עוללות אפרים רנט

רע במגורו ותמיד השמחה במעונו. ג שעונותיו נמחלים זה"ש נקי יהיה לביתו היינו נקי מן החטא. ד שיגיע למדריגת השמחה זה"ש ושמח את אשתו אשר לקח

כי תבא יצו ה' את הברכה באסמיך. דרשו רז"ל בדבר הסמוי מן העין רמז לאשתו כי לקיחת הצלע באדם היה דבר הסמוי מן העין ושם צוה ה' את הברכה וכל הענין תמצא מבואר יותר למעלה במאמר שכ"א ע"ש ונוכל לומר עוד שנקראת סמוי מן העין כי אצל השלימים כך היא המדה שאין מסתכלין בהוד יפיה כמו שפירש"י אצל אברהם עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות כו' זה"ש יצו ה' את הברכה באסמיך בזמן שהיא סמויה מן העין כי שם צוה ה' את הברכה. אשה תארש בית תבנה כרם תטע. שינה הסדר ממה שכתוב בפרשת שופטים לומר שבשעת הקללה יהיו כל מעשיך הפוכים ובלתי מסודרים

נצבים נשיכם וגרך פי' בעל הטורים סמך הגרים לנשים לומר שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ונוכל עוד לומר שב' אלו הם מתנות טובות לישראל כי באשה טובה כתיב בס' ב"ס אשה טובה מתנה טובה וכן הגרים (בזמן שהגרות היתה עוד נוהגת) טובה היא לישראל כשהאומות מתדבקים בהם כי יכירו וידעו כי אתנו תורת אמת וחקים ישרים אמנם כשאין ישראל זוכים אז האשה כצרעת לגוף כדאי' בס' ב"ס אשה רעה צרעת לבעלה וכן הגרים דרשו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת שנ' ונלווה עליהם הגר ונספחו על בית יעקב הזכיר ונלוה כד"א הפעם ילוה אישי אלי כי כמו האשה שבזמן שזכה אז היא לו לעזר ודבוקה בו כך הגרים. וכשאינן זוכין אז הם כצרעת כאמור. או סמכם לטף לפי ששניהם סיבת מחילת העון כטף והאשה והגר ע"ד ארז"ל ג' מוחלין להם עונותיהם גר שנתגייר והנושא אשה כו'

וילך הקהל את העם האנשים והנשים וגומר האנשים ללמוד והנשים לשמוע והטף ליתן שכר למביאיהם בהיות שפעולות של איש ואשה חלוקים קצת כי יש פעולה מיוחדת לאיש לבדו וזה הוא הלימוד התורני כמ"ש כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות וזה שאמרו האנשים ללמוד. ויש עסק מיוחד לה לבדה וזה שהיא מחוייבת לשמוע לציווי הבעל מה שיצוה לה בענין צרכי הבית כמ"ש והוא ימשול בך. ויש עסק מיוחד לשניהם בשוה והוא גידול הבנים לתורה ומצוה ודרך ארץ זה שאמרו האנשים ללמוד והנשים שישמעו שמן התורה הם חייבים לשמוע לבעליהם. והטף ליתן שכר למביאיהם דהיינו לאב ואם המביאים אותן תחת כנפי השכינה ומדריכין אותן כאמור

האזינו יערוף כמטר לקחי וגומר הזכיר משה במוסריו ב' מיני נשים המיוחדים לכל אדם להוליד מהם אחד התורה שנמסרה לישראל ככלה לחתן להוליד ממנה תולדותיהן של צדיקים מ"ט ב' סתם אשה להוליד ממנה בנים עובדי ה' כנגדה אמר יערוף כמטר לקחי האשה היא דרך לקיחה בדמים ממש כי יקח איש אשה והרי היא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם ומוליד ומצמיח כמו שאמר כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה וגומר כך האשה שנאמר ראה חיים עם האשה וגומר והיא עשויה להוליד כאמור. והמשילה למטר שאין הכל שמחים בו כמו הולכי דרכים כך אין הכל שמחים עם נשותיהם כמו הולכי דרכים רחוקים כנודע אמנם כנגד התורה אמר תזל כטל אמרתי כי אמרות טהורות הכל שמחים בהם ואפי' הולכי דרכים כמ"ש המהלך בדרך ואין עמו תורה ראוי לישרף כו' והיא עץ חיים כטל זה. ועל שניהם הוכיחם משה לאמור שיחת לו לא בניו מומם וגומר שבנים זרים יולדו דור עיקש ופתלתול שלא הלכו בדרכי אבותיהם הרי השחתת ב' מיני תולדות כאחד כמבואר מפשוטה של פרשה

וזאת הברכה ויאמר ה' מסיני בא פירש"י יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה שנאמר לקראת האלהים למדנו שיצא כנגדם נמצא לפי הנחה זו המשיל במתן תורה הקב"ה לחתן וישראל מקבלי התורה לכלה. ואח"כ נאמר תורה צוה לנו משה וארז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה שהתורה מאורסה לישראל נמשלו מקבלי התורה לחתן ובאמת שהקב"ה אירש אותנו בתורה זו כמ"ש וארשתיך לי באמונה ואנחנו ארשנו לנו תורת ה' ככלה כמ"ש ויתן אל משה ככלתו שנמסרה למשה ככלה לחתן. זה שדרשו רז"ל במסכת יומא פרק בא לו אליכם אישים אקרא א"ר ברכיה אלו ת"ח שיושבים ודוממים כנשים ועושים גבורה כאנשים כי בערך הקב"ה ית' שמו הרי הם ככלה צנועה וענוה. ובערך התורה הם כחתן לעשות גבורה כי נמסרה התורה לחכמים כנודע לכך חתם הקב"ה שם י"ה על שבטי ישראל בפרשת פנחס כי הוא השם המשותף בין איש לאשה לפי שהיו בדמיון האיש והאשה כאחד בקבל' התורה ע"כ חותם עליהם שם י"ה. ושני זיווגים אלו תלוין בסתם זיווג כי יקח איש אשה כי בו יזכה לזיווג התורה כמ"ש שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ומתוך זיווג התורה יזכה לזיווג השכינה כמ"ש מורשה קהילת יעקב וסמיך ליה ויהי בישורון מלך. לכך מתחיל הפרשה בזאת הברכה והרי עדיין לא הוזכרו הברכות אלא שבא לרמוז שיזכו לזיווג השכינה והתורה מצד זאת האשה אשר בעבורה צוה ה' הברכה כמו שאמרו להניח ברכה אל ביתך וכמו שאמרו כי שם צוה ה' הברכה עד העולם אכי"ר

אמר הכותב אברך את ה' אשר יעצני לפתוח חלוני המושכלות האטומות שקופות למצוא רמז בכל פרשה ופרשה על מעלת תחילת הזיווג כי בזה ימצא כל מעיין בו די מחסורו אשר יחסר לו כשיצטרך לכל פרשה ופרשה ענין מענין הכוונות הכללות אשר הקדמנו לסדר הפרשיות כי הם דרושים לכל חפציהם בהיות שהרמזים שבפרשיות קטנים הם מהכיל דרוש שלם כי אם כשיצטרף להם איזו דרוש מן הפרקים הקודמים כי בהם ימצא כל מעיין קורת רוח לנפשו לדרוש בעת רצון ביום חתונתם וביום שמחת לבם ונזכה לשמחת