עוללות אפרים רעט

בצפון. וחטא הדיבור נמשך מן ערלת הפה וכנגדו בא האשם כמו אשם מצורע הבא על חטא הלשון כמו שיתבאר בפרשת מצורע. וחטא המעשה נמשך מערלת האוזן לפי שהיתה אזנו אטומה משמוע בקול מוכיחיו כמו שאמר ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כי בסיבה זו רגליו לרע ירוצו לא ישוב מפני כל על זה בא קרבן החטאת הבא על חטא המעשה כנודע ולפי שמקור שלשתן מן הלב ע"ד שאמרו במדרש הלב שומע שנאמר ונתת לעבדך לב שומע. הלב מדבר שנאמר ודברתי אני עם לבי כו' והלב מונח בצד שמאל על כן שחיטת העולה והחטאת והאשם בצפון כי השער שעבר בו הוא השער שנידון בו כי הפיוס צריך להיות במקום החטא אבל התודה והשלמים שאינן באים על החטא והם תשלומין על טובותיו ית' המתפשטין בכל זמן ובכל מקום על כן שחיטתן בכל מקום בעזרה וזה"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. רז"ל דרשו מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע. מן הבקר למעוטי נעבד. ומן הצאן למעוטי מוקצה. וי"ו של ומן הצאן למעוטי הנוגח שהמית. לפום ריהטא יש בדבריהם אלו רמז על כל ד' ערלות. א סתם ערלת הגוף הבאה למעט כח הבהמי הגופיי זהו שנאמר מן הבהמה להוציא הרובע כי אבר זה נקרא רובע כי הוא מקום שעושה פירות ומצד הפועל חיצוני הוא נקרא רובע אמנם מצד הפועל הפנימי הוא נקרא נרבע כדרך שאמרו הקדמונים במליצותיהם שהשכל נמשל לזכר והחומר לנקיבה וא"כ לפי שערלה זו היא חומרית על כן יש בה גם תואר הנרבע. ב ערלת הלב זה ידוע שהלב הוא מלך על כל האיברים וכולם משמשים אותו לכך הוא נמשל לבקר שהוא השור הקטן כמו שתרגם אונקלוס מן הבקר מן תורא והשור הוא מלך בבהמות זה שאמרו ומן הבקר למעוטי נעבד שימעט ערלת הלב הנעבד כמלך. ג ערלת האוזן זה ידוע שהאוזן הוא אבר נכבד באדם והוא שקול כנגד כל גופו כמו שאמרו רז"ל סימא אותו נותן לו דמי כולו וגם כן הלוקה באזנו כל גופו מרגיש ובדרך זה ארז"ל שישראל נמשלו לצאן מה צאן בזמן שלוקה באחד מאיבריו כולו מרגיש אף ישראל בזמן שאחד חוטא כולם מרגישים וראיה מעכן כו' ובדרך זה נמשל האוזן לצאן זה"ש ומן הצאן למעוטי מוקצה כי החרש אינו שוה כלום שהרי חרשו נותן לו דמי כולו נמצא שהוא מוקצה מכל וכל מחמת חסרון כיס. וי"ו של ומן להוציא הנוגח שהמית רמז לערלת הפה כמ"ש רז"ל לשון הרע תלתא קטיל כו' כי הרשעים חץ שחוט לשונם אשר בהם ינגחו עמים ונכאה לבב למותת. ונרמז במלת אז כי לגודל רעתה לא רצה להזכירה בפירוש לכך אמר אדם כי יקריב מכם וגו' שבהקרבת קרבן המילה יתוקנו כל ג' ערלות אלו בדרך שנתבאר במאמר ש"ן ע"ש. זה"ש אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים כי בזכות המילה שנרמזה במלת אז העולה ח' יזכו להעלות פרים קרבן כנגד קרבן: תיט זאת תורת העולה רמז למילה

צו זאת תורת העולה היא העולה על מוקד' ר"ת של ד' תיבות אלו עולה למספר מילה ע"ד שנאמר מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה כי בזכותה יעלו השמימה אל רום מעונה אלהי קדם זה"ש זאת תורת העולה אין זאת אלא מילה שנאמר זאת בריתי אשר תשמרו וגו'

והיא תורת העולה כי בזכות המילה יעלה השמימה כד"א מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב וגו' רמז לנימולים שהם נקי כפים ולא נמצא בהם ידים שופכות דם נקי כמו שמצינו בעשו שביזה מצות המילה ולכך נאמר נו ועל חרבך תחיה וע"ד שנאמר אם לא דם שנאת ודם ירדפך וזה אין צריך לפנים. זה"ש נקי כפים מן הדמים המודיע נקיון כפיו. ובר לבב כי המילה היא סיבה לערלת הלב מקום הרהורי עבירה וכבר ידוע שהעולה בא על הרהור הלב זה"ש זאת תורת העולה ר"ל עולה בהר ה' מצד המילה שהוא כאלו הקריב עולה מן הטעם שנתבאר היא העולה על מוקדה שהוא עולה למעלה מאשו של גיהנם השולט בערלים ולא בנמולים כי אברהם יושב על פתחה של גיהנם ואינו מכניס שם הנימולים זה"ש רז"ל זאת תורת העולה תורה אחת לכל הפסולים שאם עלו לא ירדו רמז לנימולים שכבר עלו במעלה רוחנית זו אע"פ שאחר כך נפסלו מצד מעשיהם הרעים מכל מקום אין אברהם מורידם לגיהנם ע"ד שנ' בערלים אשר ירדו ערלים לשאול תחתיות וגו' לכך נאמר זאת תורת העולה שאם עלה שוב לא ירד לשאול תחתיות ע"ד שארז"ל לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק היינו למי שלא שמר אפילו חק אחד כו' משמע הא אם לא שמר כי אם חק אחד אז לא ירד לגיהנם וזה רחוק מן השכל אם לא שנאמר שחק זה היינו המילה ע"ד וחק בשארו שם כו' והנימול אברהם אינו מניחו שם. זהו שארז"ל היא העולה מיעוט רובע ונרבע כו' רמז להשטוף בזימה כו' שבשר חמור בשרם והמשכיל יבין וממה שצריך שתדעהו שעיקר ההפרש הוא בין אם היה פסולו בקודש או לא. כי זה שפסולו בקודש שאעפ"י שהוא בעל עבירה מכל מקום הוא נשאר בקדושתו דהיינו אות ברית קודש אבל הרובע אין פסולו בקודש ר"ל שאינו נשאר בקדושתו ע"ד שנאמר כי את קודש ה' חילל וק"ל ומה שבא הרמז על עניני המילה בקרבנות כבר אמרנו בפרשת ויקרא שהמילה היא דוגמת הקרבן וכן מצינו בדרך כלל י"ג מיני קרבנות ופירש רבינו בחיי שהם כנגד י"ג מדות של רחמים כו' ולפי דרכינו נוכל לומר שהם כנגד המילה שנכרתו עליה י"ג בריתות והוא נכון: תכ ח' למילואים וענין יין ושכר אל תשת רמז למיל'

שמיני ויהי ביום השמיני שמיני למילואים כו'. כתיב בפר' זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' במדרש רבה בפ' נשא דרש בהדיא מקרא זה על המילה: