עוללות אפרים כח

האמתיות אשר אמר ה' להנחיל למשרתיו עושי רצונו הם לעה"ב ביום שכלו טוב כבר ידעת שהעה"ז דומה בפני העה"ב כפרוזדור שלפני הטרקלין ואין מדרך המלך לכבד את הראוי לכבוד בחצר שלפני הטרקלין שיד כל אדם שוה בו כי אם בבואו לפני המלך בחצר גינת המלך שם הוא חולק מכבודו לאשר יחפוץ ובסיבה זו מצינו ששלימים וכן רבים מאסו בחמדות העה"ז בהיותן בעלי בלתי תכלית כי כולם באו לקנות באמצעותם סמא דחיי לעולם הנצחי ובבחינה זו מצינו לפעמים שמדמין העה"ז לקיץ והעה"ב לחורף כמבואר במשלי שלמה לך אל נמלה עצל וגו' תכין בקיץ לחמה וגו' ורז"ל קבלו וקיימו דרוש זה באומרם במדרש שישראל נמשלו לזית שאין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כך ישראל נוחלין העה"ז והעה"ב וכל זה הוא הערה למשכילים שהעה"ז אינו כי אם הכנה אל העה"ב והחי יתן אל לבו שחמדות העה"ז הווים ונפסדים ויבוא למעט בהם בכל היכולת כמו שכתב הרב המורה חלק ג' פרק ח' המשיל ההשתמשות במותרות לאדם שכעס עליו המלך וצוהו לפנות זבל ממקום למקום לבזותו הנה האדם ההוא ישתדל בכל יכלתו להסתתר בעת הבזיון ההוא ואולי יפנה דבר מועט למקום קרוב שלא יתלכלכו בגדיו וידיו ושלא יראהו אדם כן יעשה מי שהוא בן חורין. אמנם יש עבד ישמח בזה ויראה שלא עמסו עליו משא גדול וישליך כל גופו בזבל ההוא וילכלך פניו ידיו ורגליו ויפנה בפרהסיא וישחק וישמח. כן עניני בני האדם כי יש מבני האדם שכל צרכי החומר אצלם חרפה וגנות וחסרון אף מצד מה שנתחייבו בהם בהכרח כי כן יסד המלך ה' צבאות הנה המשכיל ממעט בהם בכל היכולת ומצטער בעשייתם ומושל על התאוה לקצר בהם כפי יכלתו לא כמו הסכלים שישימו השלמת חסרון זה כל עיקר תכליתם ומרבים בפרהסיא כו' ונראה לי שעל זה נאמר לאדם הראשון בעצבון תאכלנה כל ימי חייך יאמר שיחשוב עניני האכילה לחסרון וגנות לפנות זבל האכילה ממקום למקום ובסיבה זו יאכל לחמו בעצבון ולא ישמח בו כמו העבד הנזכר ועוד שבסיבה זו יבא למעט בהם ולא ישתמש בהם כי אם במוכרחות לכדי חייו זה"ש כל ימי חייך דווקא לכדי חייו ולא שיעמול לרוח לעזוב ממנו עזבון רב ליורשיו ולפעמים מדמין העה"ז לשוק כדעת המליץ הגדול שהמשיל העה"ז לשוק ושלמה ע"ה חתם הענין בפסוק וסבבו בשוק הסופדים וסגרו דלתים בשוק וכל זה כינוי אל העה"ז שנמשל כשוק זה וליומא דשוקא שאליו נאספים כל העדרים הרועים רות והבל לקנות בו חיי שעה וכל באיה לא ישיגו אורחות חיים ברדיפתו ומחיותו כי אם להביא לביתם ויטו שכמם לסבול משא טילטול הדרך ולא יעצור אותו הגשם והשלג וקור וחום יום ולילה לא ישבותו את העם ממעשיהם רק ילכו לסבלותם במקומות הסכנה נתיב לא ידעו עיט ואליו הוא נושא את נפשו וסבור וקיבל