימן היותו בטוח לשוב דרך אשר יצא משם ותאמר להם ההרה לכו כד"א אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' וגו' וכל הענין ההוא אע"פ שאינו יוצא מידי פשוטו מ"מ נרמז בו גם ענין פנימי זה לפי ששליחות האדם דומה מכל צד לשליחות זה וצריך האדם לנהוג בעצמו דרך כל שליח שצריך לידע ממי ולמי ולמה כי בג' תנאים אילו יושלם ענין השליחות וכך ארז"ל הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה מאין באת היינו ממי ולאן אתה הולך היינו ולמי ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון היינו ולמה ויאמר זה עקביא אל הנשמה שממקום קדוש היא מתהלכת ושמה תשוב ומה שאמר אח"כ מאין באת מטיפה סרוחה יאמר על החומר וכן ראיתי בספר חדש נקרא פרקי משה שראה לתרץ הכפל בדברי עקביא דרך זה שמתחילה יאמר שיסתכל ברוממות הנפש ואח"כ יסתכל בפחיתות החומר ובסיבה זו ירום חלקי הנפש על חלקי הגוף וזכירה זו מועלת כשיזכור שהיא שלוחה מאדון העולם אז יתן עיניו ולבו לדקדק בשליחתו כי אינו דומה מי שנשלח מאדם חשוב למי שנשלח מאיזו פחות וכן אינו דומה אם השליחות דבר יקר הערך או לא בכן ראה לגלות אוזן שצריך לידע ממי ולמי ולמה שהיא שלוחה ממלך מלכי המלכים ואליו ישוב והשליחות הוא יקר הערך לשמור תורתו ומצותו ועל זה יתן דין וחשבון להשיב אמרים אמת לשולחיו ובזכירה זו יבא לדקדק בשליחות זה. כא ד' תארים לשליחות האדם לעה"ז נמצא להנחתינו שבארבע תוארים תארו את האדם וביאתו לארץ האפילה זו ומכולם ילמוד המשכיל לברך את ה' בעה"ז על הרעה בשמחה וטוב לבב כמו שמברך על הטוב בהיות שהרעה היא לטובתו בלי ספק כי טוב ה' לכל. התואר הראשון הוא שבעה"ז הוא דומה לכניסתו לחצר שלפני הטרקלין. התואר השני הוא להיותו כפועל בעה"ז שנמשל לקיץ זמן ההכנה והפעולה בזריעה וחרישה. התואר השלישי הוא היותו כסוחר הבא ליריד כאמור. התואר הרביעי הוא היותו כשליח בעה"ז אשר שלחו רבו לרגל את הארץ ומכל התוארים הללו יקח המשכיל לימוד והערה שלא יבקש לעצמו בעה"ז גדולות והצלחות המדומות או כדרך הבאים בחצר המלך שלפני הטרקלין העשוי לרכיבה הכל שוין בו ואינו בנוהג שבעולם לכבד שמה הבאים במקום הבלבול והמבוכה והמבקש שם שישימו לפניו מטה ומנורה וכסא ושלחן וצועק ומתרעם על שלא ניתן לו שם ככל אות נפשו אין לו מקום ללון כי אם על סכלותו שגרמה זאת לבקש המנוחה במקום הבלבול והמבוכה כמבואר בעקידה פרשת מקץ באר היטב כי העה"ז דומה לפרוזדור שאינו עשוי כי אם לצורך הרכיבה לרכוב שמה במרכבת המשנה והתורה והוא עשוי לצורך הכניסה אל עולם המנוחה אשר שם ינוחו יגיעי כח או ילמוד הערה זו מצד היותו בעה"ז שנמשל לקיץ כפועל זה אשר מסר לו רבו שדה או כרם לעבדו ולשמרו כמ"ש ויניחהו ה' בגן עדן לעבדה ולשמרה וארז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה הנך רואה בעיניך ומשם תוכל להבין שמצד שמירות התורה והמצוה האדם בעה"ז כפועל אשר מסר לו רבו שדה או כרם לחרוש ולזרוע בימות הקיץ וראוי שלא לחוש בימי הקיץ על עמלו והיותו יגע ובלתי נח כי אם בימי החורף נאספו כל מעשיו מן השדה וכך שנו חכמים היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וכן שלמה אמר לך אל נמלה עצל אוגר בקיץ לחמו וגו' הרי בהדיא שהמשיל העה"ז המכין לעה"ב לקיץ זה המכין אל החורף ונראה שמטעם זה אומרים משיב הרוח בברכת מחיה מתים בימות החורף אפילו בארצות אילו שאין הגשמים מצויין בימות החורף וזה לפי דבשאלת בקשת הגשמים יש רמז בשאלה זו לתחיית המתים לעה"ב שנמשל כחורף כאמור לפי שאינו זמן הפעולה וזהו סוד אמרו משיב הרוח ומוריד הגשם כי באותו זמן ישיב הרוח הנאמר ביחזקאל הנבא אל הרוח וגו' בואי ופחי בהרוגים האלו וגו' והגשם שלעתיד שנאמר גשם נדבות תניף אלהים והוא הגשם שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים או יאמר משיב הרוח שבאותו זמן הקב"ה יהיה משיב אליו הרוח כמ"ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ומוריד לארץ הגשם ר"ל גשמות חומרו כד"א וישוב העפר