עוללות אפרים רסח

שצז טעם לזכרון שמים וארץ במילה

חיי שרה כתיב שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ולהלן אמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי וגו'

וזה לפי שהשביעו במילה כמו שפירש"י וארז"ל אלמלא המילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי לכך הוזכר כאן שמים וארץ לומר שאני משביעך במצוה שבה תלויה קיום שמים וארץ ועוד שהשכל נגזר משמים ממעל והחומר מן הארץ וקודם שנימול אברהם אע"פ שכח שכלו שלו היה שלם מ"מ החומר היה עדיין בעל מום לפיכך לא ייחד הקב"ה שמו כ"א על הדבר השלם בלא מום ולפיכך אמר ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי אבל עכשיו שאני נימול הרי גם החומר נתקדש באות קודש וע"כ הקב"ה מייחד שמו ית' הן על השכל הן על החומר לכך נאמר בה' אלהי השמים ואלהי הארץ והטעם שהזכיר אברהם בשבועה זו המילה לפי שהמילה היא סיבה למעט המשגל והזימה ולכך צוה לאלעזר שלא יקח לבנו אשה מבנות הכנעני כי הזימה ירושה להם מאביהם חם אבי כנען במה שעשה לנח כי י"א סרסו וי"א רבעו. לכך אמר אברהם לאלעזר בני ברוך ואינו מתדבק בארור כו'. כי המבטל המילה קם לו בארור מונע חרבו מדם וגו' שדרשו רז"ל על המילה. והנימול הגדור מעריות נאמר בו יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך כי המקור רמז לאותו אבר המקלח כמעין כמו שפי' רש"י בפסוק ותרץ גלת הזהב. והוא מבורך כשהוא שמח באשת נעוריו ואינו שטוף בזימה לכך אמר אין ארור מדבק בברוך וק"ל וטעם השבועה שהיא במילה כמ"ש שים נא ידך תחת ירכי וכמ"ש עקב אשר שמעת בקולי ס"ת ברית ור"ת אשב"ע רמז לשבועה שהיא במילה שצח טעם לשבוע' במילה נראה שהוא ע"ד שמצינו במדרש השבעתי אתכם בצבאות או באילות צבא שיש לי בה אות המילה כו'. ונ"ל לפי שעיקר השבועה היא בשם לפיכך לא תמצא שבועה כי אם בספר תורה כי בה כלולים כל השמות הקדושים או במילה כי גם במילה כלול השם הגדול כמו שפירש רבינו בחיי בפרשה זו שהשם המיוחד רשום במילה ע"ש וכמ"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת שם של ארבע ומטעם זה נקרא שניהם ברית כי ברית הוא לשון שבועה כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. זה"ש השבעתי בצבאות היינו באות המילה או באילות רמז לתורה שנאמר בה אילת אהבים ויעלת חן והמשכיל יבין: שצט מדרש על עשו שלא נימול

תולדות ויצא הראשון אדמוני במדרש ר' שמעון בן יוחאי אומ' כיון שראהו אביו אדום לא רצה למולו עד שיבלע בו דמו כההיא דר' נתן כיון שהמתין ב' ג' שנים וראה שלא נבלע אמר כך היא ברייתו וכיון שלא מלתי אותו לשמונה ימים אמתין עד שיהא בן י"ג שנים כישמעאל כיון שהגיע לי"ג שנים מיחה במילה ולא רצה הה"ד אם לא דם שנאת ודם ירדפך ע"כ

ואצל יעקב דרשו רז"ל שנולד מהול שנאמר ויעקב איש תם כדאיתא בילקוט ע"ש ונ"ל שזהו טעם אומרו ויגדלו הנערים ויהי עשו יודע ציד פירשו רז"ל ויגדלו כשהיה בן י"ג כו' אז היה עשו מרמה את אביו לאמר היאך מעשרין את התבן ואת המלח וע"ד שבארנו בפרשת לך לך שהמילה נקראת מעשר כי היא חלק עשירי מן עשרה השליטים המושלים בעיר קטנה לפיכך אמר עשו לאביו כשם שהתבן והמלח פטורים מן המעשר כך עשו פטור מן המילה כי עשו נמשל לקש שנאמר ובית עשו לקש. ומלח ע"ד שנאמר גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח וכתיב ארץ מלחה ולא תשב ר"ל כשם שארץ מלחה אין שם בה שום זרע וצמח שיהיה ראוי להתעשר כך עשו אין שום זרע טוב יוצא ממנו או יאמר על כלל המין האנושי שסופו לכליון ואין לו השארות וא"כ הוא פטור מן המעשר כי אין חייב במעשר כי אם המין שמכניסו לקיום וזה"ש הנה אנכי הולך למות וגו': וע"ד שאמרו עשו כפר בתחיית המתים כו' וע"ד שאמרו במדרש ארצו אדומה שנאמר ארצה שעיר שדה אדום או יאמר יודע ציד איש שדה ע"ד שארז"ל אלמלא התורה והמילה לא נתקיימו שמים וארץ כו' לפיכך נאמר בעשו שהוא חורבן העולם שהיה נעדר משניהם מן המילה יודע ציד שרימה את אביו שלא ימולו כאמור או שחשב אביו מאחר שהוא מדקדק כל כך במצות שהוא מעשר התבן והמלח א"כ אינו צריך אל המילה שכוונתה להביא את האדם במתג ורסן היראה והעבודה ומן התורה שנא' איש שדה כפירש"י איש בטל. ולכך נאמר אצלו הנה אנכי הולך למות כי המילה והתורה שניהם סיבת החיים המילה שנא' ואומר לך בדמייך חיי התורה עץ חיים היא וגו' וזה"ש בברכת עשו ועל חרבך תחיה שהוא נחשב כמת בחייו כחלל רשע ואין לו שום חיות עד שיקבל עליו התורה והמילה שנרמזו בחרב. המילה שנאמר עשה לך חרבות צורים והתורה שנאמר איש חרבו על יריכו וגומר אמנם יעקב שהיה שלם בשניהם עליו אמר איש תם יושב אוהלים כנגד המילה אמר תם שנולד מהול ונקרא תמים על שם המילה כאברהם כנגד התורה אמר יושב אוהלים אהלי שם ועבר. זה"ש ויצא הראשון אדמוני כלו וגו' מה שלא נקרא בשם אדום על שם אדמוני הנזכר בלידתו היינו לפי שחשב אביו שמא עדיין לא נבלע בו דמו ושמא יחזור לברייתו ובעקידה נתן טעם אחר יבוקש מספרו. ולפי דרכינו ירמוז על שסופו לשנוא המילה ולפיכך היה כאדרת שער כי המילה היא סיבה למעט המשגל וכבר ידוע שהשערות שבאדם הם סימני זימה כמו שכתב הרמב"ם פרק ד' מהלכות דעות. ואחרי כן יצא אחיו ונולד מהול ידו אוחזת