עוללות אפרים רנה

לקונה לצמיתות כי את זה לעומת זה עשה האלהים. וכתיב לא יצא ביובל אפילו תורה שנתנה בקול שופר והיא חירות מן היצה"ר כמ"ש משכהו לב"ה מ"מ אין בו כח להיות שליט על יצרו אחר שכבר טעם טעמו כנודע מטבע הענין. אך בתי החצרים אשר אין להם חומה זה שלא היה נשוי מעולם וחשקה נפשו בתורה כבן עזאי אז גאלה תהיה לו מצד התורה וביובל יצא לחפשי חירות על הלוחות כד"א במשוך היובל המה ועלו בהר

בחקותי ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. אם אין שלום אין כלום ע"ד ארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום כבר בארנו מהות השלום במאמר שע"ב. זהו שהבטיחה חס מתחילה על פרי הארץ שנאמר ונתנה הארץ יבולה ואח"כ הבטיחם על פרי בטן זה שאמר ונתתי שלום בארץ היינו שלום בית הבא מצד האשה ובסיבה זו ושכבתם ואין מחריד כי מי שהוא בלא אשה יחרידו אותו תמיד הרהורי עבירה על משכבו בלילות ואח"כ אמר והשבתי חיה רעה מן הארץ זהו ביטול היצה"ר מצד האשה כמ"ש ורדפתם את אויביכם לפיכך אמרו שהשלום שקול כנגד הכל כי השלום הוא גמר יצירת האדם וסוד הצלחת שלימותו כי יהיה אז שלום בעצמיו מן האויב הפנימי כאמור

במדבר ויתילדו על משפחותם וגו' פירש"י הביאו ספרי יחוסיהם כו' כבר בארנו במאמר שי"ג ארז"ל כל הנושא אשה שאינה הגונה לו כאלו זרעו לכל העולם מלח כו' כי הנזרע במלח אינו מצמיח שום צמח טוב כד"א ארץ מלחה ולא תשב אינה ראויה לישיבת בני אדם זהו שמביא פסוק ואלה העולים מתל מלח וגו' ולא יכלו להגיד זרעם ובית אבותם אם מישראל המה לפי שישראל אבינו היתה מטתו שלימה ולא היה פסול בזרעו לכך נאמר כאן ויתילדו על משפחותם לבית אבותם היינו נתייחסו אחר יעקב ולא אחרי האמהות שהיו מלבן לפיכך משפחת האם אינה קרויה משפחה כי האב הוא העיקר והזרע שלו הוא דווקא ואינו כ"א פקוד באשה וכן פירש רבינו בחיי פרשת כי תזריע ובנים לא היו להם הא אם היו להם לא מתו מכאן למדו רז"ל שלא מתו בני אהרן כי אם בעבור שלא היו עסוקין בפריה ורביה לכך נאמר ראה חיים עם האשה וגו' וזהו שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי וק"ל

נשא איש כי תשטה אשתו אמר רב שמואל בר יצחק כי פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים כבר בארנו במאמר שע"ד שלמד ריש לקיש זה מפ' סוטה שנאמר בה ונקה האיש מעון וגו' בזמן שהאיש מנוקה מעון אז בוודאי לא בעונו נזדווג לו זיווג בלתי נאות זה א"כ הקלקול תלוי בה ולא בו לפיכך האשה תשא עונה ר"ל היא גרמה כל זה שעונותיה גרמו לה חשד זה אמנם בזמן שאין האיש מנוקה מעון אם כן הוא היה סיבת המעשה כי מצד מעשיו נזדווגה לו כאמור. גם נוכל לומר שלמד ריש לקיש זה מסמיכות הפרשיות כי בפרשה שלפניה נאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגומר א"כ הפרשה מדברת בחוטא לכך נסמכה לה פרשת סוטה כי לחוטא נתן האלהים זיווג זה זה שאמרו כי פתח ר"ל בסוטה משמע מיד כשפתח בפרשה למד זה והיינו מצד הסמיכות ועוד שבפרשה שלפניה נאמר איש או אשה ומכאן למדו שהושוו אשה לאיש לכל עונשין כו' וזה מופת שהיא והם שוים במעשיהם והיינו לפי מעשיו לפיכך נסמכה לה פרשת סוטה ונסמכה לפרשת זו פרשת נזיר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ר"ל יהיה פרוש מכל תאות העוה"ז כי הם סיבת כל חטאת וכל עון ואח"כ נאמרה פרשת ברכת כהנים להורות שמצד מעשיו יזכה לאשה הגונה כי בזמן שהוא פרוש מהבלי העולם אז הוא בוודאי צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ואז מזווגין לו אשה טובה שברכת כהנים מתחלת בברכה וחותמת בשלום ע"ד שארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה ובלא שלום כו' ובמאמר שע"ה בארנו כל הפר' על המעלות הנתלים בזיווג זה ומצינו שתפלת י"ח ג"כ מתחלת בברוך ומסיימת בשלום ע"ד שנאמר ה' יברך את עמו בשלום וכתיב ומה' אשה משכלת לאפוקי ממה שנאמר בסוטה כי תשטה לשון שטות וסמך לפרשה זו חנוכת הנשיאים שיש בפר' ההיא ג"כ הוראה על השלום שכן נאמר בראשון וקרבנו בוי"ו כאלו הי' אחד קדם לו וזהו טעם המזלות שעולים לאחוריהם כדי שכל אחד יראה את מי שאחריו ולא את מי שלפניו ומהלכם כעולה בסולם לאחוריו וזה מבואר למבינים

בהעלותך וירא את העם בוכה למשפחותיו ארז"ל על עסקי משפחותיו דהיינו עריות שנאסרו להם. יש לדקדק מה ענין לתלונה זו כאן שהרי עיקר תלונתם היתה על הבשר ואיך הכניס ענין העריות לכאן. ע"כ נ"ל לפי שהוא מהידוע שהתאוה נמשכה מכח הבהמית שבאדם והבהמה ידוע ומפורסם שאין לה תאוה וחשק גופני שהחומר מתפעל ממנו ומרגישו כמו האכילה והבעילה אע"פ שהאדם מתאוה לכמה מיני תאות זולתם מ"מ כולם ענינים חיצוניים הבאים מן הרוח החיוני שבאדם אמנם הכח המרגיש אינו מרגיש כ"א בשתים אלו הנפעלים בפועל כי הכסות אינו כ"א ההגנה מן הקור והצינה ואינו כ"א העדר הפעולה אכן בשתים אלו יתחתן האדם לשאר בהמות וחיתו ארץ לכך מצינו בפרשת אתרי מות שהזהיר מתחילה על אכילת הדם ונבילות וטריפות ואח"כ הזהיר על העריות כי אלו ואלו מטמאים ומשקצים הנפש המשכל' עד אשר יהיה נמשל כבהמות נדמה ויהי' משחת מאיש מראהו כמ"ש לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע הרי שהוא כאלו עבר על כל התורה לפיכך הזהירה התורה על המאכלות האסורות שיהיה פרוש מכמה מיני המאכלים וגם הזהירה על העריות שיהיה פרוש מכמה מיני נשים באופן שלא ישאר לו כ"א מעט מזער הן המאכל המותר בפיו לצורך קיומו ההכרחי וכן לא ישאר לו כ"א הדביקות באשתו לקיום המין ההכרחי לכך נאמר כאן התאוו תאוה כפל