עוללות אפרים רסב

הודעת הדבר ורז"ל אמרו לא תרוי ואז ממילא לא תבוא לידי חטא הא אם תרוי תבא לידי חטא אף כאן הפי' לא תוסיפו ואז ממילא לא תגרעו ר"ל לא תבא לידי גרעון הא אם תוסיפו אז תבוא גם לכלל גרעון ע"ד כל המוסיף גורע וגרעון זה יפורש בב' דרכים הראשון הוא כפשוטו שאם יוסיף מצד שנראה לעין שכלו שהאומן הראשון חיסר במלאכתו הוספה זו ולדעתו אין לה קיום זולת הוספה זו א"כ ממילא יבא גם לכלל גרעון שגם בזה יסמוך על חכמתו כשיראה בעיניו לפי דמיונו שדבר זה מיותרת יבא לגרעו. השני הוא שכל המוסיף על איזו ענין אשר פעל ועשה יוצר הכל אז בהוספה זו הוא גורע ופוחת מעלת האומן ההוא שהוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן מכל צד עד שבא זה והשלים החסרון ההוא ולזה נא' לא תוסיפו ולא תגרעו ר"ל כשלא תוסיפו אז ממילא לא תגרעו מעלתו ית' ומהצעה זו יצא ספק עצום לחכמים הקדמונים במילה זו שכפי הנראה שזולת המילה היה האדם חסר ובעל מום עד שבא האדם והשלים חסרון זה כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ט חלק ג' וז"ל וכבר חשבו שזאת המילה היא השלמת חסרון היצירה ומצא כל חולק מקום לחלוק ולומר איך יהיו הדברים הטבעיים חסרים עד שיצטרכו להשלמה מבחוץ עם מה שיתבאר מתועלת העור ההוא לאבר ההוא ולא נתנה מצוה זו להשלים חסרון היצירה רק להשלים חסרון המדות עכ"ל ורז"ל קיימו וקבלו עליהם ענין זה להנחה אמיתית באמרם שזולת המילה לא נתקיימו שמים וארץ ואחר הנחה זו ישאר הספק במקומו ולא תתקרר בה דעת השואל כלל כי בודאי כל המלאכה לא תקרא כי אם על שם הגומרה וא"כ נראה חלילה חסרון בחקו ית' שברא שמים וארץ ישר ומתוקן מכל צד ולא יתקיימו זולת השלמה זו שמבחוץ כי מי הוא אשר יבא אחרי המלך ה' צבאות אשר כבר עשהו ויתקן חסרונותיו ואף אם נניח ונאמר ששמים וארץ שהזכיר נאמר על החומר והצורה המתנגדים זה לזה ואין להם קיום כ"א מצד המילה המתשת החומר וזה הוא תורף דברי הרב המורה שכתב שהמילה להשלים חסרון המדות מ"מ יפלא בעיני כל משכיל הלא גם האדם מעשה ידי יוצר הכל הוא ובודאי עשאו על צד היותר נאות הן בהשלמת הצורה החיצונה הן בהשלמת הצורה הפנימית והדרך הנכון בכל ספיקות אלו מה שהשיב ר"ע לטורנוסרופס הרשע כששאלו אם אלהיכם חפץ במילה למה אינו נולד כשהוא מהול והשיב לו לא נתנו המצות כ"א לצרף את ישראל שנא' כל אמרת אלוה צרופה וגומר שפו משל על מעלת המילה ונראה לדמות ענין זה למלך שבנה בית ונטע כרם והושיב בו א' ממשרתיו שישמרהו כראוי ומבטיחו לתת לו הכרם במתנה שכר שמירתו. אך העבד אינו בטוח להחזיק בדבר שלא עמל בו ולא חלה ידיו מה עשה האדון הלך ונעל וגדר הכרם מכל צד לשלא יוכלו לכנוס בו גנבים שודדי לילה ובאמצע הכותל הניח יתד אחד שדרך אותו יתד יוכלו הגנבים לכנוס בו בנקל עד שכמעט כל הגדר אינו שוה