עוללות אפרים רע

שלא היה לו לירא שהרי כבר הובטח בשמירה בצאתו מבית לבן שנאמר שוב אל ארץ מולדתך וגומר. אלא שהיה ירא מן העבירה שבידו וזה במה שעשה הקודש חול והחניף לרשע ורז"ל אמרו המחניף לרשע לסוף נופל בידו כו' לפיכך היה ירא' יעקב שלא יפול בידו מצד שהחניף לו לכך נענש בצולע על יריכו כי כך היא המדה במנהיגנו שנאמר להם לא תגורו מפני איש ואף על פי כן הם מחניפים והרי הם צולעים על יריכם ואין רגלם עמדה במישור כנודע מטבע של החנופה וזהו הפך כוונת המילה בהמולו מערלת פיו ולבו שיהיו שווים ולא יחניף זה"ש עשית קודש חול כי המילה נקראת קדושה כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש האמנם בשוב ה' שבות עמו תתבטל החנופה שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ואז נאמר אספה הצולעה והנדחה אקבצה ר"ל בזכות אסיפת הצליעה אקבץ הנדחה כתיב בפסוק כי חרפה לתת בנותינו לאיש אשר לו ערלה לפי שחוש המישוש חרפה לנו כי אינו כ"א לשם מילוי התאוה ופסוק אסף אלהים את חרפתי יוכיח וכן פסוק ולא יתבוששו: תג הכר נא למי החותמת רמז למילה

וישב אלה תולדות יעקב יוסף בפרקי אבות דרבי נתן יוסף נולד מהול כו' כדאיתא למעלה בפרשת ויצא

ונראה שלכך נאמר כי בן זקונים הוא לו בר חכים כו' כי המילה סיבה להשגת החכמה כמבואר במאמר ש"ץ ע"ש כתיב הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה נראה לפרש שתמר רמזה ליהודה בחכמתה שביאה זו היתה בלי ספק ביאת מצוה כי לא יאונה לצדיק כל און וזה כי מהידוע שהמילה באה למעט הזנות ותאות המשגל של איסור ועוד מצות הציצית מצלת גם כן מן הזנות שכן כתיב בפרשת ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם וכדאיתא בהדיא בפרק התכלת באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית ולסוף שכר זונה בד' מאות זוז ומסיק שם שהיה ניצול מן הזנות כשהסתכל בציצית שבו. ועוד בה שלישיה שמלכי ישראל נצטוו על ריבוי המשגל באומרו ולא ירבה לו נשים כי אין נכון שרועה ישראל יהיה רועה זונות ושלשה אלו רמזה תמר ליהודה שמתוכן יבין שהאלהים אנה לידו ביאה של מצוה זו לאיזו כוונה נסתרת כי איך יעלה על הדעת שהמילה והציצית לא הצילוהו מן הזנות ועוד הלא הוא הגבר אשר הונף לרועה על ישראל כמ"ש לא יסור שבט מיהודה וגומר. זה"ש למי החותמת רמז למילה שכן אנו אומרים וצאצאיו חתם באות ברית קודש. והפתילים רמז לציצית. והמטה רמז למלכות כד"א לא יסור שבט מיהודא וכמ"ש אצל דוד ומקלו בידו וכתיב מקל עוז מקל תפארה ומטעם זה אומרים בפיוט של המילה למי החותמת כו' והוא מבואר מן הטעם שהזכרנו. לפיכך נאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וק"ל. כתיב במעשה של פוטיפר ויבא לעשות מלאכתו חד אמר לעשות צרכיו נכנס אלא שנראה לו דמות דיוקנו של אביו כו' רמז שמצות המילה שנזכר בה היא הצילתו מן החטא כי במילה לבדו היה דיוקנו ודיוקן אביו שוין כי שניהם נולדו מהול כדאיתא למעלה על פסוק אלה תולדות יוסף זה"ש כי בן זקונים שהיה זיו איקונין שלו דומה לו לכך נאמר ולא שמע אליה וגו' להיות עמה בגיהנם כי אברהם מניחו לילך לגיהנם וק"ל: תד כל אשר יאמר לכם אפי' למול

מקץ אשר יאמר לכם פרשו רז"ל שיוסף בקש מהם שימולו

ויש להתבונן מה ראה יוסף על ככה לתבוע מהם המילה. ונראה ליתן טעם בדבר לפי שהערלה נקראת חרפה שנ' כי חרפה לתת בנותינו לאיש אשר לו ערלה והרעב נקרא ג"כ חרפה שנ' ולא תקחו עוד חרפת רעב בגוים וחשב יוסף שבהסרת חרפת הערלה יוסר חרפת הרעב ועוד מצינו שבזכות המילה השובע בא לעולם ע"ד שאמר ר' נתן מניין למילה שהיא באותו מקום נאמרה ערלה באילנות ונאמרה ערלה כאן מה להלן מקום שעושה פירות אף כאן מקום שעושה פירות רצו בזה כי כמו שמצות ערלה של האילנות הם סיבה להוסיף הפירות בעולם כמ"ש להוסיף לכם על תבואתה פי' רש"י שבזכות מצות הערלה תזכו לתוספת התבואה כך הערלה זו היא סיבה לתוספת הפירות והתבואה בעולם כמ"ש אם בחקותי תלכו וסמיך ליה ונתתי גשמיכם בעתם וחק זה רמז למילה כמו שאומרים בנוסח המילה וחק בשארו שם וכן חק הוא לשון מזון מלשון הטריפני לחם חקי ומטעם זה אומרים בברכת המזון ועל בריתך שחתמת בבשרינו כי המילה היא סיבת המזון. וזה"ש גמרו שלא לעשר רעב של בצורת באה רמז למילה שהיא חלק עשירי מן אותן עשרה שליטים שבעיר קטנה כמו שפי' רש"י על פסוק והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וגו' ועשירי זה דהיינו ראש הגויה הוא קודש לה'. זה"ש אשר יאמר לכם רמז למילה שנתנה באמירה שנ' שש אנכי על אמרתך וזהו שפי' בעל הטורים לכם תעשו בגי' המילה תעשו כתיב בפרשה קחו מזמרת הארץ בכליכם וגו' ומסיים ואל שדי יתן לכם רחמים בדרשות של חנוכה במאמר רפ"ט תמצא כל פרשה זו מבוארת על הדברים המסבבים הגאולה כגון מעט צרי ודבש שימעט בתענוגות הגוף וכן כולם על פי מדרש רז"ל ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות כו' כדאיתא בילקוט ולפי דרכינו נוכל לומר שכאן בא הרמז שזכות המילה היא שעמדה לנו בגלות החל הזה זה"ש קחו מזמרת הארץ זמרת לשון כריתה מלשון לא תזמור כרמך והמילה. היא כריתת החלק הארצי דהיינו החומר. מעט צרי כו' הכל מבואר במאמר רפ"ט ואחר כל החזיון הזה נאמר ואל שדי יתן לכם רחמים רמז למילה שנתנה בשם של שדי שנ' אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים וכל הענין מדבר בגאולה כמו שדרש ריב"ל וזה"ש גם