עוללות אפרים רפ

ויש להתבונן מה ענין המילה לכאן ובילקוט בפ' זו דרש מקרא זה על מילת ערלת הלב. ור"ל זה הדבר אשר צוה ה' תעשו אמר להם משה לישראל אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום כשם שהוא יחידי בעולם כך תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו שנ' ומלתם את ערלת לבבכם וגו' מפני מה כי ה' האלהים וגומר אם עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה' עכ"ל וא"כ גם במדרש זה יש לדקדק מילה זו מאן דכר שמיה ע"כ נ"ל לפי שכבר בארנו בפ' משפטים טעם נכבד על המילה שזמנה ביום שמיני דווקא והוא כדי שיעבור עליה יום השבת כי אין שמיני בלא שבת ותכלית הענין להביא את האדם לידי ידיעת מציאות השי"ת אחר שכבר עבר עליו השבת המורה על חידוש העולם והוא הוראה על מציאת מחדשו ובסיבה זו יבא לידי הכרה וידיעת מציאת השי"ת ומטעם זה לא מצינו שום חינוך למצוה כי אם ביום השמיני כמו בקרבן שלא ירצה לקרבן כ"א מיום השמיני והלאה וכן האדם המילה שהוא יום כניסתו לחינוך מצוה זה וכן אהרן ובניו ביום שמיני למילואים וזהו שראו לדרוש פסוק זה אשר צוה ה' על המילה הפנימית והחיצונית כי אחר שהזכיר סדר יום שמיני למילואים שהוא יום כניסת האדם לחינוך מצוה ראה המקרא להביא מופת על זמן זה מן המילה המסבבת הידיעה והראייה השכלית במציאות השי"ת כמו שפרשנו בפרשת וירא אליו ה' מצד המילה לכך נאמר כאן זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' כד"א ומבשרי אחזה אלוה וע"ד שאמרו במדרש אמר המלך לא תראו פני המטרונה כו' כדאי' למעלה בפרשת משפטים ע"ש זה"ש במדרש אמר משה לישראל אותו יצה"ר תעבירו כו' הורה בזה שתכלית המילה היא שהנימולים יהיו פרושים מכל עסק גופני ויהיו מיוחדים לעבודת השי"ת כעבדים המשמשים את הרב ונושאים חותמו וזה לסימן שעבדים אלו נתיחדו לעבודת המלך כך ישראל חתומים באות ברית קודש וזה מופת שלא נבחרו כ"א לעבודת הש"י שיהיו פרושים מחמדות הגויות אשר לבו הומה עליהם מצד רתיחת הדמים המותריים שבכבד כי שם משכן כח התאוה כנודע והמילה היא בעצם מיעוט אותן הדמים. וכן מצינו בבני אהרן אחר שנתחנכו לעבודת השי"ת ונתיחדו לעבודתו ביום שמיני למילואים הקריבו אש זרה ונכנסו שתויי יין כי זה הוא בעצם רתיחת אש התאוה המסבב עבודות זרות שאינן ממין העבודה אשר אליה נתיחדו ומטעם זה נידונו באש זה"ש בפרשת יין ושכר אל תשת ולהבדיל בין קודש לחול כי השטוף בתאוה הרי הוא מחלל האות ברית קודש החתום בו. וכן מצינו בישעיה והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו וגו' לכן גלה עמי מבלי דעת וגו' לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וכבר פירשנו מקרא זה בפרשת צו שחק זה מדבר בחק המילה ורצה בזה מאחר שתמיד יין ידליקם א"כ בזה חללו חק המילה לכן גלו מבלי דעת כי מצינו שכל הגאולות באין בזכות המילה וממילא הגליות היו בסיבות חילול המילה כי בגלות מצרים ארז"ל מסר להם דם פסח ודם מילה כו' ובגלות בבל ארז"ל כשאמר הקב"ה לאברהם מה לידידי בביתי כו' ומסיק שם אמר אברהם להקב"ה היה לך לזכור ברית המילה אמר לו ובשר קודש יעברו מעליך וכן בגלות אדום לא יגאלו כ"א בזכות המילה כמ"ש לא יבא בך עוד ערל וטמא ולשון עוד תורה על הנצחיות וזה רמז לעתיד. וכן מצינו רמז שכל הגליות היו בעון חילול המילה הבא מצד השותים במזרקי יין ואינן עסוקין בעבודת השי"ת ומעשה ידיו לא ראו שכן מצינו בילקוט בפרשת נח שכשנטע נח כרם נזדווג אליו השטן ושחט לפניו טלה ואריה וחזיר ורמז לו שהשותה כוס ראשון דומה עדיין לטלה ובשניה לאריה ובשלישי לחזיר כו' ולפי דרכינו רמז לו כל ג' גליות הבאים בעון השותים במזרקי יין ואת פועל ה' לא הביטו. א גלות מצרים רמז לו בטלה שכן המצריים היו עובדים למזל טלה. ב גלות בבל רמז לו באריה שכן נאמר בנבוכדנצר עלה אריה מסכבו. ג גלות אדום רמז לו בחזיר שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ולכך נאמר בנח ויחל נח שנעשה חולין בנטיעת הכרם וע"ד שנאמר כאן ולהבדיל בין קודש לחול זה שאמר אותו יצר הרע העבירו כו' כי היצה"ר נמשל ליין המערבב שכלו של אדם כדאיתא במדרש הביאני אל בית היין השליט בי יצר הרע כיין זה כד יעול באינש הוא מערבב ליה כו' כך הכניס בי יצה"ר עד שאמרתי אלה אלהיך ישראל כו' ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת כו' לפי שהמילה סיבה לתווך השלום בין עם ה' מצד שכולם בעלי בריתו ונושאים חותמו וכן פי' בעקידה פרשת לך לך וכמבואר במאמר שפ"ו. כשם שהוא יחידי כך תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו כו' הוא הדבר שתכלית המילה לייחד עבודת הנימולים אל השי"ת שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם כי המילה החיצונית היא סיבה למילה פנימית לבבית כדי שיהיה תוכו כברו ויהיה פיו ולבו שוין. תכא כי מפריס פרסה טעם לטומאה וזהו שמצינו בפרשה זו באיסורי המאכלות בטמאים מפריס פרסה הוא וגרה לא יגר כי כפי הנראה שלא הי' צריך לומר כי מפריס פרס' שהרי זה אינו טעם לטומאה והל"ל כי גרה לא יגר אך לפי דרכינו הוא מיושב ע"ד שאמרו עשו נמשל לחזיר שמבחוץ הוא מראה עצמו כאלו הוא כשר כו' ורצו בזה שמבפנים יש לו סימן טומאה שגרה לא יגר ומבחוץ הוא מראה עצמו כשר ואז אין תוכו כברו וזה בלי ספק גרוע טפי ממי שברו רע כתוכו כמו שפירש"י על פסוק ולא יכלו דברו לשלום וא"כ מפריס פרסה הוא סימן טומאה יותר והמשכיל יבין זהו שאמר כאן ומלתם ערלת לבבכם כדי שיהיה תוכם כברם היפך ממה שעשו בני אהרן שלא היה תוכם כברם כמו שפירש בעקידה פרשה זו על ארז"ל שלא היו רחוצי ידים ורגלים כו' וזהו שמסיים במדרש אם עשיתם כן וירא אליכם כבוד ה' כי המילה היא סיבה לראות ולחזות בנועם ה' כאמור: