עוללות אפרים רפא

תכב סמיכות המילה לנדה ולנגעים

תזריע אשה כי תזריע וגו' וטמאה שבעת ימי' וביום השמיני ימול בשר ערלתו. במדרש בפסיקתא תן חלק לשבעה אלו ז' ימי הנדה וגם לשמונה אלו שמונה ימי המילה אמר הקב"ה אם שומרת ימי הגדה אני נותן לה בן ואתה מלו לשמונה

וכפי הנראה שדבר זה צריך ביאור מה ענין המילה לנדה. בדרך פשוטו נראה ליישב ע"ד שארז"ל מפני מה נתנה המילה לשמונה כדי שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים זה"ש וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו ויהיה תחילת הענין טעם על סופו אך שמטעם זה לא יתיישב כי אם הסמיכות ועדיין אנו צריכין לתוספת ביאור על מה שאמרו שבזכות הנדה יזכו למילה כו' על כן נראה לפרש ע"ד שמצינו במדרש תנחומא בטעם הנידה היא שפכה דמו של אדם הראשון שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך תשמור נדתה שיתכפר לה וכי היכן מצינו ששפכה דמו כי גרם המיתה אינו שפיכת דם. אלא שמצינו במסכת סנהדרין אמר רבי יצחק אדם משוך בערלתו היה שנאמר והמה כאדם עברו ברית וכתיב התם את בריתי הפר וזה לפי שאדם נולד מהול ונשאר חתום באות ברית קודש קודם החטא ולא היה משמש באבר ההוא כי אם לקיום המין ואחר החטא נתוספה לו תאוה למלאות רצון יצרו לפיכך היה לו לחרפה ונתבייש לעמוד ערום ואז חילל קדושת המילה ונעשה ערל ע"ד ארז"ל והיא בנין אב על כל הבעילות שאינן לשם מצוה וא"כ איפה היא שפכה דם בריתו ר"ל קלקלה דם מילתו לפיכך צוה לה ענין הנדה ובזכות זה תזכה למילה כאמור וק"ל. ויהיה הכל מדה כנגד מדה כי בחטאה קלקלה מילת אדם הראשון מרוב הבעילות עד שנעשה משוך בערלה ובשמירת הנידה מיעטה בעילותיו להחזיר אות ברית קודש שלו לאיתנו ובזכות זה תזכה גם היא לבן זכר. תכג ארז"ל במעי אמו פיו סתום וטבורו פתוח ונראה ליתן עוד טעם לסמיכות המילה בין פרשת הלידה והנגעים ע"ד שארז"ל שהאדם כשהוא במעי אמו פיו סתום וטיבורו פתוח ובצאתו לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום והוא רמז לפי שבמעי אמו מלמדין אותו כל התורה ואז טיבורו סתום רמז לתורה שנאמר בה רפאות תהא לשריך ונמשלה לטבור העומד באמצע הגוף כי היא הנקודה אמצעית והמרכז אשר עליו תסוב כל מעשה וכל פעולה והוא מלשון טבור הארץ והיא גם היא הקוטב והמרכז ועץ חיים היא בתוך הגן באמצעו. ולפי שבזמן שהוא במעי אמו מלמדין אותו התורה היושבת על טבור הארץ לפיכך אינו אוכל בזמן ההוא שום מאכל גופני כ"א ממה שאמו אוכלת רמז שהוא ניזון מן החכמה שנקראת אמו שנאמר כי אם לבינה תקרא כמו משה שעמד מ' יום בהר בלא אכילה. ובזמן ההוא אינו מוציא ריעי רמז לביטול המעשים הרעים שנמשלו לריעי כמ"ש אם רחץ ה' צואת בנות ציון וגו' כי כל שלחנות מלאו קיא צואה. ובעצם הזמן ההוא שטיבורו פתוח פיו סתום מלדבר לשון הרע ודברי נבלה האמנם בצאתו לאויר העולם מוחלפת השיטה מצד חמדות תאות העולם פיו פתוח לדבר בלשון הרע וטיבורו סתום רמז לביטול התורה ופיו פתוח לרוחה לדבר בלשון נבלה וזהו סיבת הנגעים הבאים על לשון הרע לפיכך באה מצות המילה בין הלידה והנגעים כי הלידה מסבבת הנגעים מצד שפיו פתוח כאמור והמילה דוחה את הנגעים בהמולו מערלת לשונו כמו שיתבאר בפרשת מצורע ומטעם זה אמרו שהמילה דוחה השבת כמו שפי' בעל הטורים שבפסוק וביום השמיני ימול יש כל כך תיבות ואותיות כמו בפסוק ויכלו השמים ר"ל שהמילה דוחה שבת והטעם לפי שיום השבת הוא יום פנוי ממלאכה ע"כ הוא מסבב חטא הלשון כמו שפי' בעקידה על פסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שהוא נאמר על אש המחלוקת אשר הצו כל בעלי הלשון ביום זה כי נרפים הם וא"כ השבת סיבת הנגעים והמילה דוחה את הנגעים לפיכך המילה גדולה מן השבת וק"ל: תכד המילה דוחה את הנגעים

מצורע זאת תהיה תורת המצורע וגו' רז"ל אמרו גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים כו'

כבר אמרנו בפרשת תזריע שהצרעת בא על לשון הרע לפיכך קרבנו ציפרים המצפצפים והמהגים בקול והמילה סיבה להצילו מן לשון הרע בהמולו מערלת הפה זה"ש שהמילה דוחה את הנגעים לכך נאמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו שהמילה שנרמזה בזאת כמ"ש זאת בריתי אשר תשמרו היא תורת המצורע ביום טהרתו לטהרו מן הנגעים וזהו שמצינו ברוכל אחד שהיה עומד בעיירות הסמוכות לציפורי והיה מכריז מאן בעי חיי כו' עד אשר הוציא להם ספר תהלים מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע וגו' ותמצא מבואר יפה מהות הכרזה זו במאמר תצ"ד שהיה מחזר באותן עיירות שהלשון הרע מצוי בהם עד שהיו סמוכות לציפורי ר"ל להקרבת ציפורי' מעשה פטיט והביא להם מקרא מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב להורות שאין להם רפואה כי אם המילה מצדה יזכו לחיים ולטוב. לחיים ע"ד שנאמר ואומר לך בדמיך חיי. לטוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא וארז"ל שנולד מהול סי' לדבר חיים טוב בגי' מילה. זה"ש סור מרע ועשה טוב והטוב היינו המילה כי היא הסרת הרעה דהיינו הערלה ומציאת הטוב כאמור וענין הציפרים ועץ ארז ואזוב ויתר הפרטים הנעשים בהם הכל תמצא מבואר במאמר רל"ט ע"ש ובפרק יש בערכין מנה שם שעל ז' דברים נגעים באים על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין ויליף שם כולהו