עוללות אפרים רעו

למד ק"ו מפסח שהיא מצוה אחת וכתיב בה כל ערל לא יאכל בו כ"ש כאן שכל ישראל ערלים כו' ש"מ שבמעשה העגל נחשבו לערלים אע"פ שבמקצת נוסחאות כתיב שלמד ק"ו מפסוק כל בן נכר לא יאכל בו מ"מ נראה שגרסא שלנו היא אמיתית וראיה מבעל הטורים שפי' בפרשת בא כל ערל לא יאכל בו וסמיך ליה תורה אחת רמז לק"ו שעשה מכה במעשה העגל מפסוק כל ערל כו' ואחר שהעגל היה קלקול המילה והעריות ע"כ באו במעשה המשכן כמה פרטים המורים על תיקון המילה להיות גדור מעריות כההיא שפי' רש"י במעשה האהל שהמסך שבמזרח כנגד הפתח דומה לכלה צנועה כו' וע"ד שנ' אלהים מושיב יחידים ביתה וזה ידוע שכל מעשה המשכן היה מעצי שיטים ודרשו רז"ל במסכת יומא שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עצי שיטים עומדי' שעומדים לעולמי עולמים ע"כ ורבינו בחיי פי' בפ' זו שעצי השיטים היו לכפרה על מעשה שיטים שזנו ישראל בבנות מואב כן העצי שיטים באו לתקן העריות והעדר המילה לכך נאמר עצי שיטים עומדים הן ע"ד שנאמר יזכור לעולם בריתו שזכות המילה לא ימוש לעולם וזה"ש שעומדים לעולמי עולמים. מצד שנאמר באברהם אחר שנימול ואברהם עודנו עומד לפני ה' שהיה בו כח לעמוד בפני השכינה לאפוקי ממה שנ' בבלעם נופל וגלוי עינים זהו שאמר שעומדים לעולמי עולמים. וכבר מבואר בעקידה ובבחיי ובחיבורנו עיר גבורים שתבנית המשכן בכללו היה דומה אל תבנית האדם השלם הנמשל כארז בלבנון שנאמר כארז בלבנון ישגא והוא יעמוד חי לפני ה' לעולם זה"ש עצי שיטים עומדים. ורז"ל אמרו זהב פרוים שכל מעשה המשכן היו עושים פירות וכמו שפי' רש"י על פסוק הנה מטתו. שלשלמה וגומר וכן ארז"ל שהמילה היא במקום שעושה פירות כו' וזהו שאמרו במדרש שאתם גומלים עלי י"ג דברים כו' והוא כנגד המילה שנכרת עליה י"ג בריתות והיא תרומה לה' שהאדם מפריש מן החלק הגופני והיא סיבה למילת ערלת הלב לכך נא' מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ויכול להיות שג' תרומות שהזכיר כאן יש בהם רמז שתכלית המילה הוא לסבב מילת ערלת הלב כי הוא המקור לכל הפעולות כמ"ש מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים לכך נאמר ויקחו לי תרומה בהיות שג' מיני תועלת נמשכו מן הלב. א בזמן שהוא מהול אז הוא פונה לבבו אל הקב"ה הנקרא צור לבבו שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים היפך ממה שנא' פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה מעם ה'. ועל תועלת זה אמר יקחו לי לשמי הוא הפונה מגמת פני מעשיו אל הקב"ה. ב בזמן שהוא נימול מערלת לבו אז הוא נדיב לב היפך ממה שנאמר לא תאמץ לבבך ועל זה אמר כאן מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ג שבזמן שהוא נימול מערלת לבו אז עיון שכלו שלם להשיג במושכלות כמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה זה"ש וזאת התרומה רמז לחכמת התורה שנקראת זאת שנאמר וזאת התורה ורמז למילה שנ' בה זאת בריתי וגו'. ומה שנאמר ידבנו ולא כתיב ינדבנו ועוד שכאן הוא אומר תקחו את תרומתי ולהלן אמר כל נדיב לב יביאה נראה לפרש שכאן הוא מדבר בציקנין אשר לבו דואב וכואב על הנתינה ולא יתן נדבתו מעצמו לכך נא' אשר ידבנו לבו לשון דוה ודואב וממנו תקחו בעל כרחו ולהלן כתיב כל נדיב לב באמת היא יביאנה מעצמו. ומה שפי' כאן בעל הטורים שיש סמך ממקרא זה שעין טובה א' מן מ' ועין רעה א' מן ס' ובינוני א' מן נ' יתבאר בע"ה בשער המדבר בצדקה במאמר תקכ"ה ע"ש כי שם ביתו: תיד לא לאורה אני צריך כו'

תצוה ויקחו אליך שמן זית זך וגו' אמר הקב"ה לא לאורה אני צריך אלא כדי להאיר לכם כו'. ובילקוט כתו' בזה הלשון להודיעך שאיני צריך אורה ולמה אמרתי לך כדי לזכותך למאור ע"כ

נראה שענין זה הוא ממש דוגמת המילה כי קצתם קראו תגר על מעשה השי"ת שברא את האדם חסר ובעל מום עד שהוצרך להשלמה מבחוץ במילה זו כמי שתמצא הרחבת סיפור זה במאמר תנ"ט במה ששאל טורנוסרופס הרשע את רבי עקיבא למה אין האדם נולד מהול והשיב לו לא נתנו המצות לנו כי אם לצרף אותנו שנ' כל אמרת אלוה צרופה כו' ושם יתבאר שעיקר החשובה היתה שלכך נוצר האדם חסר ובעל מום ומסר בידינו השלמת חסרונו במילה זו כדי לזכות אותנו וזהו דוגמת אומרו לא לאורה אני צריך אלא כדי לזכותך למאור ויש כאן מקום לדקדק ולומר למה הזכיר לשון אליך דווקא בנר למאור ולא הזכיר בעשייה דיר' המשכן וכל כליו כאלו היה הקב"ה צורך בהם כביכול אלא שלכך הזכיר זה במאור דווקא כי המאור הוא דוגמת המילה כי המילה היא פתיחת האור השכלי לחזות בנועם המושכלות כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה וכן אמרו שאחר המילה השליט הקב"ה את אברהם על ב' עינים כו' וכן אצל משה אמרו שנולד מהול ולפיכך אמרו במדרש שנתמלא כל הבית אורה כשנולד וסמך לדבר בפסוק וירא אלהים א"ת האו"ר כ"י טו"ב ס"ת בריח רמז לברית מילה שנמשלה לאור ועליה יצא בכי טוב ע"ד ותרא אותו כי טוב הוא והורה כאן שאין הקב"ה צריך לאורה זה להיות בהשלמה מבחוץ כ"א לזכות אותנו כאמור וכן בפרשה קא חשיב כל בגדי כהונה חוץ מציץ ומכנסים שלא הזכיר ופירשו בו המפרשים איש לפי שכלו ואענה גם אני את חלקי ואומר בהיות שידוע שכל בגדי כהונה היו מכפרים על חטא ידוע כדאיתא במסכת ערכין ומסיק שם הציץ מכפר על עזות מצח כתיב הכא והיה על מצח אהרן וכתיב התם ומצח אשה זונה היה לך ומכנסים מכפרים על גילוי עריות שנאמר לכסות בשר ערוה. וא"כ שניהם דרך אחד להם כי שניהם באים לכפר על הזנות ועל מצח אשה זונה והזנות הוא סיבת הערלה כנודע וא"כ שניהם באים כנגד המילה הבאה לכסות בשר ערוה דהיינו