עוללות אפרים רעג

רש"י די באלהותי כו' לפי שיש למהרהר מקום ללון ולומר איך נברא האדם חסר ובעל מום עד שהוא צריך להשלמה מבחוץ כמו שהרחבנו הסיפור מענין זה בשם הרב המורה למעלה במאמר שע"ה ע"כ אמר אני אל שדי שיש די באלהותי לכל בריה ומעשי ידי אינן צריכין תיקון מזולתי ומה שצוויתי לכם המילה לא באתי כ"א לצרף אתכם במצרף כור הנסיון והבחינה כמ"ש כל אמרות אלוה צרופה דוגמת התשובה שהשיב ר' עקיבא לאותו רשע כששאלו למה אין האדם נולד מהול כמו שנתבאר במאמר רנ"ט בע"ה לכך נא' אני אל שדי התהלך לפני וגומר ר"ל די באלהותי כו' ומה שצויתי לכם המילה הוא כדי שתלך לפני בעבודתי ותהיה עובד אלהים והנושא חותמו וק"ל. ב מה שפי' ר"ח שכחו של אדם תשש כו' הוא מבואר מעצמו. ג מה שפירש הרמב"ן ששם שדי מורה שאינו צריך למציאות זולתו הוא ע"ד שנ' הצור תמים פעלו וכתיב בנימולים התהלך לפני והיה תמים כי כמו שהקב"ה נקרא תמים מצד היותו משולל מכל החסרונות עד אשר בסיבה זו הוא ית' מספיק בעצמותו ית' כך הנימול הרי הוא תמים מכל מום וחסרון. ד על שם שהוא ית' משדד המערכה זה מהידוע כי בנוהג שבעולם כי העבדים הנושאים חותם המלך אין שום אדם רשאי ליגע בהם לרעה כי החותם ההוא סימן שנבחרו לעבודתו ביחוד ושלא יבעלום אדונים זולתו כך המערכה אינה שולטת באותן החתומים באות ברית קודש כי הם נבחרו לעבודתו הקדושה מלבד מה שמצינו בדברי רז"ל שבמילה זו יש לאל יד המשכיל לשדד המערכה כההיא שארז"ל האי מאן דנולד במזל מאדים להוי גבר אשיד דמא מאי תקנתיה ליהוי מוהלא כו' אם כן במילה זו יתהפך משפט המערכה וק"ל. ה הלשון די מחסורו ע"ד שכתבנו בפרשת מקץ שהמילה היא סיבת השובע בעולם למלאות חסרון כל הנמצאים די מחסורו. ו מלשון מדי חודש בחדשו המורה על דבר ההוה תמיד והנצחי כך המילה היא דבר ההוה תמיד והיא דבוקה באדם לא תסור ממנו כדאיתא במדרש שאמר דוד למנצח על השמינית כשנכנס למרחץ וראה עצמו ערום מכל מצוה כו'. ז שהמילה משלמת יו"ד של שדי הוא מבואר מעצמו ומטעם זה נתוספת היו"ד ליהושע כי הוא מל את בני ישראל שנית. ח שאלמלא המילה היה אומר לעולמו די הוא ע"ד אם לא בריתי וגו' וזה"ש וארא אל אברהם וגו' באל שדי בפ' המילה ושם הבטחתי על ירושת הארץ כנודע ושמי ה' לא נודעתי להם שלא נודע להם סוד זה ששמי הגדול כלול במילה ע"ד שנ' מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם של ארבע רמז שהוא כלול במילה וכן פירש רבינו בחיי ואעפ"כ הקימותי את בריתי אתם ר"ל הקימותי ההבטחה שהבטחתיו בזכות ברית המילה וכל הענין מבואר מעצמו ואני ערל שפתים בפרקי ר"א ד' ערלות הם ערלת הפה כו': תט ראו כי רעה כו' והקדוש ברוך הוא הפכה לדם מילה

בא ראו כי רעה נגד פניכם ארז"ל שפרעה אמר שהוא רואה כוכב של דם כו' והקב"ה הפכה לדם מילה וזה"ש גלותי חרפת מצרים וגומר ועוד אמרו במדרש שבמצרים ראה אותם הקב"ה ערומים מכל מצוה לפיכך מסר להם דם פסח ודם מילה כו'

ויש לדקדק למה מסר להם דווקא שני מצות אלו ולפום ריהטא נראה לפרש ע"ד שארז"ל מי שנולד במזל מאדים יהיה גבר אשיד דמא מאי תקנתיה להוי מוהלא או טבחא. וא"כ כבר נתבאר במבחן שאין הקב"ה מבטל משפט המערכה מכל וכל אלא בזמן שהמערכה תהיה הוראה על איזו דבר רע אזי הקב"ה מיסב פני המערכה אל איזו ד"א לטובה דוגמת ההוראה ההיא כענין המוהלא והטבחא שהזכרנו לפיכך במצרים שעלה כוכב מאדים לקראתם המורה על דם והריגה הפך הקב"ה אותו דם למוהלא וטבחא. מוהלא שצוה להם על דבר המילה. וטבחא שצוה להם על דבר זביחת הפסח כמו שנתבאר כל זה במאמר של"ג. וזה"ש והיה הדם לכם לאות פי' רש"י לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא היה הדם ניתן כ"א מבפנים רמז בזה כמו שדם הפסח היה אות לאותן שבפנים כך אות ברית דם המילה של אותה לילה היה ניתן מבפנים רמז שאין הכוונה במילה חיצונית זו לתיקון החומר לבד כ"א התכלית האמיתי הוא שתהיה סיבה למילה פנימית דהיינו ערלת הלב כי ממנו תוצאות מים חיים התורניים וזהו הדם הניתן מבפנים שהוא לכם לאות ולא לאחרים לאות כי הדבר המסור ללב אינו נגלה לשום בריה בלתי לה' לבדו וק"ל. ומטעם זה נא' בקרבן הפסח וכל ערל לא יאכל בו כדי שבמקום הפסח שם תהא המילה מאחר שבזכות שניהם נגאלו. כתיב בפרשה קדש לי כל בכור וגו' רמז שכל דבר אשר הבכורה והראשית על זולתו קודש הוא לה' וזהו בעצם טעם המילה בזה האבר שנקרא ראש הגוויה כי הראש הוא ככולו וק"ל והוא אות ברית קודש לה'. פרשת ויקחו להם שה לבית אבות תמצא כולה מבוארת בשני דרכים בדרשות חג הפסח עיין במאמר נ"ח ומאמר ס"א. ובה תמצא מבואר כל הדברים המסבבים הגאולה עמוד עליו שם: תי בזכות המילה נקרע הים

בשלח אז ישיר משה ובני ישראל. במדרש תנחומא אז ישיר למה מתחיל באז אמר משה באז קראתי תגר שנאמר ומאז באתי לדבר בשמך בו בלשון אקלס שמך. ד"א אז בגימטריא שמונה אמר משה בזכות המילה שנתנה בשמונה נקרע הים אמר ר' לוי לגוזר ים סוף לגזרים בלשון ארמי קורין למהולין גזורין ע"כ

ידוע מדרש רז"ל בילקוט על פסוק עזי וזמרת יה ישראל אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ורוח הקודש צווחת מי כעמך ישראל גוי אחד. וכפי הנראה שלא לחנם סמכו דרש זה לפסוק עזי