עוללות אפרים רסו

שצג להט החרב זו המילה ובב"ר דרשו את להט החרב המתהפכת זו המילה שנאמר עשה לך חרבות צורים רבנן אמרי חרב זו תורה שנ' וחרב פיפיות בידם כיון שראה אדם שעתידין בניו לירד לגיהנם מיעט עצמו מפריה ורביה כיון שראה אותה עתידים לקבל התורה נזקק להעמיד תולדות כו' נראה לפרש מאמר זה שכולו מקושר וסופו נעוץ בתחילתו כי מתחילה דרשו להט החרב על המילה שהיא מתהפכת וכן אדם משוך בערלתו היה וא"כ הנימול מתהפך לפעמים לערל זהו החרב המתהפכת וכן התורה ארז"ל דאימין בה סמא דחייא דלא אימין בה היינו שאינה לומדה לשמה סמא דמותא א"כ היא חרב המתהפך כד"א חרבם תבא בלבם. כיון שראה אדם שעתידין בניו הערלים לירד לגיהנם על עסקי מילה כי אברהם יושב על פתחה של גיהנם ואינו מניח שם הנימולים על כן מיעט עצמו מפריה ורביה כי זהו בעצם כוונת המילה שלא ירד גם הוא שם וכשנסתכל בתורה העמיד תולדותיהן של צדיקים מ"ט ובסמוך במאמר ת"פ נבאר כל הפרשה בדרך אחר ע"ש בע"ה: שצד נח נולד מהול וטעם המבול וטעם הקשת

נח נח איש צדיק תמים. בפרקי אבות דרבי נתן נח נולד מהול שנ' תמים כו' וכן אברהם לא נקרא תמים עד שנימול

רצה ליתן טעה על הצלתו של נח מן המבול כי דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו וזה היה בסיבת שלא היו נימולים ע"כ היו שטופי זימה אבל נח שנולד מהול היה גדור מעריות לפיכך ניצול לכך נאמר בהצלתו והקימותי את בריתי אתך היינו זכות ברית המילה ורש"י פי' שהיה צריך ברית על הפירות שלא ירקבו וזה מבואר ע"ד ארז"ל שהמילה מקום שעושה פירות כו' וזה ממש דוגמת רקיבת התבואה של המצריים שאמרו אספנו תבואה הרבה והרקיבה ואמר להם פרעה כל אשר יאמר אליכם יוסף תעשו אפי' להמול ובפרשת מקץ יתבאר בע"ה שהמילה היא תיקון לרקיבת התבואה כמו כן בנח היתה תיקון לרקיבת הפירות. עוד נרמזה המילה במה שהקדים שם ליפת לפי שממנו יצא אברהם שהיה ראש לנימולים ועוד ששם נולד מהול כתיב בפרשה את קשתי נתתי וגו' וראיתיה לזכור ברית עולם ומכאן שואל המהרהר וכי הקב"ה צריך לדבר המזכיר וקושיא זו אי אפשר להולמה אם לא בשנאמר שראייה זו היא ראייה של זכות והוא רמז לזכות המילה המציל מכל מיני פורעניות כי כפי הנראה יש דמיון ויחס גדול בין אות של הקשת לאות המילה וכן פי' רבינו בחיי וז"ל וע"ד הקבלה את קשתי מלשון קושי ודין הוא והוא מדת הדין אמר שתהיה לאות ברית והאות הזה הוא המילה עכ"ל הרי בבירור שאות הקשת יש בו רמז לאות המילה כי כן מצינו בכל מקום שאבר זה נמשל לקשת כמ"ש עריה תעור קשתך וכתיב ותשב באיתן קשתו ועיגול הקשת דומה לעטרה שבראש הגויה והזרע יורה כחץ ורז"ל דרשו את קשתי דמות המוקש לי. והוא ממש דומה למה שפירשתי בפ' בראשית על פסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו כי מפסוק זה למדו רז"ל שאדם נברא מהול ע"ש וכן ארז"ל שאסור להסתכל בקשת וזה דוגמת ארז"ל שרבינו הקדוש לא נסתכל במילתו מעולם וכבר אמרנו שהמבול היה בסיבת הזנות והוא השחתת המילה ולכן הראה לו הצלת המבול באות הקשת שיש בו רמז לאות המילה כי המילה סיבה למעט תאות המשגל כנודע וממילא היא סיבה להצלת הבריות ממי המבול זה"ש והיה בענני ענן על הארץ שאני חושב להביא איזו פורעניות וחושך ואבדון לעולם אז וראיתיה לזכור ברית עולם כשאני רואה ומסתכל בזכות המילה שנמשלה לקשת יהיו ניצולים מן הפורעניות וזהו שנאמר כאן וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ונאמר להלן במצות המילה והיה לאות בריח ביני וביניכם והיינו לפי שהקשת הוא בעצם המילה וע"ד שנאמר טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו שאפילו בזמן שהקב"ה מיסר את יריאיו דהיינו בענני ענן חושך וערפל מ"מ יזכור לעולם בריתו כמ"ש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. ובעקידה פרשת לך לך פי' שהמילה באה לתווך השלום בין עם ה' וכן פי' רבינו בחיי שקשת זה בלא מיתרים והפוך והוא סי' שלום במלחמה וכל זה רמז שבזכות המילה יהיה שלום על ישראל: שצה הדרך ממעט שלש' דברים

לך לך מארצך וממולדתך וגו' במדרש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בכולם

לפי שהוא מהידוע ששלשה דברים הם שהמיעוט בהם הוא סיבת הריבוי הפך הטבע. א המילה היא סיבת מיעוט המשגל והבנים ומצינו אדרבה בפרשת המילה הבטיחו הקב"ה שבזכות המילה יזכה לריבוי בנים שנאמר ואתנה את בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאוד מאוד. ב הממון מיעוטו הוא סיבת ריבויו שנאמר יש מפזר ונוסף עוד. ג ההכנעה והשפלות כל עוד שיוסף האדם להכניע ולהשפיל את עצמו אז ביותר הוא זוכה לגדולה ושם טוב כמ"ש רז"ל כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו כו' ושלשתן הם סוד קדושת העשיריות. כי המילה היא המעשר מן עשרה שליטים שבעיר קטנה כמו שפי' רש"י בקהלת על פסוק והחכמה תעוז לחכם מן עשרה שליטים שבעיר והצדקה היא סתם מעשר ממון ומיעוט הגאוה ע"ד ארז"ל במסכת קידושין עשרה קבין גסות ירדו לעולם כו' ט' נטלה עילם וא' בכל העולם כולו וזה"ש עשר בשביל שתתעשר רמז לג' מיני מעשר אלו שבזכותם תזכה אל ההפך דהיינו העושר כי בזכות המילה תזכה לבנים ובזכות הצדקה תזכה לריבוי עושר ובזכות הענוה תזכה שיגדל שמך. ועל ג' אלו