עוללות אפרים כז

הוה מסרגן תרי כודנייתא היינו פרדה הנולד מסוס וחמור כי מקצתם תשמישם בממונם לצורך החומר לאכול ולשתות וזולתם וקצתם מקמצין ותכליתם בו ליזון עיניהם הזונים אחריו כמ"ש ועיני האדם לא תשבענה וכמ"ש ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו וגו' לפיכך תיאר שני מיני חומר אילו לסוס וחמור כי החמור הוא כנגד התשמיש החומרי והסוס הוא כנגד ראות העין כי כן דרך הסוס דוהר מפזז ומכרכר ואין לו הנאה מזה כלל כ"א ראות עיניו כנודע וקראו פרדה לנרכב ולרוכב פרשה כי באמת זה הקנין הוא הפחות שבכל ד' המעלות אשר הניח הרמב"ם בשמונה פרקיו מצד היות קנין הממון פרוש ונפרד מן האדם ואינו מתעצם בו כלל ואין בו כ"א הדמיון לבד זה"ש וקיימי אתרי גשרי דדונג כי זה העולם תארו המליץ הגדול בים זועף והזמן בגשר רעוע כו' לפיכך תיאר שני מיני תשמישי החומר כאלו הם עומדים על הזמן הדומה לגשר רעוע העשוי משעוה העומד תדיר מוכן אל ההפסד כדונג מפני האש בהיותם תלויין בזמן כנודע מגדרם. ואח"כ סיפר השחתת דרכם על הארץ שאין משתמשים בממונם שום תשמיש רוחני כ"א תשמיש גשמי או לצורך החומר או ליזון ראות עיניו ובין כך ובין כך הוא מזון החומר זה"ש ונקט תרי כסי דחמרי בידיה ומוריק מהאי להאי שהוא קופץ ומדלג מזן אל זן להשקות בכוס שבידו או לחומר זה או לזה דהיינו או למלאות רסן בטנו ושילוח תאותו או למלאות עיניו של אותו רשע אך לא נטף לארעא אפי' טיפה אחת להוציאו על הצדקה שנמשלה לזורע בקרקע כמ"ש זרעו לכם לצדקה וגו' ולא זו שבשעת חדוה וביום טובה אינו זוכר ימי הרעה שזה אינו מן התימה כ"כ אע"פ שכבר אמר שלמה ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה מ"מ לא רבים יחכמו ולהיות שלמים בדבר לזכור ימי הרעה בימי השלוה אלא אפי' אותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הים ר"ל שרוח סערה מנשב בעולם והוא רמז למקרי הזמן המנשבים בעולם כמ"ש יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג וביאר כאן שאפי' בימי הרעה עצמם אינן נותנין אל לבם לשוב אע"פ שרואים כי רעה נגד פניהם היא מ"מ לא יטפו לארעא לעשות צדקה מממונם אע"פ שכבר הזהיר שלמה תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ ופירוש המפרשים ידוע שמקרא זה מדבר בצדקה. או יהיה אומרו ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות היה מדבר ביום המיתה שרוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה וחתם דבריו לאמר שאפי' ביום המיתה לא ינחם האיש לידור נדר ממונו לצדקה או לתלמוד תורה כמו שאמרנו ולמדנו זה מפסוק לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ושני מיני חומר שנזכרו כאן הם רמכי רמכי שנזכר במאמרו של חוני המעגל וביאור שניהם א' כי שני הידיעות הנפסדות האילו חלום א' הוא כי האיש אשר הלך כל ימיו חשכים לקמץ בממונו הוא קשי ההסרה מדרכו אפי' ביום המות כי כבר ילד רמכי רמכי וההרגל נעשה בו טבע שלא לעשות טוב בממונו כי אם לשתי מיני חומר אילו כאמור זהו שמסיים שם ואמר ושמעי מלכותא וקטלינן ר"ל אחרי שאפילו ביום רעה לא ינחם מרעתו ושמע במלכותא דרקיע וקטלוהו דומה ממש לפסוק ויקרא ה' ביום ההוא למספד וגו' והנה הרוג בקר ושחוט צאן ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון או אם ידבר יעלו שמים ביום המיתה אז יהיה מאמר עד דשמעיה ביה מלכות וקטלינן כפשוטו ממש שעד יום המות ועד בכלל לא ינחם להוציא ממונו על איזו דבר רוחני באופן ששכרו יהיה גנוז לו ולא לאחרים כי אם את הכל יניח ביד זולתו והוא יצא מן העולם ערום מכל כי בגפו יבא ובגפו יצא וכל עומת שבא ערום כן ילך. זה"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כי באמת כל שבעים שנה של גלות בבל היו ישינים תרדימת הזמן לפיכך לא היו ישראל ראוין לגאולה עד אשר קמו משנת תרדימתם ככה אילו האנשים העוזבים לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע הם הישנים תרדימת הזמן לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו לכך אמר מונבז אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי שנא' ולך תהיה צדקה כי צדקות ה' עשה המה ינחוהו אל גבול קדשו ויהיה השכר שמור לו לבדו ואין לזרים אתו כאמור: ו אבותי גנזו העה"ז ואני גנזתי לעה"ב עמוד ז מאמר יח אטו האידנא לאו אחד

כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד אטו האידנא לאו אחד הוא אמר רבי יוחנן לא כעה"ז העה"ב כי בעה"ז הוא על בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות הוא אומר ברוך דיין האמת אבל לעה"ב כולם יאמרו ברוך הטוב והמטיב (פסחים נ')

זה הדבר אשר נבוכו בו הקדמונים בראותם בעולם פעולות הפכיות מטוב ורע וחשבו שמהתחלה אחד לא יצאו שני הפכים כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כאחד ומזה יצא משפט מעוקל לאמר ששתי רשויות הם עד לעתיד שלא יראו ההפכים שיום ההוא יהיה ה' אחד

הקודם לעיון זה ברור לכל משכיל שטובות העה"ז הם בלתי שלמים בתכלית השלימות מצד היותם מתהפכים תמיד מטוב לרע ומרע לטוב כפי גדר המקבלים לפי שטוב ה' לכל והרעה אינה באה מאתו ית' כי אם בהסתרת פניו ית' הם נעזבים למקרים וכפי אשר תחייב המערכה כן יקרהו ומטעם זה נאמר בלוט כשאמר לחתניו כי משחית ה' וגו' ויהי כמצחק בעיני חתניו כי חשבו שאין הרעה באה מאתו ית' אמנם המלאכים אמרו כי משחיתים אנחנו ר"ל ע"י שליח יביא הרעה ולא ע"י עצמו ולוט שינה הלשון לכך היה כמצחק בעיניהם וק"ל והטובות