למאומה כל זמן שיתד זה תקוע בו מיד צוה המלך אל העבד שיקוץ היתד ההוא ואז יהיה דומה בעיניו כאלו היא גדרו ובסיבה זו יתן עיניו ולבו לשמירת הכרם בחשבו שכולו מעשה ידיו להתפאר ויחוס עליו יותר ממה שהיה חס עליו כשהוא חושב שהוא מעשה ידי זולתו כמו כן הוא הענין בישראל שנקראו אדם ונמשלו לכרם ה' צבאות כמבואר בישעיה בפסוק אשירה נא לידידי וגומר ומסר הקב"ה לכל אדם שמירת גופו וכרמו שלו לפניו לשמרו מן האויב הפנימי דהיינו היצה"ר אשר בקרבו שם ארבו לקצץ אילנות טובות פרי צדיק וצמח צדקה אך שיש מקום למהרהר לומר אך שלום ואמת יהיה בימי ומה לי ולהפסדו של הגוף אין לי חלק ונחלה בעמלו אם יהיה צרור בצרור החיים או בצרור נקוב מה עשה הקב"ה הניח יחד בכותל והיא הערלה שהיא פעולה להכנסת היצה"ר היורד לחדרי בטנו לקצץ נטיעותיו המשובחות הפנימיות ונצטוה האדם בקיצוץ היתד ההוא ואז דומה כאלו היה כל תבנית בנין הגוף והנפש יחד מעשה ידיו ובסיבה זו ישתדל בשמירת גופו ונפשו כמי שחס על מעשה ידיו ובדרך זה ארז"ל שהצדיקים דומין כאלו נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשית וזהו שאמרו הקדמונים שהמילה היא תיקון המדות ולדעת זו נתפייסתי בימי חרפי בחיבור עיר גיבורים ושם אתנו ביאור רחב שמילה חיצונית זו היא סיבה למילה פנימית דהיינו מילת ערלת הלב וא"כ להנחה זו נאמר שיש למילה זו שמונה כוונות כוללות כל הצלחות האדם וזה מספרם. א ב ג הוא מה שאמרו בפרקי ר"א. ד' ערלות הם ערלת הגוף וערלת הלב וערלת הפה וערלת האוזן נמצא אתה אומר שלמילה זו יש טעם נכבד שהיא סיבה לקרב התועלת הבא לאדם ממילת ערלת הלב לבד והפה לבד והאוזן לבד כי תועלת כל אחד יהיה ענין בפני עצמו כמו שיבא ביאור פרטי לכל אחד ואתד. טעם ד הוא שכתב בעל העקידה שהמילה היא סיבה לתווך השלום בין עם ה' אלה כדרך העם הנושאים חותם המלך שמקרבין זה לזה ונושאים ברית שלום זה לזה וזה הענין נמצא גם בספר המורה בפ' הנזכר. טעם ה למעט כח האבר ההוא והוא סיבה גדולה למעט בתאות המשגל כמו שיבא ביאורו במקומו. טעם ו הוא למעט כח היצה"ר וכח התאוה התלויה ברתיחת הדמים כמ"ש כי תאוה נפשך וכתיב כי הדם הוא הנפש. טעם ז הוא שהמילה נקראת אות וחותם כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש והוא כדרך המלך שנותן סימן בעבדיו שלא יוכלו לברוח מתחת ידו לעולם כמו שיבוא ביאר הענין במקומו. טעם ח שהמילה כולה צער לגוף ובה יקנה קנין טוב שבו תלוי כל הצלחת האדם והוא שישאר רושם זה קיים בגופו לשמוע כל המצות שבתורה ושלא ליהנות ניתנו גם ירגיל עצמו למסור נפשו על קדושת שמו יתברך ויתחיל תחילה באחד מאבריו ראש הגויה ואחר כך יהי' נקל בעיניו למסור כל נפשו כדרך שמצינו ביצחק שמתחלה מסר עצמו באחד מאיבריו וקבל הטבע מכאן ולהבא עד שהיה נקל בעיניו אח"כ לקדש השם בכל