עוללות אפרים רנו

לשון רמז לשני מיני תאוה אלו ושניהם רמזו במאמרם מי יאכילנו בשר כי התשמיש נרמז ג"כ בל' אכילה כמו כ"א הלחם אשר הוא אוכל וזה"ש בוכה למשפחותיו אל פתח אהלו ואין אהלו אלא אשתו ע"ד שנאמר שובו לאהליכם ודרשו רז"ל שהתיר להם תשמיש ומכאן ראייה שעיקר איסור העריות היה כדי לשבר התאוה ושידבק באשתו ע"צ הקדושה וכן פירשו רוב המפרשים

שלח לך ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' זה הרהורי עבירה וכן אמר רב הונא במסכת קדושין שמי שהוא בלא אשה הרי הוא כל ימיו בהרהורי עבירה ומאי תקנתיה יעסוק במצות ציצית כי הציצית מצילין מן הזנות כמעשה בההוא ששכר הזונה בעד ד' מאות זוז כו' ולסוף נסתכל בציצית ופירש ממנה וכמו כן הציצית מצילין מהרהורי עבירה כי יש בציצית רמז לזיווג האשה כי יש בהם ה' קשרים כנגד חמשה מיני זיווגים הנקשרים זה בזה אשר עליהם נאמר כי כלם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה וכל זה תמצא מבואר במאמר שכ"ט ע"ש זה"ש על כנפי בגדיהם כד"א ופרשת כנפיך על אמתך וכן מצינו לשון זה בגמרא במסכת קדושין על מקרא בבגדו בה דרש ר' עקיבא כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה א"כ פריסת הבגד רמז לאשה. והציצית שבכנפים רמז שיסתכל בפרישת כנפיו על אשתו ואז לא יתור אחרי הרהורי עבירה בלבבו כי ציצית הוא ל' ראייה כפי' רש"י והמשכיל יבין

קרח וישמע משה. פי' בעל הטורים שני תיבות אלו בגימטריא מכאן שחשדוהו באשה ויש לדקדק מה ענין חשד זה לכאן ונ"ל לפי שהוא מהידוע מה שארז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו נמצא שהתנשאות שיש לאיזו מנהיג על העם הוא ענין הכרחי מצד פרוד הלבבות שביניהם ויש לחוש לכמה מיני מחלוקת לפיכך המנהיג ההוא נוהג בהם ע"פ הסכמה אחת אמנם בזמן שהשלום מתווך בין האנשים והם בעלי הסכמה אחת אז אין להם צורך בשום מנהיג שיתנשא עליהם. וא"כ מאחר שארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום כו' וכבר בארנו במאמר שע"ד שמצד האשה נמשך השלום בטבע בין כתות האנשים עיין שם לכך אמר קרח למשה כי כל העדה כולם קדושים ר"ל דבוקים בנשותיהם כי כל קדושה היא גדר ערוה ובתוכם ה' כי שם של י"ה מתווך בין איש לאשתו והוא שם של השלום וכן יסד הפייט ביוצרות שאומרים בחתונה פי' הסוד י"ה הוא אדון השלום כו' וא"כ מאחר שהשלום מתווך ביניהם מדוע תתנשאו על קהל ה' שאין להם צורך במנהיג זהו שאמרו וישמע משה בגימטריא מכאן שחשדוהו באשה והוא שחשדוהו בסילוק שם של י"ה מצד הזנות והוא העדר השלום ולכך דעתו של משה שיש להם צורך במנהיג כי נפסק חוט השלום החורז את הכל זה"ש בפרק חלק און בן פלת אשתו הצילתו כו' ר"ל מצד אשתו ניצול מן המחלוקת בדרך שנתבאר לפיכך נידון קרח במה שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה לפי שערער על המנהיג שזולתו איש את רעהו חיים בלעו לכך נאמר ראה חיים עם האשה וק"ל

חקת ולא היה מים לעדה וגו'. וירב העם עם משה וגו' פירש"י מכאן שהיה הבאר בזכות מרים. לפי שהאשה נמשלה לבאר שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך ופשוטו של מקרא מדבר באשתו וכן פי' האבן עזרא והטעם שהאשה נמשלה לבאר מים חיים לפי שהיא סיבת קיום המין ומקור נביעות התולדות והיא סיבת חיי עד כדרך שנתבאר במאמר של"ז לפיכך היה הבאר בזכות מרים ועוד שהבאר היה מספיק לישראל מזון לכל צרכיהם וכן נאמר באשה הגונה ממרחק תביא לחמה וזה היה בזכות מרים שהיתה מספקת מזון לילדים כמו שפירש"י על פסוק ותחיין אח הילדים לכך פסק הבאר במיתתה ולפי שהאשה סיבת השלום לכך נאמר בהעדרה וירב העם עם משה ומכאן ראייה שבמציאת נשים צדקניות בעולם הרי גם השלום מתווך בעולם וק"ל. לשבת ב' במסורת א הכא לשבת ער ב לשבת אברם בארץ כנען פי' בעל הטורים רמז למה שארז"ל שהה עמה עשר שנים ולא ילדה חייב לישא אחרת וזהו לשבת ער היינו ערירי כי האשה לשבת יצרה דווקא לקיום המין זהו שני פעמים לשבת וק"ל

בלק מה טובו אוהליך וגומר לפי שבלק חפץ שיקללם ובאת התשובה שהם ראויים לברכה מצד שכל אחד מהם דבוק באשתו ולא באחרת ע"ד שארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כו' ומטעם זה נתן לו עצה לבסוף להכשילם בזנות כדי שתחול הקללה כי ראה שהברכה חלה מצד שהיו גדורים מעריות לכך נאמר ומגבעות אשורנו הם האמהות כפרש"י וזהו שמשבח ואומר מה טובו אוהליך יעקב ואין אהל אלא אשה שנאמר שובו לאהליכם ודרשו רז"ל התיר להם תשמיש המיטה. ואמר מה טובו ע"ד שרוי בלא טובה. משכנותיך לשון משכון כי לפעמים היא נתמשכנה בעונו כמו שלמדו מפסוק למה יקח משכבך מתחתיך. וכן פי' בעל הטורים בפרשת כי תצא על פסוק לא יחבול. כנחלים נטיו הזכיר ד' דמיונות כנחלים כגנות כאהלים כארזים בפרק חלק אמרו מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם כו' בקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ומדרשות על זה אמר מה טובו אוהליך כו' נראה לפרש כל המאמר על האשה. בקש לומר לא יהיה להם בתי מדרשות ע"ד שרוי בלא תורה בקש לומר לא תשרה עליהם שכינה ע"ד שארז"ל שמונה כמנודין לשמים ואחד מהם מי שאין לו אשה ואמר משכנותיך ישראל בקש לומר לא תהא מלכותם נמשכת כי כל כלה הצנועה זוכה שיצאו ממנה מלכים כמו שפירש"י גבי תמר ואמר כנחלים נטיו. בקש לומר לא יהיו להם זתים וכרמים כד"א אשתך כגפן פוריה בניך כשתילי זיתים ואמר כגנות כו'. בקש לומר לא יהא ריחם נודף כי האשה המשכלת ריחה נודף והיינו השם טוב כד"א מה יפו דודיך אחותי כלה מה טובו דודיך