עוללות אפרים רפו

לאמר ואומר קודש ישראל לה' רמז לאות ברית קודש וכן בפסוק ועמך כלם צדיקים לא מצינו מבואר שהמילה סיבה לזה עד שאמר ואומר כלך יפה רעיתי ומום אין בך וזה רמז להסרת הערלה שנקראת מום כדאיתא בילקוט פרשת לך לך אמר הקב"ה לאברהם העבר הערלה ובטל המום כו' ובאותו מאמר קרא לערלה פסולת והוא ראייה לדברינו אם כן זכו ישראל למספר זה בזכות המילה שנקראת אות לכך נאמר איש על דגלו באותות שבזכות אות המילה זכו להיות דגלים כדגלי מעלה זהו שאמר בילקוט פרשה זו הם צבאותי ע"כ עשיתים דגלים לשמי וכבר ידוע תואר צבאות צבא שיש לי בהם אות כדאיתא פרשת חיי שרה וק"ל: תלג ביאור פרשת נזיר וסמיכת פרש' הסוטה

נשא כתוב בפר' נזיר ד' פעמים כל ימי נזרו ואמרו רז"ל למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת גזיר לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין

נראה שקשה לרז"ל למה נסמכה כי באמת שני פרשיות אלו הם שני הפכים כי זה גדר עצמו אף במותר לו וזו התירה לעצמה אף האסור לה אלא לומר שהאחד תיקון השני וירמוז שהמילה היא סיבה ותיקון המשגל וזה שהנואף אשה הוא חסר לב וכתיב איש כי תשטה אשתו ודרשו רז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות והטעם לפי שהשטוף בזמה משכה ערלתיה וערלה חיצונית זו מביאה לידי ערלה פנימית לבבית הה"ד נואף אשה חסר לב כי טח לבו מהבין במושכלות והנואף מאי תקנתי' יזיר עצמו מן היין המביא לידי גילוי עריות כמעשה של נח ולוט ומטעם זה נאמר בנזיר קדוש יהיה כי בכל מקום שתמצא גדר ערוה שם תמצא קדושה והקדושה היא המילה ע"ד וצאצאיו חתם באות ברית קודש לכך נא' במי שטימא ראש נזרו וביום השמיני יביא שתי תורים תיקונו ביום השמיני במילה זו שתיקונה בשמיני וזהו שמצינו בפרשת הנזיר ד' פעמים כל ימי. אחד כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' ב' כל ימי נזרו קדוש הוא. ג' כל ימי הזירו לה' על כל נפשות מת לא יבא ד' כל ימי נזרו תער לא יעבור וגו'. והטעם לפי שהנימול הוא נזיר אלהים מבטן קודש הוא לה' וחתום באות ברית קודש להיות פרוש ומובדל מכל חמדות העה"ז ויהיה מיוחד לעבודת הש"י ואם בבואו בימים חמדות העולם ותאותיו המכוני' ביין מעורים עיני בעליהם עד אשר לא יראה במראות האמת הצובאות פתח אוהל ישרים וילך שובב בדרך לבו ויעזוב את כל מקנהו קנין התורה והחכמה הנה המשכיל ישוב אל לבו וניחם על הרעה ויפרוש עצמו מן החמדות ההם המכונים ביין המבלבלים את שכלו וסוד ה' אשר מסר ליריאיו ע"ד ארז"ל נכנס יין יצא סוד ואם כן איפה הנזירות הוא תיקון קלקול המילה בד' דברים שבהם נכשלה הסוטה לכך נאמר ד' פעמים כל ימי. א קלקול הסוטה הוא ענין בלבול השכל כמ"ש אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות וזהו בעצם ענין הערלה החיצונית הגורמת ערלת הלב הפנימי עד אשר טפש כחלב לבו מהבין במושכלות וכנגד זה נאמר בנזיר כל ימי נזרו כל אשר יעשה מגפן היין וגומר כי היין מבלבל שכלו של אדם כמ"ש יין ושכר אל תשת וגומר ולהבדיל בין קודש לחול וגומר וכתיב יין ותירוש יקח לב זה"ש כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר כו'. ב קלקול הסוטה הוא ענין ריבוי המשגל וידוע שהמילה היא סיבת מיעוט המשגל לכך נאמר כל ימי נזרו קדוש הוא לה' וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה. ג קלקול הסוטה היא שקשטה עצמה לעבירה מצד היותה שטופה בריבוי התאות הגויות וארז"ל היא קשטה עצמה לעבירה על כן הכהן מנוולה בסתירת קליעת שערה. ויש לדקדק למה הוא מנוולה בסתירת השער דווקא ע"כ לבי אומר וגומר שהטעם הוא לפי שהשער בא מן המותרות וכן פי' רבינו בחיי בהדיא וז"ל ויהיה נזהר מהמותרות המנוולים אותו כי כן השער מותר טבע האדם הנולדים בגוף עכ"ל. לפיכך הכהן מנוול שערה להורות שרדיפת המותרות הביאוה לידי מדה זו וזהו בעצם טעם המילה הבאה למעט הדמים המותריים כמו שיתבאר בע"ה בפרשת ראה בפסוק כי תאוה נפשך וגו' וכנגד זה נאמר כל ימי נזרו תער לא ועבור על בשרו כדי שיראה בניוול הבא מגידול השער ואז יבחין בניוול המותרת וק"ל. ד שהסוטה היא סיבת מציאת הטומאה כמ"ש ונסתרה והיא נטמאה. וזהו בעצם טעם הסרת הערלה אשר יניקתה ערות מסאבא כנודע מספרי הקבלה כי היא כחו של סמאל והוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה"ר הנקרא ערל וזהו סוד טומאת המתים אשר מיתתם ע"י מלאך המות לאפוקי החסידים שמיתתן בנשיקה ע"ד ארז"ל במיתת רבי היום בטלה הכהונה כו' וזה"ש כאן כל ימי נזרו על כל נפשות מת לא יבא והמשכיל יבין. זה"ש כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין וקרוב לזה בארנו בראש השנה במאמר ק"ץ שהאדם מורכב מן ד' כחות והם טבעי חיוני שכולם תשוקת הרע עיין שם וכנגדם אמר ד' כל ימי. א כנגד הטבעי אשר כל תשוקתו לאכול ולשתות ושאר תענוגי בני האדם אמר כל ימי נזרו כל אשר יעשה מגפן היין וגו' רמז למיעוט התאות. ב כנגד החיוני המתאוה לכבוד והידור חיצוני בממון ושאר צרכים אמר כל ימי נזרו תער לא יעבור על בשרו היינו שלא יהדר עצמו בשום הידור חיצוני כי כולם הם מותריים כשערות אלו וטוב לאדם כי יראה בניוולם שהם מנוולים את האדם יותר משימושי התאוות הפנימיות ההכרחיים לגוף. ג כנגד השכלי הנופל במוקשות הכפירה בטעותו בעיונים אלהיים כנגד זה אמר כל ימי נזרו קדוש הוא לה' היינו שלא יגע בעצמות הקדושה האלהית. ד כנגד תשוקת הרע המסיתו לעבור עבירות שאין לו בהם שום צד הנאה זה נמשך מעצת השטן הוא יצה"ר והוא מלאך המות עולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה זה"ש כל ימי נזרו על כל נפשות מת לא יבא שלא יטמא בטומאת המלאך המות כאמור וכנגד ד' אלו מצינו ד' שחטאו בגפן