עוללות אפרים רנב

שמצד שהשלים משה תולדותיו על זה האופן היה ראוי לקבלת התורה אל תגשו אל אשה וגו' זה ראייה שמי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי שפטור מפריה ורביה וזה מבואר

משפטים אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע נתחייב בג' אלו כנגד ג' מיני תועלת שנמשכה לאדם מזיווג זה. א שהיא סיבה לו ללמוד תורה בטהרה. ב שמתוך התלמוד יבא לידי מעשה. ג שהיא סיבה לקיום המין להשאיר אחריו ברכה בעולם הזה. א מה שאמרנו שהיא סיבה לו שילמוד תורה בטהרה והתורה היא מזון הנפש כמו שאמר לכו לחמו בלחמי וגו' כנגד זה נתחייב בשאר דהיינו מזון. ב שהיא סיבה לו לקיום המצות שנקראו מלבוש הנשמה כמו שאמר צדק לבשתי וילבשני וכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים כנגד זה נתחייב בכסותה. ג כנגד קיום המין על זה נתחייב בעונתה ואם שלש אלה לא יעשה אז ויצאה חנם שבחנם נזדווגה לו וכביאה לעולם כך יציאה נקי מכל טובה לפי שאין כסף ר"ת "כסות "סעד "פריה וסעד היינו הלחם כי בג' מקומות בתורה מצינו פתא סעדא דלבא שנא' סעד לבך פת לחם כו' עיין פי' רש"י פרשה וירא אהבתי את אשתי השפחה מבואר יפה במאמר שי"ז

תרומה ושתי טבעות על צלעו האחת וגומר צלעו היינו צדו לפעמים הזכיר במקרא צדו בפי' ולפעמים נאמר במקום צדו צלעו וזה תמצא בארון ובמזבח בכולם נאמר לשון צלע וכבר אמרו ויבן ה' את הצלע מסטרוהי כד"א ולצלע המשכן ונראה לפרש שלכך הזכיר לשון צלע דוקא בשלש אלו לפי שהאשה שנבראת מן הצלע היא סיבה לשלשתן. א בארון נאמר צלע כי השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה אם כן האשה היא סיבה ללוחות שבארון ללמוד בהם. ב במשכן הזכיר לשון צלע ע"ד שארז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב בית המקדש בימיו כו' וממילא קיומה סיבת קיומו ועל דרך ארז"ל שהמשמח חתן וכלה כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים. ג במזבח ע"ד שארז"ל כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות כו' א"כ האשה סיבת קיומו וטעמו של דבר בארנו יפה במאמר שט"ו. הקדמת עשיית הארון למשכן תמצא מבואר יפה בפרשת פקודי

תצוה ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה כבר בארנו בחג הפסח במאמר מ"ה ע"ד המסורת שפסוק זה רמז לשימושים ההכרחיים שהאדם צריך להם לכסות פרסום הגנות בצרכי הגוף וכ"ש באבר זה שהמותרות הם איסור וחרפה וגנות שאין לשמש בו כ"א לקיום המין לכך נא' ערוה ב' פעמים במסורת א' הכא ואידך איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה ואין שאר אלא אשתו וביאר שאפי' לשארו דהיינו לאשתו לא יקרב לגלות ערוה כי חוש המישוש חרפה היא לנו בזמן שהבעילות לשם הנאתם אמנם כשהם לקיום המין או לבטל היצר הרע הרי מעשה זה כמעשה שאר האברים כדרך שבארנו יפה במאמר תס"ח. לכך באה אזהרה זו לכהנים שצריכין להיות פרושים ביותר ומהם ילמדו החתנים שנאמר כחתן יכהן פאר והמשכיל יבין

כי תשא ויתן אל משה ככלתו פירש רש"י ככלתו חסר כתיב שנמסרה לו התורה במתנה ככלה לחתן בכ"ד קישוטים כו'. ר"ל באותו זמן שהכלה נמסרה לחתן בעצם הזמן ההוא נמסרה התורה לאדם במתנה ע"ד ארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה נמצא שבשתים יתחתן האדם בסתם אשה להוליד תולדות לקיום המין ובזאת האשה התורנית המאורשה לקהילת יעקב להוליד תולדותיהן של צדיקים מ"ט. וכ"ד קישוטים בתורה וכ"ד בכלה הרי מ"ח כנגד זה אמרו בפרקי אבות התורה נקנית במ"ח דברים דהיינו בכ"ד שלה ומצד של הכלה כי מצדה הוא זוכה לתורה זה שאמר כי כפלים לתושיה ודוק

ויקהל וכל אשה חכמת לב בידיה טוו וגומר כד"א חכמת נשים בנתה ביתה כי המשכן נבנה ע"י הנשים לפיכך ארז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה כאלו חרב ב"ה בימיו כו' וכל הנשים ג' במסורת א הכא. ב וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן. ג באותן שעבדו ע"ג בימי ירמיה שגרמו החורבן שנאמר וכל הנשים העומדות שם זהו שנאמר חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו שאלו בנו המקדש ושבימי ירמיה גרמו ההירוס והחורבן אך בימי אחשורוש שחזרו למוטב ראייה מאסתר ונערותיה על כן חזר המקדש לאיתנו זהו וכל הנשים יתנו יקר וגומר היינו המקדש שנאמר בו אבנים יקרות ליסד הבית זהו שאמר יתנו יקר ולפיכך אמרו כאלו חרב ב"ה כו' כי הם סיבת בניינו כאמור במראות הצובאות הם מראות הנשים כו' ונעשה מהם הכיור הבא לשום שלום בין איש לאשתו כו'. כי המראות שגרמו שבעליהם היו נזקקות להם אם כן המראות גרמו השלום כמ"ש השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום כדרך שבארנו הטעם יפה במאמר שע"ד לפיכך נעשה מהם הכיור הנעשה לשום שלום כו' או לפי שמצד שהיו נזקקות לבעליהן הצילו את בעליהן מהרהורי עבירה וזהו סוד הכיור כד"א רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וק"ל

פקודי ובצלאל בן אורי וגו' פירש"י משה צוה לעשות תחינה כלים ואח"כ המשכן אמר לו בצלאל מנהג העולם אדם בונה בית ואח"כ משים כלים בתוכו כו' ויש לדקדק מה ראה בצלאל על ככה לומר שהמשכן יהיה בנוי בתבנית מנהג העולם וכי לא היו בו בנינים וענינים שלא כמנהג העולם ועוד קשה אם האמת כדברי בצלאל א"כ למה צוה הקב"ה למשה על הכלים קודם שצוה על המשכן כדאיתא בפ' תרומה. ונראה לפרש ע"ד שארז"ל במסכת סוטה ת"ר אשר בנה ואשר נטע ואשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית תחילה ואחר כך יטע כרם ואח"כ ישא אשה כו' נראה לפרש לפי שהוא מהידוע שיש הבדל בין קניני הנפש לקניני הגוף שקניני הגוף צריכין להיות קודם במעשה וקניני הנפש צריכין להיות קודם במחשבה. כיצד כבר ידוע כי בראש כל קנין ובנין וענין צריך האדם להשתדל בצרכי הגוף השומרים ומעמידים