עליו שלא לחוש גם על אכילתו אם מעט ואם הרבה יאכל לחם צר ומים לחץ ולא יחוש על משכבו בלילות ויקח מאבני השדה וישם מראשותיו מלבד שאר הטרדות והבהלות הנוראות והעצומות שהוא מקבל עליו בעבור חיי שעה ובבואו ליומא דשוקא הוא ממהר לקנות שם עובר לסוחר אצל כל פינה שלא יעבור הזמן הקצר ההוא שבהעלותו יסעו גם הסוחרים ולא ימצא לקנות אמנם העצלים בבואם ליריד עוסקים בו בדברים בטלים להרבות בסעודות ולשחוק בקוביאות ושמחים אל בני גילם ישישו כי ימצאו גבר מחלק רשעים קבוצים ובאים לבקש את מי שאהבה נפשם ולא ישקוט האיש עד בואו אל גורן האטד בני בליעל גם בני בלי שם שנמשלו לקוץ מונד כלהם ומרבים בשחוק וצחוק ומאבדין הזמן הקצר ההוא ובסוף היריד שבו על עקב בשתם כי לא ימצאו לקנות מאומה. כך הוא הענין בכל יושבי חלד אשר למחיה באו הנה לקנות בו סמא דחיי כמ"ש קנה חכמה קנה בינה דרך קנין מקח וממכר ממש על אחת כמה וכמה שיסבלו בעה"ז כל התלאות הנזכרים בעבור חיי עולם וימהרו לחטוף ולקנות עד אשר לא יעברו משך ימי חלדם כי הזמן קצר כו' יט חלוקת הבל וקין במטלטלין וקרקעות וקנייה זו אנו למידין ממה שמצינו בקין והבל שחלקו הקרקעות והמטלטלין כנודע ממדרש רז"ל ונראה לומר שחלקו הצלחות העה"ז והעה"ב כמו יעקב ועשו והצלחות העה"ז נרמז בקרקעות כי כמו מי שנוסע ליריד וקונה שם בצרור כספו קרקעות אין לך סכלות גדולה מזה כי לא יוכל לטלטל סחורתו לביתו וילך בעל כרחו ריקם מכל בדרך זה נמשלו הצלחות העה"ז לקרקעות שאין האדם יכול לטלטלן עמו לעה"ב וקניית החכמה והבינה נמשלו למטלטלין שיכול האדם לטלטלן עמו לבית עולמו וחילוק זה היה בין קין להבל לפיכך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כי הוא בחר במטלטלין אמנם קין שהיה עובד אדמה לא שעה אל מנחתו והוא מבואר בהתבוננת מעט ויבוא ביאור ענין זה בדרך נפלא וארוכה בחיבורי הגדול על התורה קראתיו רבבות אפרים לשכנו תדרשו ובאת שמה ותמצא כל הענין באר היטב ולפעמים מדמין את האדם בעה"ז לשליח כמבואר בעקידה פ' אחרי מות ע"ד המשל שהנחנו במאמר י' ע"ש ושם נאמר ששליחות המרגלים אשר שלח משה לרגל את הארץ הוא לימוד נפלא לשליחות האדם אל העה"ז כ ביאור פרשת המרגלים ששלח יהושע וכן מצינו במרגלים אשר שלח יהושע שנאמר וישלח יהושע שנים אנשים חרש לאמר וגו' כי למחיה שלחו האלהים את האדם לעולם הזה לכבוש את ארץ החיים ולפי שהוא בעה"ז כשליח א"כ צריך הוא לנהוג בעצמו מנהג השליח או הגר הבא לארץ רחוקה שאינו חושש על עלבונו אף יבזוהו שמה כמבואר בעקידה פרשת מקץ בתנאי הגירות ע"ש לכך נאמר חרש לאמר שצריך להיות מן השומעים חרפתם ואין משיבין כמ"ש ואני כחרש לא אשמע וגו' וכתיב ואהי כאיש אשר