עוללות אפרים רנג

הבריאות והיא מצוה ראשונה לאדם שהוא מחוייב לעשות שאם יחלה ויחלש לא יוכל ללמוד תורה או לקיים שום מצוה אך קניני הנפש צריכין להיות קודם במחשבה כי תחילת המחשבה סוף המעשה ובכל זמן שיתעסק בצרכי הגוף תהיה מחשבתו לשם שמים כמו שנאמר בכל דרכיך דעהו וגו' וכמו נגדך ה' כל תאותי וזהו ההבדל שבין משה לבצלאל כי כבר ידוע שהמשכן בכללו בהבנותו הוא תואר ותבנית לגוף האדם שנמשל לבית שנאמר ובשפלות ידים ידלוף הבית. עד אשר לא יזועו שומרי הבית. וכן פי' בעקידה וברבינו בחיי פרשת תרומה שהמשכן בכללו הוא דוגמת הבית האנושי והכלים שבתוכו הם תואר לנפש השכלית שבתוך הבית האנושי כמו הארון שבו הלוחות והמנורה נר אלהים הם כנגד נפש החכמה נר ה' נשמת אדם ויתר הכלים הנעשים לעבוד בהם את ה' והקב"ה צוה תחילה על הכלים ואח"כ על הבית לרמוז שהכלים הבאים כנגד פעולות הנפש יהיו קודמים במחשבה ומשה הבין שיהיו קודמין אף במעשה אמר ליה בצלאל מנהג העולם אינו כן כו' כי במעשה צריך שיהיה בנין הבית האנושי קודם לכן אמר ליה בצל אל היית שידעת לכוין דעת בוראך יתברך שלא צוה אלא כנגד המחשבה כאמור ומעצם הטעם הזה ארז"ל שיבנה תחילה בית ואח"כ ישא אשה כי בנין הבית הוא תיקון הגוף ויישובו ונשיאת האשה היא סיבה לתורה ומצוה ע"ד שארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כו' וזהו שאמר אדם בונה בית ואחר כך כלים כי האשה נקראת כלי ע"ד שאמרו אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי. ומאמר אשר בנה ואשר נטע כו' יתבאר בע"ה במקומו בפרשת שופטים בחבור זה

ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מכם ממש ע"ד שארז"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו כאלו הקריב תודה שנאמר זובח תודה יכבדנני וגו' וידוע שעיקר זביחת היצה"ר הוא בזמן שהאדם נושא אשה ע"ד ואי נסיבנא בארביסר הוה אמינא גירא בעינא דשטנא ובאותו זמן הוא נקרא אדם על דרך שארז"ל כל מי שהוא בלא אשה אינו נקרא אדם כו' וטעמו מבואר יפה לעיל במאמר שע"ד ע"ש לכך נאמר אדם כי יקריב מכם וגומר כשהוא נקרא אדם אז הוא מקריב יצרו דהיינו מכם ממש וזה"ש ר' אבהו (ברכות ו') שהמשמח חתן וכלה כאלו הקריב תודה שסמוך ליה מביאים תודה בית ה'. זה"ש מן הבהמה שיקריב מחלק הבהמי שבו כאמור כי בפשוטו יהיה מן הבהמה כלל שאין בו צורך ואחר כך אמר מן הבקר ומן הצאן אמנם הזהיר מתחילה על המובחר שבקרבנות והוא מגופו ואח"כ מממונו לכך נאמר קרבן לה' כי מצד האשה יתקרב לשכינה ע"ד שארז"ל שמנה הם כמנודים לשמים כו' ואחד מהם מי שאין לו אשה וק"ל ונראה לפרש עוד אמרו כי יקריב ע"ד כל המגרש אשתו מזבח מוריד עליו דמעות בדרך שנתבאר הטעם יפה במאמר שע"ו ונמצא שבזמן שהוא נשוי הוא נקרא אדם ואז הוא דומה כאלו הקריב קרבן כי הוא גורם קיום המזבח לכך נאמר אדם כי יקריב וק"ל

צו זאת תורת העולה היא העולה וגומר ארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו' וזה לפי שהעולה באה על ההרהור הלב שנא' והעולה על רוחכם. והרהור הוא בא מצד יצרו הרע כנודע ובתורה ארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש א"כ התועלת הבא מן העולם בא ג"כ מן התורה ואותו תועלת בא ג"כ לאדם כשישא אשה כדאיתא במסכת קידושין רב הונא לטעמיה דאמר בן כ' שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעבירה ס"ד אלא אימא בהרהורי עבירה ורוב אותן ההרהורים מביאים אותו לידי טומאה בלילה כמ"ש רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה לכך נאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה לכפר על אש התאוה לכך נאמר הוא העולה נכתב בוי"ו ונקוד בחירק כדי לדרוש הוא העולה כי סתם עולה לשון זכר והעולה אינו בא כי אם מן הזכר אך נקוד בחיריק לדרוש בלשון נקיבה רמז שהאשה ג"כ כפרה על ההרהור לכך נאמר כל הלילה עד הבוקר כי ההרהור גורם טומאת לילה כאמור ולבש הכהן מדו בד פי' רש"י כמדתו רמז שהחתן הנושא אשה הרי הוא ככהן שנאמר כחתן יכהן פאר והאשה המכפרת על ההרהור צריכה להיות כמדתו כדי שיזדווג הדומה בדומה במדריגה כמו שבארנו בפרשת חיי שרה ומכנסי בד ילבש ר"ל בזה הוא מכסה בשר ערוה ויהיה ניצול מן ההרהור ובדרך כלל מצינו ד' דברים המצילין מן ההרהור. א' העולה. ב' האשה. ג' האבנט שבגדי כהונה ארז"ל שבאין לכפר על הרהור הלב לפיכך היו באבנט ל"ב אמות כמנין לב. ד' התורה כאמור למעלה. אך שהאבנט אינו בגד כל אדם שהרי אינו שייך כי אם לכהן אבל אצל סתם אדם לא מצינו שיהיה בידו לעשות דבר כנגד ההרהור זולת ג' דברים והם לישא אשה וללמוד תורה ולהביא קרבן עולה ג' אלו הם סעד ללב לכפר על ההרהור זהו שארז"ל מצינו בתורה ובנביאים ובכתובים פתא סעדא דלבא. בתורה שנא' ואקחה פת לחם וסעדו לבכם בנביאים שנאמר סעד לבך פת לחם בכתובים שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד רמזו לשלש אלו שנקראו לחם התורה שנאמר לכו לחמו בלחמי וגומר הקרבן שנאמר את אישי לחמי וגומר האשה שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל ג' מיני לחם הם סעד ללב המהרהר לפיכך נאמר בתורה ג' פעמים וק"ל

שמיני ויקריבו לפני ה' אש זרה וגומר בילקוט אבא חנן אומר לא מתו בני אהרן אלא בשביל שלא נשאו נשים כו' ונראה שלכך נדונו באש ע"ד שאמרו מהאש יצאו והאש תאכלם כי מי שאינו נשוי אז הוא מלא הרהורי עבירה והתאוה בוערת כאש בקרבו כדאיתא בגמרא במעשה דרב עמרם אשבעי' ליצרו דיפוק מיניה ונפק מיניה כי עמודא דנורא אמר נו חזי דאת נורא ואנא בישרא ועדיפנא מינך כו' עיין בפרק עשרה יוחסין זהו שאמר ויקריבו אש זרה היינו ההרהור באשה זרה ע"ד שנאמר להצילך מאשה זרה וכל זה היה בסבת העדר הנישואין לפיכך נידונו באש וק"ל: