עוללות אפרים רעא

את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין בו מים דהיינו הגלות: תה יוסף הראה לאחיו המילה

ויגש ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו פי' רש"י שהראה להם המילה וכן בסמוך והנה עיניכם הרואות בכבודי פי' רש"י שאני אחיכם ושאני מהול וכן פי' בעל הטורים עיניכם ראות בגי' הראיתי לכם המילה

כפי הנראה שסימן זה אינו מספיק לאמת שהוא יוסף כי כמה גוים נולדים מהולים ועוד שמא נימול בגזירת הרעב אע"פ שרש"י ראה לתקן זה במה שפי' בכבודי ר"ל מאחר שאני שר ואדון לכולם א"כ מי יכריחני אם לא שאני אחיכם מ"מ נראה לפרש שלא הראה המילה לאמת דבריו שהוא יוסף אלא הראה להם המילה ב' פעמים אלו בפעם ראשון בפסוק גשו נא אלי נראה לפרש ב' דרכים. א מה שנאמר ולא יכלו אחיו לענות כי נבהלו מפניו ואיתא במסכת חגיגה ר' אלעזר כי מטי להאי קרא בכה כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של ב"ו כך של הקב"ה לא כ"ש ר"ל ביום דין שלעתיד מי יעמוד לנו ע"כ הראה להם המילה כי היא מצלת מדין של גיהנם ביום תוכחה כמו שיתבאר במאמר ת"פ בשם מדרש הרבתי ע"ש. ב הוא כלפי מה שהזכרנו בפ' וירא שהערלים נרתעין מפני השכינה ואינן יכולין לעמוד לגודל הבהלה וכמו כן חשבו אחי יוסף שאם בבהלת ב"ו כן בחרדת השכינה עאכ"ו ע"כ הראה להם שהנימולין יכולין לעמוד בפני השכינה. ג שבא יוסף להפיס דעתם על אודות המכירה שלא הועילה להם התחבולה שהשליכוהו אל הבור ויחשבו שבעונותם יצא מן הבור כי האחים לא ידעו מן המכירה כי המדינים מכרוהו וכן פירש רבינו בחיי ע"כ הראה המילה לומר שבזכות המילה יצא מן הבור כי ברית כרותה למילה להוציא מבור אין בו מים כמ"ש גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין בו מים כמ"ש בבורו של יוסף והבור רק אין בו מים ובמה שאמר בפעם שני והנה עיניכם הרואות כו' נתן מופת על דבריו כלכלתי אותך שם וגו' והראה להם מאין זכיתי לכל זה להיות רועה אבן ישראל בזכות המילה שהיא סיבת השובע כמו שנתבאר בפרשת מקץ וכמו שיתבאר עוד בפרשת ויחי על פסוק משם רועה אבן ישראל ועוד נתן מופת כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ומופת זה ניתן להם על הגאולה ועל התמורה שלא ירע בעיניהם לרדת מצרימה כי בזכות שנים אלו יהיו נגאלים בזכות המילה כמ"ש רז"ל מסר להם דם פסח ודם מילה כו' בזכות לשון הקודש כמו שאמר במדרש בזכות ארבע דברים נגאלו אבותינו ממצרים שלא שינו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש כו': תו תחת יריכו כו' ותשב באיתן קשתו רמז למילה

ויחי שים נא ידך תחת יריכי השביעו במצות המיל' וכן פי' בעל הטורים נא ידך בגי' מיל'

נראה ליתן טעם על השבועה במילה דווקא אע"פ שאצלו לא היתה מצוה ראשונה וע"י צער כמו באברהם מ"מ השביעו במילה מכמה טעמים. א רמז לו שבזכות דם מילה יהיו נגאלים ממצרים וישובו לארץ כנען ע"כ ביקש שישאוהו שמה. ב לומר שמצד המילה ישראל קדושים הם וגדורים מעריות לפיכך אין רצונו לקברו בין המצריים שאינן גדורין והם שטופי זימה שנא' וזרמת סוסים זרמתם. ג שאמר מתי ח"ל אינן חיים כ"א מתוך גלגול מחילות לפיכך רמז לו המילה לומר שבזכותה הוא בטוח להיות מן העומדים לחיי עד כמ"ש אברהם יושב על פתחה של גיהנם ואינו מניח שם ליכנס הנימולים. כתיב בפ' ותשב באיתן קשתו וגומר משם רועה אבן ישראל במסכת סוטה ארז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לי אות אחת משמו של הקב"ה שנ' עדות ביהוסף שמו יהודה שקידש ש"ש בגלוי זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה ונראה לפרש בהיות כי הוא מן הידוע שקדושה זו של יוסף היתה הפרישה מן הערוה ורז"ל אמרו כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם תמצא קדושה ולפיכך המילה שנקראת קדושה על דרך אות ברית קודש היא בעצם גדר הערוה ולפי"ז יוסף שקידש ש"ש בסתר בענין העריות זכה לתוספת ה"א כדרך שנתוספת ה"א לאברה' במצו' המילה כי הבועל כו' הרי הוא מחלל קדושת המילה אבל יוסף שלא רצה להיות עמה שמר קדושת המילה ולא חיללה לפיכך זכה לה"א כאברהם משני טעמים. א הוא מה שפירש"י פרשת לך לך שאחר המילה המליכו הקב"ה על ה' איברים כו' בדרך שיתבאר בע"ה במאמר תנ"ז. ב הוא שמצד המילה זכה לשני מיני זרע או לבנים כמ"ש לאברהם בפרשת המילה ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאוד מאוד או לזרע השדה כי המילה היא סיבת השובע כמבואר בפ' מקץ ושניהם רמוזים בפסוק ה"א לכם זרע וכבר ידעת כי בסוד הקבלה ה"א ראשונה שבשם הגדול ממנה נמשך הזרע ומשם זכה יוסף לשני מיני זרע אלו. א ריבוי הבנים כמו שמצינו שבאו בני יוסף אל יהושע ואמרו ואני עם רב וגומר עד שהשיב להם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה. ב ריבוי הזרע כי משם זכה יוסף להיות רועה זן ומכלכל. זה"ש ותשב באיתן קשתו שלא שמע לאשת פוטיפר ונתישב בחזקו ותקפו של מצות אברהם אבינו שהיה ראש לנימולים ונקרא איתן האזרחי וזה היה לו מידי אביר יעקב שנולד מהול כיעקב ומשם זכה להיות רועה אבן ישראל היינו בזכות שלא היה רועה זונות זכה להיות רועה ישראל וזה"ש ורועה זונות יאבד הון רמז להון של פרנסה יאבד הון בגי' מילה עם ז' אותיות שבהם ורמז שיאבד גם המילה כי תמשך ערלתיה גם המזון יאבד כאמור ולפיכך זכה גם אברהם להיות זן ומפרנס בסוד אמרו ויטע אשל. אבל יהודה שקידש ש"ש בגלוי במעשה תמר שהודה שלשם שמים היתה הכוונה ולא לשם בעילה של זנות