עוללות אפרים רסז

נתפרסמו האבות כי אברהם היה ראש לנימולים והוא סיבת ריבוי הזרע והבנים זה"ש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ויצחק היה ראש למעשר הממון שנאמר ויזרע יצחק בשנה ההיא וימצא מאה שערים וארז"ל אומד זה היה למעשרות וכבר אמרנו כי המעשר הוא סיבת העושר שישלח ה' את הברכה באסמיו זה"ש אלהי יצחק כי הוא זכה לעושר יותר מכל האבות. ויעקב היה ראש לענוים כי שם יעקב מורה על הענוה כמ"ש עקב ענוה יראת ה' וכמ"ש העקב הולך אחרי הגודל בענוה כו' וכן מצינו שהורגל בזה שכן קרא לעשו אדוני והשתחוה לבנו ליוסף וע"כ זכה יעקב אל הגדולה והשם טוב עד שכל ישראל נקראו על שמו זה"ש ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב וזהו שארז"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל הקב"ה קראו ליעקב אל וזה מדה כנגד מדה לפי שהיה שלם במדת הענוה שהיא העשירי כאמור וכמ"ש אצלו עשר אעשרנו לך ע"כ נתן לו הקב"ה חלק עשירי מן י"ש עולמות אשר הכין ה' לכל צדיק והמעשר מן י"ש הוא אל שנתן לו הקב"ה בעה"ז חלק עשירי מן חלק של עה"ב וקראו אל ואין לך שם טוב גדול מזה זה"ש ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב וזה"ש אברהם תקן תפלת שחרית רמז למילה שהיא בילדותו ובוקרו של אדם. יצחק מנחה רמז לעושר כד"א במנחה פניך יחלו עשירי עם ועיקר תשמיש העושר בצהרים דהיינו בימי העמידה ויעקב תיקן ערבית רמז לענוה והוא המחשיך את עצמו ע"ד שנ' לפני חשוכים בל יתיצב. ועוד שאין השם טוב ניכר כ"א סמוך למותו כי אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם וכמ"ש ושבח אני את המתים כי מי יודע אם ישאר בצדקתו. יכול יהו חותמין בכולם כי החתימה היא הוראה על הדבר התכליתי שיש לו יתרון ביתר שאח ועוז זולתו כמו החתימה בברכת כהנים שהיא השלום והוא שלימות כל הברכות שקדמו לו בדרך שנתבאר במאמר שע"ב. ת"ל והיה ברכה בך חותמין כו' המילה לבדה נקראת חתימה ע"ד וצאצאיו חתם באות ברית קודש כי המילה כוללת כל ההצלחות והיא לבדה כוללת כל מיני תועלת ולפיכך היא גדולה מכולם מצד היותה בגופו ממש לפיכך שכרה גדול יותר משכר מיעוט הממון ומיעוט הגאוה כנודע מדרך הטבע. זה"ש רז"ל שדאג אברהם כשאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אם כן שמא דרך זה ימעט ממני הבנים והממון והשם. כי באומרו מארצך רמז לו ההכנעה כדרך כל גר הבא בארץ נכריה צריך הוא להכניע את עצמו וזה סיבת מיעוט השם כי אין לו מכירין שמה. וממולדתך רמז לדבר הגורם למיעוט התולדות ובזה רמז לו שסופו לצוות לו ענין המילה ומבית אביך רמז למיעוט הממון כשילך ממקום ירושת נחלת אבותיו ובזה רמז לו מצות עישור נכסים עד שהבטיחו הקב"ה בשלשתן לומר אדרבה שמיעוטם גורם הריבוי כאמור זה"ש ואעשך לגוי גדול הכי הבנים ואברכך בממון ואגדלה שמך הרי השם לפיכך בך חותמין כי כולהו איתנהו ביה. ושמעתי אומרים שזהו כוונת ארז"ל טלטולא דגברא קשה מדאיתתא כי כפי הנראה החוש מכחישו ע"כ אמרו כי הדרך ממעט ג' דברים הבנים הממון והשם. ואשה פטורה משלשתן כי הבנים הרי היא פטורה מפריה ורביה וכן הממון מה שקנתה אשה קנה בעלה. וכן הש"ט הבא מצד התורה האשה פטורה מתלמוד תורה וק"ל. בסוף הפרשה ואתה את בריתי תשמור בארנו כל הענין במאמר שפ"ז ע"ש. והיה ברכה רמז שכל הברכות שהנחנו היו מצויות באברהם ושלשתן הם מקור לכל הברכות רמז לדבר ברוך הבא בשם ה' ר"ת בנים שם ממון וק"ל: שצו עד שלא נימול אברהם היה נופל בפני השכינה

וירא והוא יושב פתח האהל בפרקי ר"א אמרו בא וראה כמה גדול כח המילה שעד שלא נימול היה אברהם נופל על פניו ואחר כך היה מדבר עמו ועכשיו שנימול הוא יושב ואפי' עומד שנאמר והיא יושב פתח האוהל

ונראה לפרש הטעם בהיות שהוא מן הידוע שהמילה החיצונה היא סיבה למילה של הערלה הפנימי' והוא הלב וכשהוא נימול מערלת הלב אז הוא רואה ראייה שכלית לבבית כד"א ולבי ראה הרבה חכמה ודעת ומתוך זה יבא לידי השגת מציאת השי"ת כמ"ש ומבשרי אחזה אלוה וזהו סוד סמיכות אמרו נמולו אתו וירא אליו ה' ונמצא שכשהוא משיג ויודע מציאות השי"ת אז הוא מכירו ויודע כד"א השכל וידוע אותי וגו' וכשהוא מכירו אז אינו נרתע ונבהל מפניו ית' כמי שנבהל בזמן שרואה את מי שאינו מכיר כלל לפיכך הערלים נופלים מרוב הבהלה כמ"ש בבלעם נופל וגלוי עינים. והנימולים אינן נרתעים כל כך ויוכלו עמוד ועוד שאין בושים לעמוד בפני השכינה מצד חרפת הערלה כמו הערלים. עוד דרשו רז"ל מפסוק כחום היום שאברהם יושב על פתח של גיהנם ואינו מניח שם הנימולים חוץ מן הבועל ארמית דמשכה ערלתיה וע"ד שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק היינו למי שלא שמר המילה שנקראת חק ע"ד וחוק בשארו שם ומה שפירש רש"י שנגלה אליו באלוני ממרא כי הוא נתן לו עצה על המילה שמעתי בדרך צחות שאברהם היה מסופק בענין נוסח הברכה אם לברך למול את הבן או אקב"ו על המילה והוא נתן לו עצה שיברך על המילה כי כך ההלכה פסוקה במסכת פסחים כתיב בפר' ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ודורשי רשומות דרשו ביום ה"ג מל את יצחק ענין זה תמצא מבואר יפה בסמוך במאמר תע"ד. עוד כתיב בפרשה ויהי אחר הדברים האלה וגומר פירש רש"י אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על שנימול לי"ג שנה כו' מאמר זה תמצא מבואר במאמר תס"ט. עקב אשר שמעת בקולי ס"ת ברית יתבאר בפרשת חיי שרה: