עוללות אפרים רפב

מקראי וכפי הנראה שהמילה מצלת מכולם ע"כ אמרו שהמילה דוחה את הנגעים. א מלשון הרע כבר אמרנו שהוא נימול מערלת הפה כאמור. ב על שפיכות דמים כבר בארנו בפרשת צו את אהרן שהשפיכות דם מצוי בערלים ולא בנימולים כמו שנאמר בעשו אם לא דם שנאת ודם ירדפך. ג ועל שבועת שוא כבר ידוע שהשם הגדול כלול במילה כמו שבארנו בפרשת וארא וכן פי' רבינו בחיי פרשת לך לך וסימן לדבר מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם של ארבע וא"כ הנימולים שהשם רשום בגופם לפיכך הם נזהרים בו וק"ל. ד ועל גילוי עריות זה מהידוע שהמילה ממעט תאות המשגל. ה ועל גסות הרוח זה ידוע שהנימולים הם ענוי ארץ הממעטים עצמם כי המיעוט הוא אצלם ענין טבעי מזמן המילה שהוא בעצם מיעוט החומר וכן הגאוה תלויה בלב כמ"ש תועבת ה' כל גבה לב ובהמולו מערלת לבבו יהיה לב נשבר ונדכא. או נוכל לומר לפי שהגאוה יש לה ג' מקומות בראש הגוף דהיינו בעיניו שנאמר עינים רמות ובאמצע הגוף דהיינו הלב שנאמר גבה לב ובסוף הגוף דהיינו ברגלים שנאמר אל תביאני רגל גאוה והנה מצינו תיקון לראש וללב בלטוטפות בין עיניך בהנחת תפילין על ידיך כנגד הלב אך לרגלים לא ראינו שום תיקון לכך באה מצות המילה במקום הירך למעט הגאוה שברגל ולפיכך המילה אות כמו התפילין ועל ג' אלו אמר דוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות וגומר וק"ל. ו על הגזל בהמולו מערלת לבבו לא יחמוד ממון זולתו ולא יגזול כי הלב חומד כנודע. ז ועל צרות העין גם זה תלוי בערלת הלב כי שוריינא דעינא בלבא תליא ומצד שהלב ערל ואטום עינו רעה בשלו כמ"ש ולא תאמץ את לבבך נמצא שהמילה סיבה להציל מכל שבעה דברים המסבבים את הנגעים לכך אמרו שהמילה דוחה הנגעים וק"ל: תכה בזאת יבא אהרן בזכות המילה

אחרי מות בזאת יבא אהרן אל הקודש במדרש ר' יודן אמר כהן גדול בכניסתו לבית קדשי קדשים חבילות של מצות היו בידו בזכות התורה שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו בזכות השבת שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' שומר שבת וגו'. בזכות ישראל וירושלים ושבטים ויהודה ותרומה ומעשר וקרבנות כי בכולם נאמר לשון זאת עיין בילקוט

כבר ידוע שביום כיפור נימול אברהם כדאיתא בפרקי ר"א פרק כ"ט וז"ל אברהם אבינו נימול ביום כפורים שכן כתוב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב התם בעצם היום הזה נימול אברהם הוי אומר ביום כיפור נימול ובכל שנה רואה הקב"ה דם ברית של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל שנאמר כי ביום הזה יכפר וגו' וא"כ המילה בנין אב על כל י' דברים שנזכרו במדרש שכולם סיבת הכפרה כמו המילה המכפרת כאמור. וזה"ש בזכות התורה כי התורה מכפרת יותר מזבח ומנחה כמ"ש רז"ל אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתלמוד תורה בזכות המילה כבר אמרנו שהוא סיבת כפרת עון בזכות השבת ע"ד שאמרו רז"ל אפילו עובד ע"ג כדור אנוש מ"מ שומר השבת מחול לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגומר בזכות ישראל שנאמר זאת קומתך דמתה לתמר כו' ע"ד שמצינו בילקוט בתהילים על פסוק צדיק כתמר יפרח מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה ולולבים להלל כו' כך ישראל מהם בעלי מקרא ובעלי משנה כו'. וע"ד המדרש הידוע שד' מינים של לולב כנגד ד' כיתות ומסיים שם לאבדם אי אפשר אלא יעשו אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו נמצא שמצד שהם דומים לתמרה שאין בה פסולת כי הכשרים מגינים עליהם ראוים הם לכפרה ביום מחילת העון בזכות ירושלים כבר בארנו בדרשות של ראש השנה במאמר קפ"ג שמקום זה מיוחד לכפרה בזכות שבטים כי השנים עשר שבטים הם כנגד שנים עשר מזלות העומדים בזכותם וקיומם תלוי בקיום י"ב שבטי י"ה ואם כן ראויים הם לכפרה כדי שיתקיים העולם העומד עליהם בזכות יהודה שקידש שם שמים ברבים במעשה תמר ראוי שיתכפרו בניו בזכותו ויצליח מלכות בית דוד זרעו בזכות התרומה ומעשר שהם כמו צדקה לכהנים וללוים. וכתיב בחסד ואמת יכופר עון וחסד היינו צדקה בזכות הקרבנות שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר והוא סוד קירוב השכינה בהיות שהוא מן הידוע שתכלית כל המעשים הוא בשיפנה פני מגמת כוונת מעשיו לשם שמים ושלא יהיה חוצץ בינו לבין ה' אלהיו שום ענין חיצוני לכוין לשם עושר או כבוד וזולתו כדרך שהארכנו הסיפור מזה בחלק א' מאמר ט"ו וזהו שנאמר ביום מחילת העון בזאת יבא אהרן אל הקודש רמז בכניסה חיצונית זו לכניסה פנימית והוא שיביא מגמת פני מעשיו אל הקודש פנימה דהיינו אל השי"ת והוא שיעשה כל האמור בענין משני השעירים שיבחר בגורל העולה לה' וירחיק הדעות החיצוניות שהם לעזאזל וימעט כח החומר ביום צום זה. וזהו שסמך מיד פרשת ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' כי בשחוטי חוץ רמוז יפה הכוונות החיצונית אשר לא הובאו במחשבה אל מקום קדשו ית' הנרמז בפתח אוהל מועד זה"ש למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה ר"ל אל מקום הפקר בלתי גדר והביאום לה' דווקא כמו שנאמר במקום אחר יזבחו לשדים לא אלוה והוא לשם יצרם הרע המושך כחו מן השדים ושעירים ירקדו שם וסמיך לפרשה זו הרחקת הדם המסבב התאוה כמ"ש כי תאוה נפשך וכתיב כי הדם הוא הנפש וסמיך ליה פרשת העריות והכל רמז למיעוט התאוה וראש תיקוניהם היא המילה כאמור לכך נאמר קודם פרשת העריות את