עוללות אפרים רעב

ואז הראה ברבים שלא חילל קדושת המילה לפיכך נקרא כולו על שמו של הקב"ה כי השם הגדול כלול במילה כמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם של ד' וכבר דברו בזה בעלי הקבלה שהשם הגדול כלול במילה. ומצד המילה זכה יהודה להיות רועה ישראל וגם יוסף זכה לזה כי כמו שנאמר באברהם בפרשת המילה כי אב המון גוים נתתיך כך יוסף זכה להיות רועה ושליט על כל ארץ מצרים וכן לעתיד הגואל יהיה מזרעו וכן ביהודה נא' לא יסור שבט מיהודה וכל כך למה לפי שהשם הגדול כלול בשמותם וע"ד שנאמר ועמד וראה בעוז ה' בגאון שם ה' אלהיו: תז ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול

שמות ותרא אותו כי טוב הוא ר' מאיר אומר טוב שמו ר' יהודה אומר ראוי הוא לנביאות. ר' נחמיה אמר טוביה שמו אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא כי טוב וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב

כפי הנראה יש לדקדק בדברי האדירים האלו איך ראתה אמו בשעת לידה שהוא ראוי לנביאות או במה ראתה כי טוב הוא היכן טיבותא של זה בשעת לידה ע"כ נראה לפרש שאחרים וחכמים באו לפרש דברי ר' מאיר ור' יהודה ור' נחמיה וזה כי שלימות האדם לא יושלם כ"א כשיהיה שלם ומתוקן בשני חלקיו דהיינו חלקי הגוף כשיהיה חומר שלו במזג הטוב מוכן לקבל השלימות הנפשי מצד טוב תכונת מזגו כנודע ב' שישלים חלקי הנפש עד שיהיו ראויים ומוכנים לקבל האור האלהי. ובזה נחלקו ג' תנאים אלו ר"מ אמר טוב שמו ראתה בו חלק טוב ויתר שאת ועוז בטוב מזגו וחומרו עד שראוי להקרא בשם טוב: ור' נחמיה אומר שראתה אמו שחלק הנפשי שבו מתוקן יותר מזולתו עד שראוי להקרא בשם טוביה ר"ל טוב אלהי בהוראת שם טוב"יה כי הטובה נראית בחלק אלהי שבו ור"י אומר שראתה בו יתרון שניהם כאחד בין בחלק הנפשי בין בחלק הגופני עד שהיה ראוי לנבואה בהיות שכל נביא צריך להיות מתוקן בשני החלקים האלו כמ"ש רז"ל אין השכינה שורה אלא על גבור חכם עשיר ועניו כו' וכבר ידוע כי תואר החכמה הוא לחלק הנפשי ותואר הגבורה אל הגופיי. וא"כ יקשה לכל שלשה תנאים אלו במה הרגישה אמו ביום הלידה איזו יתרון בגופו לדברי רבי מאיר או בנפשו לדברי ר' נחמיה או בשניהם יחד לדברי רבי יהודה. עד שבאו אחרים לתרץ ולומר שנולד מהול וא"כ מחלוקת ג' תנאים הראשונים בגוף המילה אם היא תיקון גופני או תיקון נפשי או תיקון שניהם כאחד כי ר"מ סובר שתכלית המילה הוא לתקן חלקי החומר במיעוט הדמים המותרים עד שיהיה על מזג השוה כי בזה ימעט תאות היצה"ר במשגל וביתר החמדות והרגישה אמו במה שהוא נולד מהול שכבר חלק הגופיי שבו טוב ויפה ומתוקן. ור' נחמיה סובר שהמילה היא תיקון נפשי כי היא סיבה לתיקון ערלת הפה והלב והאוזן כלי החכמה לכך נקרא טוביה טוב אלהי נפשיי. ורבי יהודה אומר שתכלית המילה הוא לתקן שניהם כאחד עד שיהי' ראוי לנבואה בתיקון החלק הגופיי והנפשיי כאחד. וחכמים אומרים שנתמלא הבית אורה כו' ר"מ סבר שאור זה היה רמז לתיקון חלקי הגוף. שהוא הבית האנושי. ור' נחמיה סבר שאור זה היה רמז לתיקון אור השכלי שבו ור' יהודה אמר שהיה רמז לתיקון שניהם כאחד ע"י אור התורה שהיה כתוב באש שחורה ע"ג לבנה רמז לנגלה ונסתר שבאור התורה הנגלה לתיקון חלקי הגוף והנסתר לתיקון חלקי הנפש וק"ל ויזכור אלהים את בריתו וגומר רמז שבזכות המילה היו נגאלים וכן פי' בעל הטורים ישראל הבאים ר"ת וס"ת מילה רמז שעל זכות המילה היו סמוכים בבואם מצרימה שסופם לצאת מבור אין בו מים שהגלות נמשל בו ולפיכך רמז המילה בשתי תיבות אלו והמשכיל יבין ותקח צפורה ציר ותכרות ערלת בנה וגומר במדרש אמרו שבאו אף וחימה לבלעו כו' וזה"ש למנצח על השמינית ודרשו רז"ל על המילה שנתנה בשמינית כו' וזה"ש במזמור ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני והכל תמצא מבואר במאמר ת"ע ורז"ל אמרו לא נתרשל משה במילה כו' אלא למה נענש מפני שנתעסק במלון תחילה שנאמר ויהי בדרך במלון וגו' וכל זה רמז שראוי להקדים עסק המילה לכל העסקים וק"ל: תח וארא באל שדי רמז למילה

וארא אל אברהם וגו': באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקימותי את בריתי וגו'

ידוע שבמצות המילה נא' לו אני אל שדי וגו' ומה שהזכיר במילה שם של שדי יש בענין זה ח' טעמ'. א מה שפי' רש"י שיש די באלהותו לכל בריה. ב מה שפי' רבינו חננאל לפי שכחו של אדם תשש במילה ע"כ הבטיחו בשם זה להספיק לו כח וגבורה נגד הקמים עליו כי מצינו שם זה נזכר אצל גבורה שנאמר כקול מים רבים כקול שדי וגו'. ג מה שפי' הרמב"ן שאינו צריך למציאת זולתו ודי במציאות עצמו. ד מה שכתב הרמב"ן בשם הנגיד שהוא על שם שהוא משדד המערכה. ה מה שכתב רבינו סעדיה מלשון די מחסורו כלומר שהוא מספיק חסרון כל הנמצאים. ו פירשו בו שהוא מלשון מידי חודש בחדשו ולשון מידי יאמר על הדבר ההוא ורצה בזה ענין נצחיותו. ז מה שפי' רבינו בחיי שנגלה במילה בשם זה לפי שהמילה היא אות יו"ד משלמת שם של שדי כדאיתא במדרש שהנחירים בדמות שי"ן והזרוע בדמות דלי"ת ומילה בדמות יו"ד ומדרש זה מסכים למה שכתבנו בפרשת מקץ ובפרשת לך לך שהמילה היא חלק עשירי מן האדם ותואר היו"ד יוכיח. ח מה שאמרו במדרש אני אל שדי אם תקבל המילה מוטב ואם לאו אומר אני לעולמי די ע"כ. וכפי הנראה שכל שמונה טעמים אלו יש להם דמיון ויחס עם המילה. א מה שפי'